כל מי שיש לו ילדים במערכת החינוך יודע שכל מסר שהוא מקבל ממוסדות החינוך שנפתח במילים "הורים יקרים" צופן בחובו כאב ראש ובלגן. ברוב המקרים זו הודעה על עוד איש צוות או ילד שהתגלה כמאומת, במקרים אחרים אלו הודעות על שינוי נוסף בנוהלי משרד החינוך או משרד הבריאות. אבל השבוע הגיע דוא"ל הזוי במיוחד. הוא נפתח כמובן במילים "הורים יקרים", ולאחר מכן נכתב: "לידיעתכם, על פי הודעת משרדי הבריאות והחינוך לא יתקיים חיסון שני במסגרת בית הספר. יש לפנות לקופות החולים".
עשרים המילים הללו מתעדות את אחד הכישלונות הגדולים של ממשלת ישראל. ראש הממשלה בנט התגאה בכך שבזכות פעולות הממשלה, מדינת ישראל הרוויחה חמישה שבועות להתגוננות מפני האומיקרון. אבל בכל הקשור לחיסון ילדי ישראל, לא נעשה כמעט כלום. למען האמת, מבצע החיסונים בבתי הספר היה יכול לצאת לפועל עוד הרבה לפני כן, עם אישור החיסון בישראל. הורים זריזים הספיקו לחסן את ילדיהם בשני חיסונים לפני שמבצע החיסונים בכלל החל. לרשות משרדי החינוך והבריאות עמדו חודשיים שלמים לעשות משהו. אולם התנהלותה של שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון, ממפלגת תקווה חדשה, מנעה את קיומו של מבצע שכזה. כעת מתברר שגם המהלך האיטי והמצומצם שנערך הופסק השבוע לפני שהושלם.
נכון, האחריות לבריאות הילדים מוטלת בראש ובראשונה על הוריהם, אולם בפועל, בקרב אוכלוסיות לא מעטות ההבדל בין שיעור התחסנות גבוה בקרב ילדים ובין שיעור התחסנות נמוך תלוי בהיקף מבצע החיסונים במוסדות החינוך. גם בקרב אוכלוסיות בעלות מודעות, הורה שרץ מבדיקת אנטיגן אחת לאחרת ועומד שעות בתור בין בידוד לבידוד, יתקשה להתפנות גם ללקיחת הילדים לקופת החולים כדי להתחסן. גם לו יש עבודה. במצב כזה, מה שיעור ההורים שלא יגיעו עם הילדים לקבל את זריקת החיסון השנייה? מה ההיגיון בהפסקת המהלך לפני השלמתו?
חוסר היגיון הוא המאפיין העיקרי של התנהלות מערכת החינוך בימים אלו. הורים, מורים ומנהלים עומדים נבוכים ומתוסכלים מול ההנחיות המשתנות והמבלבלות שמפיצים משרדי החינוך והבריאות. למשל, לפי הנהלים ילד מחוסן שנחשף לאדם מאומת אמור לערוך בדיקה ביתית, ולאחר מכן הוא יכול לחזור לבית הספר. הנהלים לא מאשרים לבית הספר עצמו לערוך את הבדיקות, וכך ההורים נאלצים לעיתים לרוץ לבית הספר באמצע היום, לבדוק את הילד מחוץ לשער, ואז להחזיר אותו פנימה.
גם ההיגיון והתועלת בנוהל הזה לא ברורים. משרד הבריאות טוען שכדי שהבדיקה תהיה מהימנה, מומלץ לחכות 72 שעות מרגע החשיפה. אלא שלשרת החינוך כנראה חשובה יותר מראית העין של "עסקים כרגיל", והבדיקות נערכות רגע אחרי החשיפה, על אף היעילות המוטלת בספק. לא הבריאות היא העיקר; העיקר שהילדים יוכלו לחזור לכיתות.
למרות הנוהל המקל הזה, או שמא בגללו, בכל בית ספר יש לא מעט תלמידים ואנשי צוות חולים או מבודדים. ילדים אחרים נשארים בבית כי הוריהם בוחרים לא לשלוח אותם מחשש שיחלו. אף על פי כן, ולמרות בקשות חוזרות ונשנות, משרד החינוך לא מאפשר למוסדות בדרך כלל לעבור ללימודים מקוונים. התוצאה היא שהמנהלים נאלצים לאחד כיתות, ולתת לאנשי הצוות המעטים ללמד בכל הכיתות, מה שמגביר את החשיפה וגם פוגע באיכות הלימוד.
המורים והמנהלים לא אשמים. חלקם אולי מתנהלים פחות טוב מאחרים, אבל מצבם בלתי אפשרי. המורים מלמדים חצי כיתה, ומנסים במקביל לשלוח את חומר הלימוד למחצית שיושבת בבית. מנהלים בונים בכל ערב מחדש מערכת שעות ליום המחרת, וכמה שעות לאחר מכן יכולה להגיע הודעה חדשה שתשנה את כל תוכניותיהם. כמה הורים סיפרו לי כיצד התקשרו השבוע למנהל בית הספר כדי להביע כעס על ההתנהלות, וסיימו את השיחה בתחושת רחמים על המנהל וצוות המורים.
כמה מנהלים קראו השבוע להוציא את בתי הספר לחופשה בת שבועיים שתוחזר בקיץ, אולם שרת החינוך וארגוני המורים פסלו את האפשרות הזאת על הסף. היא כנראה הגיונית מכדי שתצא לפועל. ההיגיון הוא היחיד שיצא בימים אלו לחופשה.
