יש בטוויטר כלל בלתי כתוב שאומר שאם קיבלת על ציוץ מסוים יותר תגובות מאשר לייקים, סימן שיש בציוץ בעיה. השבוע, לראשונה בקריירת הטוויטר שלי, אם זכרוני אינו מטעני, נקלעתי לבעיה הזו. עם פרוץ השמועות על הסדר טיעון אפשרי בין בנימין נתניהו לפרקליטות, שידרוש מראש הממשלה לשעבר לפרוש מהחיים הפוליטיים לכמה שנים לפחות, צייצתי כך: "אם יש עסקת טיעון, דקה אחר כך שום תירוץ כבר לא יהיה קביל, האדונים סער בנט וליברמן: תגידו יפה שלום להורוביץ, יאיר גולן, מרב מיכאלי ואיבתיסאם מרעאנה, שחייבים לחזור למקום שהעניק להם הבוחר, האופוזיציה, ואז תקימו ממשלת ימין עם כל מי שצריך. ומהר. יש לכם הרבה מה לתקן והמון מה לעשות".
כמעט 500 לייקים קיבל הציוץ הזה, אבל גם קצת יותר מ־400 תגובות. זה אומר שעצבנתי לא מעט אנשים, רובם תומכי נתניהו. הקריאה הנפוצה ביותר בתגובות הייתה שאסור למחנה הימין לקבל בחזרה לשורותיו את נפתלי בנט, גדעון סער או אביגדור ליברמן – שלושתם יחד וכל אחד לחוד, וכמובן את כל מי שחוסה תחת כנפיהם במפלגות ימינה, תקווה חדשה וישראל ביתנו. ולא סתם לא לקבל: יש להטיל עליהם חרם מוחלט לעולמי עולמים. תלונה נוספת שעלתה בתגובות במילים כאלה או אחרות הייתה שהציוץ בלתי הגון כלפי נתניהו: אף שאין עדיין עסקה, כבר מגיע עיתונאי סרוג וזורק את נתניהו אל מתחת לגלגלים.
אני יכול להתחבר לכעס, לזעם ואולי גם לתחושת הנקמה שחשים רבים־רבים מתומכי נתניהו כלפי השלישייה הזו. גם אני חש שנעשה לראש הממשלה לשעבר עוול נוראי בכתבי האישום, ובעיקר בתיקי 2000 ו־4000. לא זו אף זו, התנגדתי לממשלת השינוי המכהנת מרגעי התבשלותה ועד היום, ואף כתבתי על כך בטור הזה וברשתות החברתיות לא פעם ולא עשרים. וכאן יגיע ה"אבל". כי אחרי שכעסנו וזעמנו בצדק, מהי תוכנית העבודה של הימין ליום שאחרי עסקת הטיעון, אם אכן תהיה כזו? האם לא צריך ונכון לדבר על כך?
כמה ימים אחרי שכתבתי את הציוץ הנ"ל דיבר ח"כ דוד ביטן ברדיו ואמר דברים די מדהימים בנושא: "ישראל כ"ץ יצליח לפרק את הממשלה הנוכחית ולהקים ממשלה בראשותו. אני לא אומר סתם, יש לו יכולת להקים ממשלה בלי בעיות. יש כבר דיבורים". כשנשאל לגבי יו"ר הליכוד הנוכחי, ביטן לא מצמץ: "נתניהו יצר את המצב שיש סיכוי שהוא יפרוש, ובפוליטיקה הישראלית מתחילים לדבר. זה לא אומר שאנחנו פוגעים בו. הוא יצר את המצב ולכן לא יכול לבוא בטענות לאף אחד".
אני משער שדוד ביטן יחטוף פחות ריקושטים מזה שקיבל הציוץ שלי, אף שהתוכן זהה או לפחות מוביל לאותה התוצאה. בכל זאת, אני עיתונאי סרוג ולכן חשוד מראש בשנאת נתניהו, ודוד ביטן הוא חבר אהוד בסיעת הליכוד. חברות וחברים, תומכי נתניהו, כולנו אנשי ימין, וכרגע יש ממשלה שאינה ממשלת ימין. נניח שאתם צודקים בכל מה שאתם טוענים כלפי בנט־סער־ליברמן – השאלה היא כאמור: מה עכשיו? האם אנחנו הולכים עם הראש בקיר ולא מוכנים להקים ממשלת ימין כי אנחנו כועסים ולא מאמינים להם, או שמא לוקחים כמה ימים להירגע, ובמקרה של הסדר טיעון עושים את מה שהמדינה צריכה, ומתחילים לפעול למען הקמת ממשלת ימין אמיתית?
בלי להסיר את הטאבו המוחלט מעל בנט, סער וליברמן, אין ממשלת ימין. כל אחד יכול לעשות את החישוב. מספר הקסם הוא 61. מפלגת הליכוד עם 30, המפלגות החרדיות עם 16 והציונות הדתית עם 6 מנדטים מגיעות יחד ל־52 מתוך 120. תוסיפו את עמיחי שיקלי, קיבלתם 53. את מי תוסיפו ל־61 אם פסלתם קטגורית את ימינה, תקווה חדשה וישראל ביתנו? גנץ? איש "השמאל החלש", כפי שכינו אותו רוב חברי הקואליציה? אתם באמת רואים את חילי טרופר יושב עם בן גביר בממשלה? ובכלל, האם אפשר לקרוא לממשלה כזו "ממשלת ימין" כשבני גנץ וחברי סיעתו יכולים להפיל אותה בכל רגע?
אפשר להתחיל לחלום חלומות ולרקום פנטזיות על הבחירות הבאות. לקוות שגדעון סער לא יעבור את אחוז החסימה, שעמיחי שיקלי יקים מפלגת ימין עם עמרי כספי שתגרוף קולות חדשים למחנה הימין, וכולנו נוכל לשבת בקואליציית ימין רחבה בלי עזרתם המאוסה של ראש הממשלה, שר האוצר ושר המשפטים הנוכחיים. אבל האמת היא שאיש לא יודע מה יקרה בבחירות. כולנו בוגרי ארבע מערכות בחירות רצופות שבכל אחת מהן נטרפו הקלפים מחדש. מה שיש לנו כרגע ביד, במקרה של חתימת הסדר טיעון עם נתניהו, הוא אפשרות – תיאורטית גם היא, אבל ריאלית ככל האפשר – לנסות לאחות את הקרע העמוק בימין; לצרף למחנה את מי שהגיע ממנו, שהיה בו שנים רבות ושמצוי עמוק בתוכו; שנותר במהותו בימין, אפשר לקוות, ושיצעיד את המדינה בחזרה לדרך שהציבור בוחר בה שוב ושוב.
זה לא יהיה קל, ברור לכולם. על בנט, סער וליברמן יהיה לשכנע את הציבור מחדש שהם חלק מהימין האידיאולוגי, ושהעילה להקמת הממשלה הזו הייתה אכן רק נתניהו. הימין, מצידו, יידרש לבלוע את הצפרדע ולחדש איתם את שיתוף הפעולה. בסוף, מעבר לכולנו, יש פה מדינה והיא חשובה יותר מכל דבר אחר.
