האוניברסיטה העברית מודה שאחת החוקרות הבכירות במוסד האקדמי מפרסמת טענות "חסרות בסיס" נגד מדינת ישראל וצה"ל.
האוניברסיטה גנתה את טענות אותה חוקרת בחריפות רבה, אך הלכה למעשה גוננה על המרצה שמפרסמת באופן עקבי ושיטתי במאמריה האקדמיים טענות על היותה של מדינת ישראל, יישות כמעט דמונית, המשתמשת בפלסטינים כחיות מעבדה ומבצעת ניסויים על ילדים פלסטינים לטובת מכירת נשק וטכנולוגיות למדינות ברחבי העולם.
מדובר במקרה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן, מרצה בכירה באוניברסיטה העברית, שהתפרסמה בעבר על עמדותיה האנטי ישראליות. כאן במקור ראשון פרסמנו לראשונה על העמדות הללו של שלהוב קיבורקיאן כאשר היא הוזמנה להעביר הרצאה באוניברסיטה בהולנד. אחר כך גלי צה"ל פרסמו קטעים מתוך אותה תזה קונספירטיבית של שלהוב קיבורקיאן מהרצאה שהעבירה באוניברסיטת קולומביה בארה"ב. היה רעש סביב הדברים. שר החינוך דאז וראש הממשלה הנוכחי, נפתלי בנט קרא לפיטוריה. "לא ייתכן שאוניברסיטה תעסיק בן אדם שמוציא את דיבת חיילי צה"ל רעה, שמשקר, שפשוט מעביר דיבה ברמה הכי אנטישמית שקיימת".
האוניברסיטה העברית מהרה לגנות את דבריה אך טענה שמדובר ב"עמדות אישיות" של קיבורקיאן שאינן מייצגות את האוניברסיטה העברית. "הדעות שהושמעו על ידי פרופסור נדירה שלהוב -קיבורקיאן לא מייצגות ולא מבטאות בשום צורה או אופן את האוניברסיטה העברית ולא את הנהלת האוניברסיטה, אלה הם דעותיה האישיות שמבטאות אך ורק את עצמה".
תגובת האוניברסיטה מלמדת שראשיה ראו בעמדות של הפרופ' שלהוב-קיבורקיאן "דעות אישיות", מחשבות בעלמא, של חוקרת בכירה. אך האם מדובר בעמדות? טענות? מחשבות אישיות? האם הטענות של החוקרת מהעברית שישראל משתמשת בילדים פלסטינים כמגרש אימונים לטובת מכירות נשק וטכנולוגיה אלו דברי פובלציסיטיקה כפי שהאוניברסיטה העברית מנסה להציג? ומשום כך חוסים תחת החופש הביטוי?
אחרי הפרסומים בתקשורת על ההרצאות שקיימה שלהוב קבורקיאן בחו"ל על "הפרוטוקולים של מדינת ישראל" וניסוייה על ילדים פלסטינים תמימים, נכתב מכתב מטעם הנהלת האוניברסיטה לידידי האוניברסיטה בעניינה. המכתב שחתום על ידי נשיא האוניברסיטה פרופ' אשר כהן והרקטור הפרופ' ברק מדינה לא פורסם על ידי האוניברסיטה, אך שם כבר נכתב למעשה ששלהוב קבורקיאן מביעה "טענות חסרות בסיס" הראויות לגינוי.
במכתב הזה מודה האוניברסיטה ש"טענותיה" (שוב משתמשים במונח טענות) הינן "חסרות בסיס" וכי הם דוחים ב"נחרצות ותקיפות" את "עמדותיה" של שלהוב קבורקיאן.
ובכן, דבר אחד בטוח: שלהוב – קיבורקיאן מציגה את "הטענות" שלה כעובדות מחקריות במאמריה האקדמיים כאשר שמה חתום על מאמרים אלה, המתפרסמים בכתבי עת ומחקר אקדמיים, תחת הטייטל של מרצה בכירה באוניברסיטה העברית.
אלו לא "מחשבות" שהמרצה בעברית זורקת בכל מיני הרצאות אלא עמדתה המחקרית והאקדמית המקבלת את החותמת היוקרתית של אוניברסיטה ישראלית – מהמוסדות האקדמיים החשובים בישראל.
לפני שלושה חודשים פורסם מאמרה של שלהוב קבורקיאן בכתב עת אקדמי (Social and Health Sciences) מטעם אוניברסיטה בדרום אפריקה (UNISA). כמובן שהיא חתומה על המאמר כחוקרת באוניברסיטה העברית.
