מהי החסידות? בחסידות ישנם מוטיבים רבים, ויהיה זה קשה לנסות ולהגדיר את טיבה של החסידות על בסיס רעיון מרכזי אחד. אולם ברשימות הקודמות עמדנו על עיקרון מרכזי מאוד בתורת החסידות, והוא הדגש הניתן ל"תורת ההכרה" – האופן המוגבל שבו אנו תופסים את עולמנו, והפרשנות שהחסידות נתנה לקבלה על סמך עיקרון זה.
ראינו כי מושגי הקבלה מתפרשים כמתארים את רמות ההכרה והתפיסה של המציאות. הרעיון העיקרי הוא שהעולם איננו באמת כפי שאנו תופסים אותו, והבנת ההבדל שבין תפיסתנו את העולם ובין האמת, היא המשימה העיקרית בתורת הסוד. כפי שראינו גישה זו מופיעה כבר בראשית תקופת החסידות, ועמדנו רבות על חידושיו של ר' ברוך מקוסוב בעניין זה. רעיונות אלו הולכים ומתפתחים בדורות הבאים של החסידות, למשל אצל חב"ד ור' נחמן מברסלב, והם ממשיכים ומשפיעים בתורתם של בעל מי השילוח, ר' צדוק והראי"ה קוק.
הפער בין המציאות האמיתית ובין ההכרה שלנו נוצר מכך שאין אנו צופים פסיביים וניטרליים על המציאות. אנו מעבדים אותה, כאילו אנו לובשים משקפיים המשנים את המציאות הנראית. יכולים אנו לתאר לעצמנו סוגים שונים של משקפיים כאלה, המשנים את האופן שבו אנו רואים את המציאות: משקפי ראייה, משקפי שמש ואפילו משקפיים של מציאות רבודה או מדומה.
אשליה של ניתוק
רעיון זה, של הפער בין המציאות ובין תפיסתנו אותה, הוא אחד העקרונות הבסיסיים ביותר של החסידות ויש בו גם קרבה מסוימת למשנתו של עמנואל קאנט, למרות המרחק שבין הגישות. מעניין הדבר שהראי"ה קוק מתייחס לדמיון זה וכך הוא כותב:
אמת הדבר שמאז מעולם ידענו, ולא הוצרכנו לקאנט שיגלה לנו רז זה, שכל ההכרות האנושיות הינן סוביקטיביות, יחוסיות. זאת היא ה"מלכות" – בבחינת כלי דלית לי מגרמיה כלום [כלי שאין לו מעצמו כלום] (אגרות ראיה א, עמ' מח).
הרב קוק מקשר את תפיסת המציאות שלנו לספירת "מלכות" – הספירה האחרונה במערכת הספירות. רעיון דומה מוצאים אנו במשנתו של ר' צדוק הכהן מלובלין. התופעות כפי שאנו רואים אותן, שונות מהדבר כשהוא לעצמו. המציאות האמיתית הנסתרת מעינינו תוארה בחסידות איזביצה ובכתבי ר' צדוק באמצעות המונח "גוון", ולעיתים גם במונח "לבוש". זאת לעומת הצורה שבה אנו תופסים את המציאות, המתוארת על ידי ספירת "מלכות". וכך כותב ר' צדוק:
כידוע דארץ נקרא גם כן מדה זו. והיינו כל ענייני הארץ, שהם למראית עין, נעלם אור ה' יתברך מהם, ונראים נפרדים מה' יתברך. ובאמת הם מיוחדים בו. מדרגה זו נקרא בכל מקום "מלכות", ו"נוקבא", ו"ארץ", ושאר שמות. הכל להוראה הנזכרת: דבר נראה כנפרד, והמכיר יודע שבאמת הם לאחד. וכאשר הוא מכיר זה בכל ענייני הארץ, שהכל מה' יתברך, אז נקרא "ארץ עלאה" ו "ארץ הקדושה" ו"ארץ ישראל". מה שאין כן בלתי הכרה זו, נקרא "ארץ טמאה" ו"ארץ העמים" ו"ארץ תחתית" (דובר צדק אות ג, ד"ה ויחוד).
