שער ברזל נפתח בחומת הכלא, רכב של שירות בתי הסוהר נכנס למתחם המבוצר והצופים כבר יכולים לדמיין לבד את השער נסגר אחריו. כך מתחיל כל פרק בסדרה 'אסירות', שעלתה אמש לשידור ב'כאן 11'.
לכאורה זו סדרה על כלא נווה תרצה המוכר ועל המתחולל בין כתליו, אך כשמתוודעים לסיפורי החיים של האסירות בסדרה, מבינים שהסיפור הוא לא הכלא, וגם חומותיו הן אולי סימבול מתבקש, אבל הן לא הקירות היחידים וגם לא הכי גבוהים בחייהן של האסירות. הרבה לפני שנכנסו בין חומות הכלא, הנשים הללו כבר היו בפועל אסירות של אורח חיים קשה ואכזרי עד בלתי אפשרי. בנוסף, הקירות הגבוהים ממשיכים ללוות אותן גם כשהן יוצאות מהחומות הפיזיות של הכלא, לחיים.
את "אסירות", זוכת פרס פורום היוצרים הדוקומנטריים יצרו אושרית נברה, אביגיל שפרבר, ואילנית באומן. ארבע הנשים שמופיעות בסדרה נחשפות בפנים גלויות, והמצלמה מלווה אותן ואת סיפורן בחיים מאחורי הסורגים, בשחרור, בחלומות לשיקום, ובנפילה החוזרת לעולם הישן.
נטלי איבדה את אביה שהתאבד כשהייתה ילדה, ובגיל 16 התעמתה עם מי שאנס אותה ודקרה אותו למוות. מלכה ראתה את אביה חותך ורידים כשהייתה רק בת 3. היא גדלה באומנה והתגלגלה בין פנימיות והוסטלים עד שהידרדרה לסמים קשים וזנות ונעצרה על אחזקה ושימוש בסמים קשים. טינה מעידה על עצמה שהיא מעולם לא ידעה מה זו משפחה חמה ומה זו אימא. "יותר קל לי לדבר עם חיות מאשר עם אימא שלי", היא אומרת. כבר 23 שנים שהיא משתמשת בסמים וכבר פעם שלישית שהיא נאסרת על אחזקה ושימוש בסמים. אסמא יושבת בכלא על עבירות תנועה אבל בפרקים הבאים מתוודעים לכך שגם היא גדלה עם אב אלים וסבלה כל חייה מבדידות ומחסור באהבה. כל הנשים בסדרה גדלו בעולם של מצוקה, עוני וסמים. 85% מהאסירות בנווה תרצה גדלו בבתים שבהן הם עברו התעללות פיזית או מינית. טינה מספרת בכאב שגם כשהלכה לעסוק בזנות, הוריה היו אדישים.
'אסירות' היא בעצם סדרה על הבתים שלא היו לנשים בנווה תרצה. על הילדות הנורמלית שלא הייתה להן, על החום והאהבה שהן לא זכו לקבל. וכאמור, האתגרים מחכים להן גם מחוץ לחומות הכלא. המצלמות מלווות את נטלי, מלכה, טינה ואסמא גם לאחר השחרור, בהוסטלים השיקומיים ובמסגרות אחרות, כשהן נדרשות לשוב ולהתמודד עם תלאות החיים, ועם הנתון הסטטיסטי האכזרי המתנופף כחרב מעל ראשיהן שלמעלה ממחצית מהאסירות חוזרות לכלא.
'אסירות' היא סדרה קשה, קשוחה כמו חייהן של הנשים המככבות בה, אבל היא חשובה לצפייה, (מעל גיל 14), ולו כדי להבין את ההשלכות הקשות של חיי מצוקה, ואת הזיקה המכאיבה בין נפגעות אלימות ותקיפה מינית לעולמות העבריינות והפשיעה.
