האמרה השנונה "There's no business like Shoa-Business" ("אין עסקים כמו עסקי השואה") היא כזו שעובדי ארגונים יהודיים ברחבי העולם מכירים היטב. בכל קהילה יהודית בינונית ומעלה, יהיה מוזיאון או לפחות מרכז שינציח את רצח העם הגדול בהיסטוריה. במקביל לכך, ישנה כמות יוצאת דופן של גופים, ארגונים, תנועות ואפילו חברות שהעיסוק המרכזי שלהם (או הצדדי) הוא הלחימה באנטישמיות.
לקראת יום השואה הבינלאומי שיצוין ביום חמישי, ניתן לראות עד כמה אין תיאום בין שלל הגופים העוסקים במלחמה באנטישמיות, וכי כמות המשאבים המושקע בעולמות האלה הוא מצד אחד גדול, אך מצד שני לא אפקטיבי בעליל.
כך למשל בהסתדרות הציונית העולמית מיהרו לפרסם דו"ח בשיתוף הסוכנות היהודית על מצב האנטישמיות בעולם לשנת 2021, דו"ח שבנוי כולו על בסיס נתונים שנאספו מהארגונים השונים, המדינות וסוכנויות בינלאומיות. אלא שגם במשרד התפוצות עמלו על דו"ח גדול שמבוסס על חלק מאותם הנתונים, אלא שבדו"ח זה מופיעה גם התייחסות לפעילות של מערכת הניטור של המשרד והעשייה שלהם בתחום זה.
את תיבות המייל של העיתונאים מילאו סקרים ודוחות של ארגונים נוספים: קרן משפחת רודרמן הפיצו מחקר עומק שערכו בארה"ב – בין השאר – ביחס של יהודי ארה"ב לאנטישמיות ולמצב הלא פשוט, שפוקד את הקהילה היהודית הגדולה מחוץ לישראל.
אחד הגופים המרכזיים והגדולים ביותר בעולם העוסקים באנטישמיות היא הליגה נגד השמצה, אשר ממוקמת בארה"ב אך עוסקת בנושא זה ברחבי העולם. הליגה מוציאה באופן תדיר דו"חות, התראות וחומרים רלוונטיים על המתרחש ברחבי העולם ביחס לשנאת יהודים וגזענות. יש גם את מרכז שמעון ויזנטל וגופים נוספים שכל תכליתם העיסוק בנושאי האנטשימיות וזיכרון השואה.
גופים אחרים שעוסקים בנושאים אלה הם הקונגרס היהודי העולמי, הקונגרס היהודי-אירופאי, בני ברית, מוזיאון יד ושם ומשרד החוץ הישראלי, שגם להם אנשי צוות רבים העוסקים בנושא, אשר אף מייצגים את ישראל בפורומים רשמיים וחשובים ברחבי העולם העוסקים במלחמה באנטישמיות.
כמות הכספים, העובדים, הזמן והמשאבים המושקעים בנושא האנטישמיות הוא כה גדול – אך הוא לא יכול להיות אפקטיבי באם אין סנכרון ותיאום בין שלל הגופים.
לפני כשנתיים פרסמתי כאן מאמר שכותרתו: דרוש: ראש חץ שירכז את המאבק באנטישמיות (היפר קישור ל: https://www.makorrishon.co.il/opinion/193143/ ). "מדינת ישראל והקהילות היהודיות צריכות להקים מטה אחד שירכז את הנושא – שיחבר בין כולם, שיציע אסטרטגיה מסודרת וארוכת טווח. הגיע הזמן להבין שהמלחמה באנטישמיות היא תופעה שחיה ובועטת, לא כזו שתחלוף, או שתעלם באם נגיב על כך בתקשורת ונמגן את הקהילות".
אוסיף שבעיניי מי שצריך או יכול כעת להוביל את המאמצים האלה זה האזרח מספר אחת, נשיא המדינה. לשבע השנים הבאות יש לנו נשיא, יצחק הרצוג, שנושא האנטישמיות בדמו, והוא מכיר היטב את השחקנים ואת המציאות היהודים מחוץ לישראל. אין כאן קריאה להקמה של ארגון יהודי נוסף, שכן יש לנו מספיק כאלה.
יש ליזום, לכל הפחות, שולחן עגול בראשות נשיא המדינה, שם יישבו נציגי מאות הגופים הרלוונטיים. מבלי התערבות של גורם בכיר כגון נשיא המדינה, לעולם לא יגיעו להסכמה בנוגע למי שמוביל את התהליך. המוסדות הלאומיים, שלהם שולחן עגול לתיאום המאבק, ככל שירצו, לא יוכלו לקבץ סביבם את כולם כפי שיוכל לעשות הנשיא.
מי שנפגעים בשנים האחרונות, בעיקר, הם יהודים חרדיים ודתיים, כאלה שחובשים כיפות או ניכרים כלפי חוץ כיהודים ויהודיות. האבסורד הוא שדווקא לקבוצות אלה ייצוג מינורי בשיח הבינלאומי של המאבק באנטישמיות. דווקא הנשיא הרצוג, שמחובר ומוערך היטב בקרב מגזרים אלה בעולם, יוכל להביא אותם אל תוך השיח החשוב ואף בנייה של אסטרטגיה חדשה ורלוונטית יותר.
השלב השני יכול להיות אף השקעה של כספים ממשלתיים ישראליים בגופים העוסקים במאבק, ובכך לדאוג שהם יישמו אסטרטגיה אחידה מול האויב המשותף.
