רבים שואלים את עצמם מאז יום חמישי, מדוע הסדר טיעון במשפט נתניהו הפך דווקא בנקודת הזמן הנוכחית לאופציה ממשית העומדת על הפרק? מה קרה פתאום שלא התרחש בשנה וחצי האחרונות מאז נפתח המשפט המתוקשר? השאלה מתחדדת לנוכח השדרים שהגיעו מסביבתו של ראש הממשלה לשעבר במהלך החודשים האחרונים, לפיהם האפשרות של חתימת הסדר אינה עומדת כלל על הפרק. השדרים הללו נקלטו לא רק בציבור הרחב. קהל היעד העיקרי שלהם היה הגרעין הקשה של תומכי נתניהו, שגם היום ממשיך בחלקו הגדול לדבוק בגישה שלפיה על נתניהו להיאבק בזירה המשפטית עד הסוף, גם אם הסוף הזה יהיה רע ומר.
אז מדוע דווקא כעת? לא בטוח שלשאלה הזו יש תשובה אחת מוחלטת. אך מעבר למה שמתרחש בחודשים האחרונים באולם 315 בבית המשפט המחוזי בירושלים, יש עוד עניין קריטי אחד שמשפיע על עיתוי העסקה: סיום כהונת היועמ"ש הנוכחי, ד"ר אביחי מנדלבליט, בעוד כשבוע. מצידו של מנדלבליט ייתכן שיש פה רצון לסגור מעגל, מפתיחה בחקירה ועד לסיום המשפט. אך מה דוחף כרגע את נתניהו, שיחסיו בשנים האחרונות עם מנדלבליט לא היו מן המשופרים, בלשון המעטה? למה הוא מעוניין לסגור את העסקה דווקא עם היועמ"ש הנוכחי?
כאן נכנס לתמונה שחקן נוסף, שעד היום לא נחשב לבעל משמעות בכל הנוגע למשפט נתניהו: שר המשפטים גדעון סער. בשבועות האחרונים מוביל סער מהלך אגרסיבי מאוד שמטרתו להביא למינוי עו"ד גלי בהרב־מיארה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, יועצת ראשונה בתפקיד מאז ומעולם. זאת אף ששמה של בהרב־מיארה לא הוזכר עד לאחרונה כמועמדת לתפקיד החשוב. במסדרונות הפרקליטות היא בהחלט נחשבה לאדם מרשים, אך מחוץ לפרקליטות מעטים בלבד שמעו עליה. המועמד שנחשב ערב מינוי סער לשר המשפטים כמוביל במרוץ למשרה היה המשנה ליועמ"ש, רז נזרי, אשר צמח בלשכת היועמ"ש ועשה בה את מרבית דרכו המקצועית. נזרי ליווה את תיקי נתניהו מראשיתם, ובאופן עקבי החזיק בעמדות המתונות ביותר בנוגע לאישומים נגד ראש הממשלה. כך למשל, סבר נזרי כי אין מקום להאשים את ראש הממשלה לשעבר בשוחד בתיק 4000 (פרשת וואלה-בזק), עמדה שכידוע לא התקבלה בסופו של דבר.
על כן, לא מופרך יהיה להניח כי ראש הממשלה נתניהו וצוות סנגוריו העדיפו להמתין עם המו"מ הממשי להסדר טיעון, כל עוד העריכו בסבירות גבוהה כי מי שיבוא בנעליו של אביחי מנדלבליט יהיה רז נזרי. ואולם, החלטתו של סער להעלות למגרש את עו"ד גלי בהרב־מיארה, ולהפוך אותה למועמדת המובילה, טרפה את הקלפים. בהרב־מיארה לא רק אלמונית לחלוטין עבור הציבור הרחב, היא גם לא נגעה עד היום אפילו באצבע קטנה בתיקי נתניהו. ספק אם הייתה לה בכלל ההזדמנות לגבש עמדה מושכלת על התיקים הללו, מעבר לדעה שיש לכל ישראלי, בעד ונגד. היא צפויה להגיע לצאלח א־דין אחרי שנים ארוכות של עיסוק במשפט אזרחי, ומעולם לא עסקה באופן משמעותי במשפט פלילי, מנהלי וחוקתי, תחומי המשפט המשיקים לסוגיות הרלוונטיות לעתידו של נתניהו ולהסדר הטיעון עימו. ממילא, ספק אם אפילו היא עצמה יודעת מה תהיה עמדתה בשאלת ההגעה להסדר טיעון עם נתניהו, ובאלו פרמטרים יהיה נכון לעשות מהלך כזה.
נתניהו היה שמח להמתין עם ההכרעה עד שיתברר סופית מי יחליף את מנדלבליט, אך מאחר שבחירת היועמ"ש הבא נדחתה לאחר סיום כהונת היועמ"ש הנוכחי, אפילו ההמתנה ירדה מעל הפרק. ההכרעה לכאן או לכאן תצטרך להתקבל במהרה. האם ללכת על פי עצת עורכי דינו, לנקוט באסטרטגיה של גידור סיכונים, ולשקול לפחות הגעה להסכם עוד בתקופת מנדלבליט, על כל הוויתורים הכרוכים בכך, או שמא להמשיך במשפט, למרות החשש מהלא נודע.