"ישראל היא אחת מיצואניות הנשק המובילות בעולם", כותבת במאמר האקדמי הפרופ' שלהוב קבורקיאן, "ישראל מובילה את העולם בטכנולוגיית גבולות, כיבוש צבאי ושליטה באוכלוסייה. השטחים שישראל כובשת לא משמשים רק ליישוב יהודים זרים אלא גם להפוך את השטח לאולם תצוגה לנשק, טכנולוגיות ושיטות של שליטה ופיקוח".
"שיטות הביטחון של ישראל", קובעת המרצה מהעברית, "מקודמות ונמכרות על ידי ישראל כסחורות שיימכרו למשטרים אחרים שיבוצעו על "אוכלוסיות מדוכאות אחרות". "פלסטין היא מעבדה חברתית", כותבת שלהוב קבוריקיאן, דרכה מעבירים "טכנולוגיות של שליטה" ל"מושבות קולוניאליות אחרות".
לפי שלהוב-קבורקיאן, המקבלת את משכורת ממשלם המיסים הישראלי, כלכלתה של מדינת ישראל "תלויה אפוא במידה רבה בקפיטלייזינג (כלומר ביצירת רווחים, י"פ) בניצול הכניעה של הפלסטינים לטכנולוגיות אלה של בלימה, כוח, כליאה ואלימות". הבנתם? זה הכסף שמדינת ישראל משועבדת לו הגורם לה לייצר הון מפגיעה בפלסטינים.
זו הסיבה שנוצר המרחב הקרוי: מזרח ירושלים. כך כותבת שלהוב קבורקיאן בכתב העת האקדמי. "הכלכלה הישראלית תלויה ברווח הפוליטי והכלכלי שנוצר דרך מנגנון החשאיות המבקש לשלוט ולמחוק את הפלסטינים. המדינה-המתנחלת בונה מחדש מרחבים כמו מזרח ירושלים כמרחבים של מוות עבור הפלסטינים כאשר התנכלות, איומים, חקירות והוצאות להורג אפשריות הן פעולות מחיי היום יום".
במאמר הזה שפורסם לפני שלושה חודשים קיימת הפניה למאמר נוסף של שלהוב קובריקיאן שפורסם בשנת 2020 תחת הכותרת: "לדבר חיים, לדבר מוות: ילדים ירושלמים מתעמתים עם טכנולוגיית האלימות של ישראל". במאמר הזה מרחיבה שלהוב קבורקיאן את תפיסתה המחקרית בכך שישראל רואה ב"מרחבים פלסטינים מעבדות שתעשיית הביטחון הישראלית משתמשת כדי לבחון ולהציג את מוצריה".
מדובר ב"מעבדות אידיאליות", לפי הפרופ' מהעברית, "לבדיקת מעקבים, שליטה בקהל, נשק, טכנולוגיות ושיטות אשר אינן מוגבלות נגד הפלסטינים אלא מיוצאות לרחבי העולם עבור שימושם של מדינות ואינטרסים של תאגידים".
כלומר לפי שלהוב קבוריקאן הפלסטינים הם בכלל לא הסיפור. אין כאן סכסוך לאומי בכלל אלא חמדנות בלתי נשלטת של מדינה מרושעת לייצר רווחים, ואיך היהודים עושים את זה? יש להם את הפלסטינים כדי לנסות עליהם נשק וטכנולוגיות.
אם כן, לא מדובר בטענות של שלהוב קבורקיאן, אלא בהבנתה העמוקה את המציאות. זו תפיסתה האקדמית והמחקרית. דבריה על חמדנותה הבלתי נשלטת של ישראל הקולוניאלית, נכתבים במאמרים אקדמיים ובהרצאות בקמפוסים ברחבי העולם תחת החותמת של האוניברסיטה העברית.
"אין חופש אקדמי לפרסם שקרים"
מי ששם לב להתנהלות המוזרה של ראשי האוניברסיטה בעניינה של פרופ' שלהוב קבורקיאן הוא פרופ' יעקב ברגמן, פרופ' אמריטוס מהאוניברסיטה העברית. ברגמן סבור שההתנהלות של האוניברסיטה מעודדת אנטישמיות ויש להעמיד את שלהוב קיבורקיאן לדין משמעתי על הפצת דברי כזב שקריים. הוא אף פנה לקבל הבהרות בעניינה של שלהוב קבורקיאן וראשי האוניברסיטה שלחו לו את מכתב הגינוי שכביכול נשלח לידידי האוניברסיטה, אך מאז מסרבים לענות על שאלותיו.
