מהדורות החדשות אמש עסקו כולן במשא ומתן אודות הסדר טיעון אפשרי בין ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו ובין התביעה במשפטו. המשא ומתן עצמו צפוי כנראה עוד להימשך, והתשובה לשאלה כיצד יסתיים נמצאת רק בידי מי שהנבואה נמסרה לו. אולם, עד לרגע המכריע, הצדדים למשא ומתן משחקים את המשחק ביניהם בשתי זירות מקבילות. האחת משפטית – ובה משמשים בערבוביה סעיפי חוק וסעיפי אישום, פלפולי פרקליטים ודקויות ניסוח – והשנייה תקשורתית. כל מה שמתרחש בשתי הזירות הללו, הוא חלק מטקס המשא ומתן, ונועד לשרת את שני הצדדים. על כן, לפחות עד שגורל המגעים ייחרץ, לעסקה או להמשך משפט, מומלץ להביט בעין חשדנית על כל דיווח תקשורתי בנושא.
בכל יום בשבועיים הקרובים נהיה אנחנו, צרכני התקשורת כולם, קורבן לספינים, או אם תרצו "סחרירים", שמטרתם להשפיע על האופן בו הציבור מבין את ההתרחשויות שמאחורי הקלעים. מהו ספין? מדובר למעשה בדיווח, המתחזה לידיעה חדשותית, אך במקום לשקף מציאות כהווייתה, מטרתו היא להטות את תפיסת המציאות שלנו. לעתים משמשים הספינים ככלי להשפיע על דעת הקהל, לעתים מטרתם היא להעביר מסר לגורם מסוים מעל ראשו של הציבור, וישנן כמובן גם עוד מטרות אפשריות. המשותף לכולן הוא חוסר קשר של ממש בין הדיווח, אותו יוזם אחד הצדדים, ובין המציאות האמיתית.
קחו למשל את הדיווח שהופיע אמש (א') במקביל במהדורות המרכזיות ובכלי תקשורת נוספים, לכאורה מפי גורמים המקורבים ליועמ"ש או לחלופין גורמים בפרקליטות, על "סיכוי אפסי" להסדר טיעון. לא צריך להיות מרצה לתקשורת כדי להריח את הספין מקילומטר. השאלה האם יש סיכוי להסדר טיעון או שמא אין סיכוי כזה היא ודאי מרתקת, אך הדיווח לא הוסיף לנו הצופים מידע ממשי. האופן שבו הפרסום יצא, בכמה כלי תקשורת במקביל, בדיוק בשעות צפיית השיא בחדשות, מעיד כאלף עדים על אופיו. למישהו, וכאן אין זה המקום לקבוע בוודאות למי, היה עניין בפרסום הידיעה בכלי התקשורת המדוברים, בדיוק בעיתוי הספציפי שבו היא פורסמה. אפשר לנסות לנחש מה היה האינטרס? (האם ייתכן, למשל, שישנו קשר בין הפרסום ובין התכנסות בני משפחת נתניהו בבית עורך הדין בן צור באותה שעה), אפשר גם לתהות האם מדובר במסר לציבור, או שמא במסר לצד היריב? אך ללא ספק לא מדובר במידע של ממש. טיב הדיווח, מועד הדיווח, האופן שבו הוא יוצא והדרך שבה הוא מתפרסם מאפיינים סחריר קלאסי.
השימוש בספינים על ידי הצדדים, והניסיון להשפיע באמצעים שונים על הדיווחים בכלי התקשורת, איננו פסול. במשא ומתן, כמו במלחמה, מגוון האמצעים הכשרים הוא רחב. אך העובדה שהצדדים פועלים כמצופה מהם, איננה פוטרת אותנו, לקוחות התקשורת, הקוראים, המאזינים והצופים, מצרכנות מושכלת וביקורתית. בדיוק כפי שבסופר לא היינו מניחים בעגלת הקניות שלנו כל עגבנייה, כך גם בסופרמרקט התקשורתי כדאי ורצוי לבחון, בכלים שיש לנו כבני אדם נבונים, כל דיווח, ולהעניק לו את המשקל הראוי והנכון.
