בר-לב הוא הראשון שהיה צריך לקרוא לבדק בית מקיף במשטרה

עמר בר־לב הוא איש טוב וערכי, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר שהצטיין או נכשל בתפקידו (תלוי את מי שואלים), האיש שהקים כמה תנועות בעלות שם משמעותי ומחייב, כמו "אחריי". עם סט הערכים הזה הוא נכנס ביוני שעבר לתפקיד השר לביטחון הפנים. בעבורו זו הייתה הפתעה עצומה. הוא כבר היה מעבר לחיים הפוליטיים, והמפלגה שלו, העבודה, הייתה מחוץ למעגל הסיכויים לעבור את אחוז החסימה. רק בלחץ רב וברגע האחרון הוא החליט להתמודד בפריימריז וזכה במקום הראשון, בעיקר כי היה ותיק ומוכר יותר מהאחרים. בתוך התהפוכות הפוליטיות מצא בר־לב את עצמו באחד המשרדים הממשלתיים המסובכים ביותר, שמנפק קטסטרופות כמעט על בסיס יומי.

הוא מצא גם משטרה בעייתית ואובדת עצות. אמון הציבור ירד לאפס, המחדלים ניכרו בכל תחום של סדר, אכיפה ומלחמה בפשיעה. המתקפות על המשטרה גברו, בעיקר מצד הפוליטיקאים בימין, ואפילו מפכ"ל קבוע לא היה שם במשך תקופה ארוכה. את המשא הזה היה עמר בר־לב אמור להרים. ההתחלה דווקא הייתה מבטיחה. מצעד הדגלים, המוקש המיידי והגדול שהשאירה לו הממשלה הקודמת, עבר בשלום, ולא הבעיר את השטח כמו אירועים קודמים. אומרים שגם בתחום המלחמה בפשיעה הערבית המשטרה נוחלת כמה הצלחות.

אבל הכישלון הבולט של בר־לב הוא בתחום החזון והמנהיגות. השר לביטחון הפנים לא צריך ולא רשאי להיות מעורב בעבודה השוטפת של משטרת ישראל. עליו להתרחק מחקירות, כדי שחלילה לא ייכנסו אינטרסים פוליטיים לעבודת המשטרה. גלעד ארדן, שהיה שר באותו משרד, סירב לבקשות שהגיעו מראש הממשלה לשעבר נתניהו ומקורביו להתערב במהלכי חקירה. מאז סר חינו בעיניהם והוא הוגלה, אולי לטובתו, לתפקיד השגריר באו"ם. בצמרת הליכוד טוענים שגם אמיר אוחנה, השר שהחליף את ארדן, לא יכול היה למלא את כל הדרישות שהופנו אליו, ומשום כך יחסיו עם נתניהו אינם משופרים בזמן האחרון.

בר־לב הוא איש נקי כפיים ובר־לבב, אין ספק בכך. אלא שהוא לא מצליח לשדר את היושרה הזו למשטרה. הוא לא מחייב מדיניות של שקיפות וכנות המעשה. הוא לא מחדיר במשטרה את התודעה הדמוקרטית הנדרשת. פרשת NSO ותוכנת פגסוס המזעזעת רק חשפו את הקלון. מדובר בתוכנת ריגול שמשמשת משטרים חשוכים, והפכה לכלי עבודה לגיטימי של המשטרה. לפי העיתון כלכליסט היא מופעלת כלפי אזרחים, ראשי ערים, פעילים חברתיים ואחרים.

המשטרה מבצעת עבודה קשה בסדר כוחות לא רציני ותקציבים מוגבלים. זו בעיה, אבל זו לא סיבה לפרוץ את כל גבולות החופש האזרחי

השר לביטחון הפנים לא התקומם מיד נגד התופעה הזו. הוא התייצב לצד המשטרה וענה למבקרים בשפה רפה. בשלב מסוים הודיע בר־לב: "אני מפסיק להתעסק בזה. אלה דברים שקרו ב־2016". היה עליו לנהוג בצורה הפוכה לחלוטין. הוא הראשון שהיה צריך לקרוא להקמת ועדת חקירה חיצונית ובלתי תלויה שתבדוק את הפרשה. הוא היה צריך לומר שבמדינה דמוקרטית אסור לאפשר שימוש בכלים שחודרים לנימי נפשו של האזרח. וככל שמדובר בכלים מתקדמים יותר – כך הפיקוח עליהם צריך להיות מתקדם ומתוחכם יותר.

