לא בגלל שעמדת נתניהו התקבלה, הכרעת טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין, היא הצעד הנכון. גם לא מפני שריסוק ההסכם הולם את האינטרס הישראלי, טוב שהנשיא האמריקני נקט בצעד האמיץ. פרישת ארה"ב מה JCPOA-היא מהלך מוצדק, משום שאל מול פני הרשע צריך להתייצב ולא להתחמק.
איראן היא סכנה לעולם. אחר כך לאזור ולבסוף לישראל. גם ראש הממשלה אומר בשיחות סגורות, תתפלאו, שלא ישראל היא היעד הראשון של איראן במאמציה להתפשטות אזורית. אלא שכנגד תפוצת הרוע, נדרש כוח בלימה וכזה, במצבו הנוכחי של העולם, יש רק אחד. ארצות הברית של אמריקה.
בניגוד לקודמו, דונלד טראמפ מאמין שיש בעולם טוב ורע – שאמריקה טובה ושאיראן רעה. זו אולי גישה קצת פשטנית, אך היא ללא ספק עדיפה על נאיביות, דחיקת הקץ וראיה מטושטשת, כמו זו שהציג ברק אובמה באומרו: "איראן היא מדינה מורכבת בדיוק כמונו". אז לא, גם טראמפ וגם רבים בעולם חושבים שעם כל חסרונותיה אמריקה אינה כמו איראן. היא טובה יותר.
זו אפוא נקודת המוצא העקרונית וממנה נגזרת כעת מדיניות. טראמפ מודיע על פרישה מהסכם הגרעין ומחזיר את איראן למשטר הסנקציות החריף ביותר. הוא מוחק למעשה את ההסכם מדפי ההיסטוריה, משמיד את המרכיב המרכזי של מורשת אובמה, ומחייב גם את האירופים ליישר אתו קו. למעשה, חזרנו ארבע או שש שנים אחורה במנהרת הזמן, כשהפעם יושב בבית הלבן נשיא בלתי ניתן לעצירה ובלתי צפוי, כזה שלאיראנים כדאי להיזהר ממנו.
האירופים, על אף המחלוקת שלהם עם טראמפ, תכננו ממילא להטיל עיצומים משלהם על איראן בשל תכנית הטילים שלה. עכשיו לא תהיה להם ברירה אלא להאיץ את התהליך. כך שבמרוצת הזמן, אם הכול יתקדם כנדרש, האייתוללות שוב יידחקו לצומת ההכרעה בין שרידות לפצצה. כל עוד הם ממשיכים לחמש את חיזבאללה, לבנות את חמאס, לירות טילים על סעודיה, להחזיק את רוצח ההמונים בשאר אסד, לממן טרור, לאיים ולהתסיס את שכנותיה, ולפתח טילים שיום אחד יפגעו בבירות המערב, שם, במרחב הדילמה השרידותית, צריך להיות אזור המחיה שלהם.
אשר לנו, גם ללא הפרישה האמריקנית מהסכם הגרעין, המתיחות עם איראן הגיעה הערב לשיא. "אין סיבה להיכנס לפאניקה אבל לא נייצר מציאות ורודה. אנחנו אומרים את האמת לציבור", אמר ראש הממשלה לעיתונאים, במהלך הביקור בקפריסין. כלומר, ברור לו, כפי שברור לנו וכפי שברור לאיראנים, שייתכן עימות צבאי. ואולם, טוב עכשיו ממאוחר יותר. כל אדם מבין שכאשר תחוש שהיא בעמדת זינוק נוחה, איראן תתנפל על ישראל. היא עושה את כל ההכנות לכך בעזה, בלבנון ולאחרונה בסוריה. מדיניות נתניהו היא הקדמת תרופה למכה, וטוב שכך.
ובנקודה הזו, צריך לומר דבר נוסף על בנימין נתניהו. זה לא עניין של ניצחון אישי שלו – גם הוא עצמו לא רואה כך את הדברים – אלא בניצחונה של התפיסה הטובה לעולם, אשר נתניהו, בראייתו ההיסטורית, בהתעקשותו על עמדתו ובמדינאות בינלאומית שאף מנהיג ישראלי לא הגיעה לדרגתה לפניו, הצליח לרתום אליה את ארצות הברית. תקראו לו איך שתקראו, משוגע הכפר, קאטו הזקן, צ'רצי'ל של דורנו, נתניהו הסיט את מסלול ההיסטוריה. אם ירצה השם, תהיה זו תזוזה לכיוון הנכון. מהנאום הראשון בקונגרס ב-1996, דרך הנאום האחרון שם ב-2015 ועד המאבק על כל קול בסנאט באותו הקיץ, תקראו לו איך שתקראו…