דברים אלו מתארים את השיטה לכל עומקה. הצורה שבה אנו מכירים ותופסים את העולם מתוארת על ידי ספירת מלכות ושלל תארים אחרים שמונה ר' צדוק. אולם מהי המציאות האמיתית? מהו "הדבר כלשעצמו" ללא העיוות שנוצר דרך ההכרה שלנו? התשובה החסידית היא חד־משמעית: "לית אתר פנוי מיניה". התזה המרכזית בחסידות, שאותה ניתן לכנות "תורת הייחוד", אומרת שהתפיסה האנושית יוצרת אשליה של ניתוק בין הא־ל ובין העולם, "ונראים נפרדים מן ה' יתברך" כדברי ר' צדוק, אך באמת הם "מיוחדים בו", מלשון ייחוד ואיחוד: "המכיר יודע שבאמת הם לאחד".
אולם אין זאת הכרה פשוטה. כדי להגיע אליה אנו מחויבים באמונה שהדבר כך – שיש במציאות מעבר למה שאנו תופסים. מה שאנו תופסים היא אשליה המכונה "ארץ טמאה" – בגלל ריחוקה מהקב"ה, בעוד שהמציאות האמיתית היא "ארץ קדושה וארץ ישראל" – מציאות שבה קיימת נוכחות של הא־ל. הניתוק הנתפס בהכרה שלנו מזוהה עם ספירת "מלכות", שמשמעותה תפיסת הקב"ה כמלך, מרוחק, הנמצא מחוץ לעולם.
הסתרה שבתוך ההסתרה
מהי המציאות האמיתית הנעלמה? על כך יש הבדלי גישות. רעיון זה קיים גם בהשקפות המתנגדות לחסידות, בעולם הלמדני הליטאי. ר' חיים מוולוז'ין טוען שהעולם איננו אלא מציאות מדומה, וירטואלית, המתגלית לעיני האדם. מאחורי דימוי זה של המציאות אין שום דבר אמיתי. הסרט "מטריקס" מתאר יפה רעיון כזה של מציאות וירטואלית טוטאלית.
לעומת זאת, אם ניקח את גישתו של האדמו"ר הזקן מחב"ד, העולם כפי שהוא נתפס על ידנו הוא אומנם אשליה, אולם מאחורי האשליה נמצא הקב"ה המסתיר את נוכחותו בעולם. ההסתתרות הזו היא כפולה: הסתרה והסתרת־ההסתרה. ההסתרה משמעותה שנוכחות הקב"ה בעולם איננה גלויה. וההסתרת ההסתרה משמעותה שעצם העובדה שהקב"ה מסתתר בעולם – גם היא נסתרת מאיתנו.
ההסתרה אומרת שהעולם הוא מעין תיאטרון, כשמאחורי כל הדמויות מסתתר שחקן ריאלי, וההתרחשויות בעולם הן תוצאה של ערבוב בין הגילוי וההסתר. אנו יכולים להתגבר על הסתרת ההסתרה ולחשוף את העובדה שישנה ישות המסתתרת מאחורי הקלעים, להסיר את התחפושת שהעולם מתכסה בה. מאחורי הדברים מצוי "מקומו של עולם" – הקב"ה.
מכאן תודעת ההסתרה הכפולה: ההסתר והסתר ההסתר. ייתכן אפילו שברגע שיא של דבקות נוכל להתגבר על כל ההסתרות ולהגיע לישות כשהיא לעצמה. תהליך זה מתואר בחסידות כמעבר מה"יש" אל ה"אין". אולם אף אם אנו, האנשים הרגילים, לא נוכל להגיע לדרגה זו של דבקות ולנצח את כל ההסתרות, עדיין יכולים אנו לבטל את ההסתרה השנייה, את הסתרת ההסתרה. זו ההסתרה היוצרת בנו את האשליה של העולם כפי שהוא, לכאורה בלי נוכחות הבורא. לא נוכל לראות ולהשיג את מי שמסתתר, אך נוכל להגיע לתודעה שהוא קיים ומסתתר בעולם.
זהו פיתוח של הרעיונות של ר' צדוק שהבאנו לעיל. דברים אלו הם חלק מ"תורת היחוד" בחסידות, המדברת על "הייחוד העליון" ו"הייחוד התחתון". עוד על כך ברשימה הבאה בע"ה.
