"א־לוהים תן לי רק טיפת מזל" שרה זהבה בן בקול שבור, "חיי כה אפורים… רק חלומות נשארו".
התחושה הזו, של היעדר מזל, אקטואלית בחייהם של נשים וגברים רבים כל כך, אבל מפני שהיא נחשבת פחות אינטלקטואלית, כמעט לא דנים בה. בעולם הדתי עוד מוסיפים ומכריזים "אין מזל לישראל" – מה שטענו חסרי המזל לכתחילה.
אם נחפש בלוח השנה העברי זמן חסר מזל, יהיה זה ללא ספק ראש חודש אדר א'. הוא החודש השלושה־עשר, כשיש רק שנים־עשר מזלות בגלגל השנה. אז נכון שמזלו הרשמי הוא המזל של אחיו הבוגר, אדר ב', אבל אינו דומה טעם דגים של אדר ב', מרובה השמחה, לטעם הדגים העולה בפינו באדר המעובר.
"ודע כי כל הנולד יקרוהו מקרים כדרך מה שיורה מערכת המשרתים (הכוכבים) ברגע היוולדו… והדבר עמוק מאוד … " (רבי אברהם אבן עזרא, משפטים, שמות כ"ג, כ"ו)
אם יש אינטלקטואל בהגות היהודית שהעז לדבר על היותו חסר מזל, היה זה האבן עזרא שתאריך פטירתו יצוין, איך לא, בראש חודש אדר א'.
וכך יכתוב האבן עזרא על הטיימיניג הלא מוצלח שמלווה את חייו: "אשכים לבית השר – אומרים: כבר רכב!/ אבוא לעת ערב, אומרים: כבר שכב!/ או יעלה מרכב, או יעלה משכב / אויה לאיש עני, נולד בלי כוכב!"
האבן עזרא יבטא שוב ושוב את חוסר המזל הסדרתי שמלווה אותו בענייני פרנסה. כך למשל הוא יתאר איך הכוכבים מתעקשים שלא להסתדר עבורו: "גלגל ומזלות במעמדם / נטו במהלכם למולדתי / לו היו נרות סחורתי / לא יחשך שמש עדי מותי/ לו אהיה סוחר בתכריכין/ לא יגוועון אישים בכל ימיי".
ודווקא אז, קורה לו מה שאיש לא יכול היה להעלות על הדעת: הוא הופך לכוכב… הכישרון המדהים שלו להביט מלמעלה על מצבים ולפרש אותם כך שייראו פתאום מצחיקים כל כך, הופך אותו לכותב ומשורר שמתפרנס בדיוק מזה! במקום לעמוד ולהביט בכוכבים שמעליו או בהיעדרם, הוא יהיה הכוכב עצמו. הוא יאיר את האירוע באור אחר, הוא יוליך אותו לאן שירצה בכישרון ששמו, לא, לא כותב ומשורר, כי אם – בעל חוש הומור.
אם אדר ב' הוא החודש של אנשי ההומור בכלל, הרי שאדר א' יהיה זמנם של אנשי ההומור השחור. כשהאבן עזרא ידבר על כך שנולד ללא כוכב, לא יהיה זה תיאור מצב כי אם הכרעה מופלאה שלפיה אין שום כוכב, כוח מולד או גורם בעולם שיוכל להכתיב את תחושותיו באשר למצבו. הוא יככב בסיטואציה כשם שהיא, ונכון שהוא יהפוך לפעמים לכוכב של פארסה או טרגדיה, אבל הוא זה שיחליט אם לבכות או לצחוק.
"ובחודש אדר", יכתבו הפוסקים באחת מההתייחסויות ההלכתיות הנדירות למזל, "בריא מזלם של ישראל ומי שיש לו דין עם עכו"ם… לא יישמט ממנו דבריא מזליה דישראל". והרי נכתב לא אחת ש"אין מזל לישראל"?! איך ייתכן שנלך לטיפול רפואי או לדיון משפטי בחודש אדר רק מפני שהמזל בעדנו?
נדמה לי שבהקשר הזה, מזל "בריא" (כמו "לביש", "אכיל") יהיה מזל שנתון לבריאה מחדש. החודש המעובר הזה, יהיה נתון לפרשנות שלנו. הוא חודש שמשאיר בידינו גם אם לא את הכרעת מין העובר, הרי שאת אווירת בואו לעולם, שמחת החיים שלו, המילים שיקבלו את פניו כשיגיע… "השמחה החסידית איננה שמחת החיים הטבעית, שמחה זו היא למעשה הכרעה פנימית והתגברות על המצב המייאש. התגברות זו אינה אחיזה בסיבות לשמחה אלא אדרבה! היא הוויתור עליהן ובכך דווקא היא מגלה את חירותה" (הרב שג"ר, פור הוא הגורל)
נדמה לי שבשנתיים האחרונות אנחנו חבים תודה ענקית לאנשי אדר א' שהגיחו אלינו פתאום שוב ושוב כמו כוכבים בלילות הכי שחורים, בפוסט מגלגל, בציוץ שגרם לנו לשמוע את עצמנו צוחקים בקול, בבדיחה שרצה ברשתות כשבאמת הכול נראה כל כך חסר מזל… האנשים האלה שנתנו לנו להרגיש פתאום בני מזל על שאנחנו חלק מעם שצבר עם השנים על כורחו כזו יכולת מרשימה של הומור שחור. ולמה זקוק יותר עולם חולה מאשר לאנשי ההומור הבריא. מזל שיש אתכם.
