אם פתחתם לאחרונה את העיתון או שוטטתם ברשת, נתקלתם בוודאי בצירוף של שלוש אותיות באנגלית שמשמעותן נראית לנו בדיונית: NFT – non-fungible token ראשי תיבות של "מטבע שאינו בר־תחליף". בשונה מכסף, שלא משנה לנו אם קיבלנו במטבעות או בשטר, ב־NFT הרוכש מקבל בעלות על קובץ דיגיטלי אחד ויחיד מסוגו, שלא ניתן להחליפו באחר. ממש כמו שציור אחד של פיקאסו שונה מציור שני, והם לא בני־תחליף. אם להתבסס על כמות ההשקעות יוצאת הדופן ועל אופי המשקיעים (מחברות כמו נייק ואדידס, דרך סטיב ג'ובס ועד קוונטין טרנטינו), העולם הווירטואלי הוא לא אפיזודה חולפת. וכדרכו של עידן חדש הוא מביא איתו הזדמנויות חדשות, שרבות מהן קשורות בעולם האופנה.
כבר היום, שוק המכירות של הלבשת אווטרים (דמויות וירטואליות, במשחקי מחשב, אפליקציות ובמדיה חברתית) מוערך בלמעלה מ־40 מיליארד דולר (!), והוא צפוי רק לגדול. Meta של מארק צוקרברג וזום מתכננות לנו סביבות וירטואליות לעבודה ובילוי כבר לשנה הבאה. כמו שאתם יכולים לנחש, לכל עולם וירטואלי כזה אנחנו נזדקק למלתחה וירטואלית.
בחודשים האחרונים נכנסות חברות האופנה לעולם ה־NFT בזו אחר זו. רק בספטמבר האחרון דולצ'ה וגבאנה מכרו קולקציה וירטואלית בלמעלה מ־6 מיליון דולר; נעלי גוצ'י שלא תוכלו למדוד לעולם נמכרות במאות דולרים, ונייק השקיעה עשרות אלפי דולרים ברישום של סימני מסחר לסחורה וירטואלית. אנחנו בתחילתה של מהפכה, וזה בדיוק הזמן של מעצבי האופנה הישראלים לעלות על הרכבת הווירטואלית וליהנות מיתרון משמעותי, יתרון שנמצא אצל מי שמסוגל לתרגם את הפריטים שלו לקבצים דיגיטליים באיכות משובחת.
בעולם הווירטואלי את טכניקות הרקמה יחליפו שורות קוד, ואת מכונות התפירה היקרות יחליף עט קטן וקל במיוחד, שמסוגל לשרבט על מסך. גבולות היצירה בעולם הווירטואלי הם גמישים ואינסופיים. כשלא נצטרך לעצב בגדים פונקציונליים, נדלג על שרשרת הייצור (שלעיתים קרובות מדי מערבת עבדות ילדים), ולא נידרש לשאלה המוסרית שבשימוש בפרווה או בעור.
יש לנו בארץ בתי ספר מצוינים לעיצוב ובוגרים מוכשרים במיוחד, כמו גם מתכנתים ויזמים רבים. זהו תמהיל שמאפשר לנו לפרוץ את גבולות האופנה המסורתית ולהפוך את ישראל לשחקנית מרכזית בזירת האופנה הבינלאומית. ככל שננצל את ההזדמנות מוקדם יותר, ניהנה מיתרון תחרותי משמעותי, בשוק עם פוטנציאל עצום שנמצא עדיין בחיתוליו.
הכותבת היא עורכת דין לדיני אופנה וקניין רוחני
