איך עושה גבר, תגידו לי, איך עושה גבר! זה מה שאני רוצה לדעת, אייייי, לפני כמה ימים פתחתי את הפייסבוק, ונקלעתי לסרטון מדהים שעלה בעמוד של "הצינור", ובסרטון ראו ילד קטן, בן שבע בערך, אולי שמונה, עם עיניים כחולות, ונעלי ספורט יפות, ומעיל כזה נפוח, עומד בחדר שלו, ומחכה למשהו, ואחרי כמה שניות, האבא של הילד מגיע לחדר, עם כלבה קטנטנה ולבנה וחמודה ומושלמת, שמישהו קשר מעליה סרט ורוד, והילד פוער את הפה, ואת העיניים, ושואל בתדהמה, זה בשבילי, והאמא שלו שמחזיקה את הפלאפון, אומרת לו, כן, והילד המתוק מתכופף לכלבה הלבנה, ומתחיל פתאום לבכות, לבכות ממש! בכי של אושר, ושל אהבה, ושל שמחה, ושל התרגשות! איייי הוא שם את הידיים שלו על הלב שלו, ואומר, תודה, וממשיך לבכות את הבכי המתוק שלו, והקול שלו כזה גבוה וסדוק, והעיניים שלו מלאות בדמעות, הוא משחק עם הכלבה ואומר, שלום! ומיד עוצם את העיניים כדי לבכות רגע, עוד קצת, כמו שצריך, והכלבה קופצת עליו, ומלקקת אותו, והאמא שלו אומרת לו, אתה יכול להרים אותה, והילד מביט באמא שלו ואומר, תודה, זה היה החלום שלי, וכל הזמן הוא בוכה, כל הזמן הוא בוכה! והאחים שלו ניגשים אליו ומחבקים אותו, וגם אבא שלו מחבק אותו, וגם אמא שלו מחבקת אותו, והכלבה כזה קופצת עליו, ומשחקת איתו, והוא מחבק אותה ובוכה, מחבק ובוכה.
אחחחחח כשראיתי את הסרטון המדהים הזה, התחלתי גם אני פתאום לבכות, אני לא יודע למה בכיתי, משהו בהתרגשות החשופה של הילד הזה, בדמעות העדינות שלו, בקול הדקיק שלו, בשמחה הטהורה שלו, הצליח להוציא ממני רגש. פתאום נזכרתי, שגם אני הייתי פעם ילד, ושגם אני התרגשתי ככה מדברים משמחים, אייי גם אני בכיתי ככה פעם! גם אני התפרקתי ככה מרוב בושה, ומרוב שמחה, ומרוב געגועים, ומרוב אהבה, ומרוב התרגשות. גם אני בכיתי ככה, ככה בדיוק, בחיי, הייתי פעם ילד אתם מאמינים לי!
אייי אייי איייי בפעם הראשונה שצפיתי בסרטון הזה, בכיתי מהתרגשות ומשמחה ומאהבה, אבל בפעם השנייה שצפיתי בו, הרגשתי מין עצב עמום ומוזר, עולה ומזדחל לי בסרעפת. הסתכלתי על הילד המתוק הזה, שבוכה ככה מכלבה קטנה עם סרט ורוד, הסתכלתי עליו, חשוף כל כך, עדין כל כך, מתוק כל כך, ופתאום קלטתי שבעוד שנים ספורות, ממש עוד מעט, הילד הזה שאני רואה עכשיו בסרטון, יהפוך ל"גבר", וגברים "לא בוכים ככה", גברים "לא מתנהגים ככה", גברים לא מסוגלים לשחרר את עצמם בכזו קלות, איייייי פתאום הבנתי שהרגע הזה, המתוק הזה, הדקיק הזה, הרגע הרגשי והחשוף הזה הוא רגע נדיר, חד פעמי, שתוקפו הקצר עוד רגע יפוג. איזה עצוב. אני רק חושב על זה ובא לי לבכות, בעוד כמה שנים הילד המתוק הזה יתחיל להתחספס ולהתבגר, הקול שלו יתעבה, הגוף שלו יתכסה בשערות, הוא יתחיל ללכת כמו גבר, לחשוב כמו גבר, לדבר כמו גבר, הוא ינסה להרשים את החברים שלו, הוא ינסה להרשים את הבנות בשכבה שלו, בדרך הכי עגומה שיש, בדרך הכי עצובה שיש, איייי, בעוד כמה שנים הוא יפסיק לבכות, כי גברים לא בוכים, גברים בוכים רק בהלוויות צבאיות של החברים שלהם, רק שם מותר להם לבכות, איזה עצוב השם ישמור, בעוד כמה שנים הוא יתחיל להתאמן לקראת הגיוס לצבא, ושם הוא יהפוך ל"גבר גבר", הוא ילבש מדים, וישתמש בנשק, ויעשן מלא סיגריות דוחות, ולאט לאט, מיום ליום, משנה לשנה, הילד המתוק שהוא היה יהפוך לזיכרון עמום ונשכח. איזה עצוב.
אייי, יש הרבה דברים עצובים בעולם הזה, אבל שום דבר לא עצוב כמו גבר ששכח את הילד שהוא היה, שום דבר לא עצוב כמו גבר שכבר לא מסוגל לבכות, שכבר לא מסוגל להתרגש, שכבר לא מסוגל לעמוד חשוף מול החיים. לפני כמה ימים נסעתי לטיול עם שירה והילדים, והגענו לאיזו תצפית יפה, ושם ראינו חבורה של גברים, עם משקפי שמש כאלה שחורים, יושבים ליד הג'יפים שלהם, על כיסאות חוף כאלה, עם רגליים פשוקות, שותים קפה, ומעשנים, ונוהמים זה לזה מילים ריקות, בקול נמוך, במין פוזה כזאת מאצ'ואיסטית, אחחחח ואני הסתכלתי עליהם, ורציתי לגשת אליהם, ולחבק אותם, ולהגיד להם, הכול בסדר, אתם בסדר, אתם לא צריכים לשחק את המשחק הטיפשי הזה, תשתחררו, תשבו נורמלי, תדברו נורמלי, הייתם פעם ילדים, הייתם פעם ילדים עם רגש חשוף.
העולם משתנה, זה נכון, החיים שבהם אנחנו מסתובבים היום, מאפשרים גבריות חדשה, רכה יותר, נדיבה יותר, עדינה יותר, חומלת יותר, יש כאלה שקוראים לזה "גבריריות", אחחח, העולם משתנה! ברגע זה ממש. יש הרבה יותר שבילים נפשיים שאפשר לצעוד עליהם ועדיין "לצאת גבר". העולם משתנה, ועדיין, עדיין הסרטון הזה, של הילד המתוק ההוא, לא יוצא לי מהלב. הסרטון הזה מזכיר לי שכל גבר מחביא בתוכו את הילד שהוא פעם היה. תחשבו על זה רגע, כל הגברים היו פעם ילדים. כל הגברים היו פעם חשופים, ורכים, ופגיעים, ונגישים. גם אני הייתי פעם ילד. והיום אני גבר. זה עד כדי כך עצוב.