"שלהוב קבורקיאן מתיימרת לקבוע עובדות", אומר פרופ' ברגמן, "אז או שהעובדות אמיתיות או שהן שיקריות. אם הן שיקריות כפי שהנהלת האוניברסיטה קבעה בעצמה אז היא צריכה לתבוע אותה לדין משמעתי על כך שהיא מזייפת נתונים ועובדות. תאר לך ביולוג או מתמטיקאי שהיה מזייף נתונים במאמר אקדמי? האוניברסיטה הייתה עורכת לו משפט וזורקת אותו מכל המדרגות. מי שמזייף עובדות זורקים אותו מהאוניברסיטה. זה קורה בכל האוניברסיטאות בעולם, כולל בהארווארד. באף מקום שבו איש אקדמיה הפיץ דברי כזב לא יצאה הודעה שהאוניברסיטה בו הוא עוסק 'מתנגדת' לדבריו. אין חופש אקדמי לפרסם שקרים. אותה מרצה מפרסמת עובדות בשם האוניברסיטה ומתוך האוניברסיטה בכתבי עת מקצועיים דבר כזה צריך להיות מטופל כמו ביולוג שמזייף נתונים במעבדה שלו".
לדברי פרופ' ברגמן הנהלת האוניברסיטה העברית נסתה להנמיך את האש מדבריה של פרופ' שלהוב קיבורקיאן. המכתב שנשלח לידידי האוניברסיטה, לא באמת נשלח, לדבריו, לידידי האוניברסיטה.
הכירו את פרופסור נדירה שלהוב-קיבורקיאן, שחתומה על העצומה שמאשימה את צה"ל בטבח חפים מפשע במהלך מבצע "צוק איתן" וקוראת "להסיר את המצור מעל עזה".
רוצים לדעת מה מספרת קיבורקיאן בהרצאותיה בחו"ל? קראו עכשיו באתר "הכר את המרצה": https://t.co/7EJYsEItBu pic.twitter.com/FFFoKFOAkD
— תנועת אם תרצו (@ImTirtzu) February 25, 2020
מבדיקה שערך, המכתב על דבריה "חסרי הבסיס" של שלהוב קיבורקיאן לא הגיעו לידידי האוניברסיטה, לא ליו"ר הוועד המנהל ולא ליו"ר חבר הנאמנים ושאר החברים. "לא רק שידידי האוניברסיטה לא קבלו את המכתב הזה גם לא התקיים דיון. דבריה של שלהוב קבורקיאן התפרסמו בתקשורת האיראנית. לאוניברסיטה העברית אין אחריות לשיח נגד אנטישמיות? בכל מוסד אקדמי אחר שהיו נכתבים בו מאמרים אקדמיים על כך שישראל עושה ניסויים בילדים פלסטיניים? המרצה שהיו כותב אותם היה מודח לאלתר. אין לכך שום קשר לחופש אקדמי. היא יוצרת השוואה כוזבת בין ישראל למעשי הנאצים או לעלילות הדם נגד היהודים בימי הביניים".
אגב, מקריאת המאמרים של פרופ' שלהוב קיבורקיאן המסקנות שהיא מגיעה אליהם בכך שישראל מבקשת להשתמש בפלסטינים כדי לייצר הון כלכלי מבוססות על "מכתבי ילדים במזרח ירושלים" והתבוננות במרחבי מזרח ירושלים, כמו שער שכם, ביחסים בין המשטרה והשלטון הישראלי לפלסטינים. שלהוב קבורקיאן לא מצטטת אף גורם ישראלי מתעשיית הביטחון שהיא ראיינה אותו או באה איתו במגע.
"הנשיא והרקטור של האוניברסיטה אומרים שהדברים 'חסרי בסיס'. מה זה חסרי בסיס? – חסר עובדות, אז תתבעו אותה בבית דין", ממשיך ברגמן, "כל אזרחי המדינה מממנים את השקרים האלה וראשי האוניברסיטה מגינים על האמירות הללו בשם החופש האקדמי. אין חופש אקדמי לפרסום שקרים. בעיני הפצת הדברים הללו זה בגדר עלילת דם ולדברים הללו יש השלכות על יהדות העולם".
תגובת האוניברסיטה העברית: "המאמרים שמפרסמים חוקרים מבטאים אך ורק את עמדתם הפרטית, ולא את עמדת האוניברסיטה. הנהלת האוניברסיטה מסתייגת נחרצות מן הטענות שמוצגות במאמר."
מפרופ' נאדירה שלהוב קיבורקיאן לא נמסרה תגובה.