באמצע השבוע נקט בר־לב יוזמה, כשהתחייב כי המשטרה לא עוקבת אחרי אזרחים. הסתירה הפנימית מעוררת מחשבות, וגם לשון ההודעה שפרסם. "הנחיתי את הגורמים המשפטיים ואת צוות לשכתי לערוך בחינה של ההסדרים הקיימים, בתוכם חוק האזנות הסתר וחוק החיפוש, כדי לבחון צורך בביצוע התאמות במטרה לדייק ולהבהיר את גבולות המותר והאסור בשימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים לצורכי אכיפה. במידת הצורך משרדי יגבש הצעת חוק ממשלתית, בתיאום עם משרד המשפטים".

במילים אחרות, ההודעה המפותלת שפרסם בר־לב היא מבוא לטיוח. "לערוך בחינה", "לבחון צורך בביצועהתאמות", "לדייק ולהבהיר", "לגבש במידת הצורך". נו באמת, מישהו מאמין שיצא מזה משהו?

לא ראוי להאשים בכול את המשטרה. בכירים שדיברתי איתם מתארים עבודה קשה ויומיומית הדורשת הקרבה מול הטרור הפנימי, הפשיעה הגוברת והשחיתות הציבורית, והכל בסדר כוחות לא רציני ותקציבים מוגבלים. זו אכן בעיה, אבל זו לא סיבה לפרוץ את כל גבולות החופש האזרחי. את המגבלות היה צריך להניח בר־לב עצמו, בתחילת הדרך. אחרת, מי צריך שר במשרד לביטחון הפנים?

בר־לב היה צריך להבהיר, למשל, כי במדינה דמוקרטית לא יכולים לתפוס צעיר חרדי בשם חיים מזרחי שמעיר לשוטרים בשכונת גאולה שפגעו ברכב חונה, להכניס אותו לניידת, לפוצץ אותו במכות ולא להפסיק גם בתחנת המשטרה הסמוכה. בר־לב אפילו לא הכיר את המקרה, ואחר כך התנצל וטען שלא זיהה את השם, וכי העניין בבדיקת מח"ש והשוטרים הוצאו לחופשה או משהו כזה.

בר־לב היה חייב להודיע שבמדינה דמוקרטית לא ייתכנו חקירות באמצעים שפלים כמו אלה שעבר ניר חפץ. אסור להפוך את החשוד לסוג של הפקר, ולהשתמש בבני משפחתו ובילדיו כדי לסחוט שיתוף פעולה. הצהרה כזו אולי לא הייתה נוחה לשר ומעמידה אותו בעימות עם חוקרי המשטרה, אבל זה בדיוק התפקיד שלו. להוביל את המדיניות הנכונה ולא להיגרר אחריה.

השבוע הייתה לבר־לב הזדמנות נוספת לתקוף התנהגות פסולה, הפעם של ניצב ג'מאל חכרוש, ראש האגף לסיכול פשיעה בחברה הערבית. הסרטון המחריד שפורסם ב"הארץ" מראה את חכרוש מדלג מעל אדם שנדקר ומתבוסס בדמו, וממשיך בדרכו. ניצב במשטרת ישראל בורח מזירת פשע במקום לתפוס פיקוד ולנהל את האירוע.

אלו בדיוק הנורמות הפסולות שהשתרשו במשטרה, המשך ישיר להאזנות לא חוקיות, אלימות שלא לצורך וחקירות בשיטות בזויות. הסרטון של חכרוש נמצא בידי המשטרה מאז יום הרצח בספטמבר 2020, אבל הניצב המשיך בתפקידו. ואם הסרטון הזה לא זעזע את אמות הסיפים של סגל הפיקוד, כמו הזעם והחלחלה שהוא מעורר היום בציבור, הדבר מעיד על משטרה אטומה ומנותקת, גם אם הוקמה ועדת בדיקה בראשות ניצב בדימוס.

זה בדיוק המקום שבו השר בר־לב היה צריך להתערב שוב ולזעוק את זעקת הציבור נגד התנהלות המשטרה. זה בדיוק תפקידו של השר הממונה על ביטחון הפנים.