ט"ו בשבט כבר חלף לפני שבוע, אבל פורים נדחה בחודש השנה, ואני מקווה שתסלחו לי אם אעסוק השבוע במאורעות ראש השנה לאילנות.
ביום שישי הבן שלי חזר הביתה עם תיק היצירות שלו, שזה דבר שיש רק לאמנים מדופלמים ולילדים בגן. בין שאר הדברים שהוא שלף משם, היה דף שעליו הודפס בגאון הסיפור "שבעה בשקיק דקיק".
נשמע לכם מוכר? אתם בטח מתבלבלים עם משהו אחר. מדובר בסיפור מקורי לחלוטין, שבצידו אפילו מודפסת ההצהרה "כל הזכויות שמורות למרכז הגנים והיצירה". הוא אמנם מזכיר במעורפל סיפור של לוין קיפניס, שגם בו יש שקיק שקוף ודקיק, וגם בו יש מחזוריות שבמהלכה כל פעם מגיע פרי חדש, דופק "דפיק דפוק דפיק, מי שם בשקיק", נענה בשמות כל השוכנים בשקיק ומבקש להצטרף, אבל איזה הבדל בין הסיפורים.
בעוד אצל קיפניס יש רק שישה פירות (שקד-שקדוני, תמר-תמרוני, חרוב-חרובוני, תאנה גרגרת, בננה רעננה ותפוז הדור), שבעת גיבורי הסיפור "שבעה בשקיק דקיק" שהבן הביא מהגן הם חיטה זהבהבה, שעורה ירוקה, ענב סגול עגול, גברת תאנה גרגרת, רימון אדום, אדון עץ הזית וחומוני מר תמר. שבעת המינים! איזה יופי, כמה חינוכי, כל כך מתאים יותר לט"ו בשבט. כמו כן שימו לב לכך שהתאנה אמנם נותרה גרגרת, אבל התמר כבר לא אדמוני אלא חומוני, הרבה יותר תואם את המציאות.
ועוד שינוי, מהותי לא פחות: בעוד אצל קיפניס הסיפור נגמר כאשר גילי הקט משכים לברך את השקדיה בט"ו בשבט, בסיפור של מרכז הגנים והיצירה המשכים הוא יוסי הקט, שהלך לברך שהחיינו מפרות ט"ו בשבט. תודו שזה הרבה יותר מוצלח.
אני אמנם תוהה לעצמי איך בדיוק יוסי "את כל הפירות הוריק", כלומר מה בדיוק הוא עשה עם החיטה והשעורה שיש להן נטייה משונה להיתקע בגרון. כמו כן, לא לגמרי הבנתי למה "עץ הזית" הוא מייצגו של המין השישי ולא פשוט, ובכן, הזית. כמו כן, אני תוהה איך יוסי הקט אכל עץ זית. אפשר גם להתקטנן ולציין שבסיפור השונה לחלוטין שבכלל לא היווה מקור השראה שכתב לוין קיפניס, כל ששת הפירות הם דברים שאפשר אשכרה למצוא בט"ו בשבט, בניגוד לענבים סגלגלים למשל שפחות נפוצים בארץ ישראל בחלק הזה של השנה.
אבל למה להיכנס לפינות האלה, כשאנחנו רואים לנגד עינינו תופעה מדהימה: בתקופה הנוכחית יש דיונים על מתווה הגיור, אבל מי העלה על דעתו שאפשר לגייר גם יהודים, או לפחות סיפורים יהודיים? ואם כבר, הבה נרים את הכפפה, ונציע רעיונות מקוריים להפליא וכשרים למהדרין לסיפורי ילדים חדשים. אתם איתי?
נתחיל ב"יחידת דיור להשכיר". נוציא את כל החיות הטמאות – או לפחות את אלה עם התפקיד החיובי. התרנגולת מהקומה הראשונה יכולה להישאר, אבל הקוקייה תתחלף בברבור, לצורך העניין. את החתולה הכושית (חיה לא כשרה עם מילה לא כשרה) נמיר בקלות בכבשה שחורה, את הסנאית בעז, והנה הצלחנו לספר סיפור נהדר על נמלה, ארנבת, חזיר וזמיר אנטישמים, שחוברים יחד כדי להעליב בגסות את החיות הכשרות, עד בואה של היונה משכינת השלום.
אפשר גם לחדש את "טופי חם" – סיפורו של אופיר שהולך בשבת בבוקר לבית הכנסת, בלי שום תוף כמובן, ושר לעצמו "אולי בשבת יזרקו סוכריות". כל ילדי היישוב הקהילתי הולכים אחריו, כמו בסיפור על החלילן מפקיעין, אבל כשהם מגיעים לבית הכנסת הם מגלים שהציבור בדיוק באמצע הדרשה של הרב, וכולם נרדמו. במזל מתברר שסבא של שחף מחלק סוכריות לילדים שמגיעים לבית הכנסת.
ולא נשכח, כמובן, את הסיפורים "מיץ ענבים", "האריה שאהב קיגל", "דודי זעליג" וכל היתר. חפשו אותם בגני הילדים הסמוכים לביתכם. כל הזכויות, מיותר לציין, שמורות.
