זו לא הפעם הראשונה שנשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס עומד בראש ועדת האיתור ליועץ המשפטי לממשלה, וגם לא הפעם הראשונה שניצבת בפניו התלבטות לא פשוטה. לפני שש שנים היה זה ד"ר אביחי מנדלבליט, שראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת המשפטים איילת שקד דחפו לבחירתו. גרוניס, לעומתם, חשב שמכיוון שמנדלבליט כיהן כמזכיר הממשלה אמורה לחול עליו תקופת צינון, בהתאם להמלצות ועדת שמגר. כעת גרוניס מתלבט שוב.
שר המשפטים גדעון סער מעוניין במינויה של עו"ד גלי בהרב־מיארה. סער ביקש אומנם מחברי הוועדה להביא בפניו שלושה שמות, אך אם אחד השמות שיעלה יהיה זה של המועמדת המועדפת עליו, סער יביא רק אותה לאישור הממשלה. בסביבת בנט אומרים שהוא "מתואם עם סער", דהיינו מותיר את ההחלטה בידי שר המשפטים.
מנגד, ספק אם בחירה כזו תעלה בקנה אחד עם המלצות ועדת שמגר, שלפיהן המועמד לתפקיד היועמ"ש נדרש לבקיאות רבה בתחומי משפט מגוונים. בהרב־מיארה נחשבת למנהלת מוכשרת ועורכת דין נחושה שתעשה הכול למען הלקוח שלה. אולם כמי שעסקה כל חייה במשפט אזרחי, גם בפרקליטות תל־אביב וגם בשוק הפרטי, בהרב־מיארה חסרת ניסיון לא רק בתחום הפלילי אלא גם בתחום המנהלי־חוקתי, הנושא המרכזי שמונח לפתחו של היועמ"ש.
במערכת המשפט נשמעות הערכות שההתלבטות של גרוניס היא גם הסיבה לכך שבהרב־מיארה טרחה לגייס מכתבי תמיכה רבים משופטי העליון בעבר ובהווה. היא אספה המלצות מהנשיאה לשעבר דורית ביניש ומהשופטים עוזי פוגלמן, מני מזוז, חנן מלצר, ענת ברון, דפנה ברק־ארז, עדנה ארבל ועוד. אבישי גרינצייג חשף בגלובס שההמלצות של מלצר וברון ניתנו ללא היכרות אישית מעמיקה עם בהרב־מיארה, מה שרק מחזק את ההשערה בדבר העילה שמאחורי גיוס ההמלצות.
גרוניס, כאמור, עמד בפני התלבטות דומה לפני שש שנים, והחליט לדבוק בעמדתו. אז הוא היה המתנגד היחיד בוועדה למנדלבליט, שנבחר לתפקיד. הפעם התוצאה עשויה להיות שונה. חברים בוועדה מעריכים שבהרב־מיארה תיכלל ברשימת השמות שחברי הוועדה יעלו בפני השר, אך הדבר אינו בטוח. בריאיון שלה בפני אנשי הוועדה היא לא הציגה משנה סדורה באשר לתפקיד היועמ"ש, ולפחות חלק מהחברים הוטרדו מכך.
במערכת הפוליטית מתקשים להבין מדוע סער "נעול" על בהרב־מיארה. אם תיבחר, זה יקרה אך ורק בעקבות תמיכתו; הוא העלה את שמה, והבחירה בה תהיה רשומה על שמו לחלוטין.
מצד שני, ראשי ממשלה ושרי משפטים כבר גילו בעבר לא פעם שהחיים במערכת עושים את שלהם, והנאמנות חולפת זמן מה אחרי הכניסה לתפקיד. ראו מקרה מנדלבליט.ייתכן שאחת העילות המרכזיות לכך שסער מעדיף את בהרב־מיארה קשורה בסוגיית עסקת הטיעון של נתניהו, שבלשון המעטה סער אינו בין חסידיה, ולכן היה מעדיף יועמ"ש המתייחס אליה ברוח דומה. הבחירה בבהרב־מיארה בהחלט עשויה לסנדל כל דרך לעסקת טיעון בטווח הזמן הקרוב. בהרב־מיארה אינה מכירה את תיקי האלפים ותזדקק לזמן לימוד רב; זה כמובן לא יהיה הנושא היחיד או החשוב ביותר שהיא תזדקק בו להשלמות רבות. גם לאחר שתלמד את התיקים, כמי שבאה מרקע אזרחי היא תהיה תלויה הרבה יותר בתובעות ליאת בן־ארי ויהודית תירוש, שמובילות את תיקי נתניהו ומעדיפות קו קשוח מול הנאשם מספר אחת.
שר המשפטים וחברי הממשלה רשאים למנות יועמ"ש התואם את תפיסת עולמם, אולם במקרה של בהרב־מיארה אין אפילו אג'נדה שאפשר להצביע עליה. תפקיד היועמ"ש חשוב מכדי שיהפוך למינוי פרטי של שר המשפטים מסיבות עלומות שאינן ידועות לאיש.
