בנישואין הראשונים שלי היה לנו חשבון משותף. שתי המשכורות נכנסו לאותו המקום, כל ההוצאות יצאו מאותו המקום, כשלא היה – זה היה נכון לשנינו, וכשהיה – גם זה היה נכון לשנינו.
ואז בום. פרק ב'. בית גדול. שני רכבים. חמישה ילדים. הם לא נולדים אחד אחד, אלא באים בבת אחת, גדולים, דעתנים, צורכים ורעבים. את כל זה מנסים לנהל שני אנשים שהתרגלו כבר ללבד שלהם; לקנות לבד, להאכיל בקטנה שניים – שלושה ילדים, להתקיים בימים שהם בלי ילדים מהשאריות במקרר, להחזיק בית קטן עם ארנונה קטנה ושכירות קטנה והכל נורא שונה פתאום.
לתומנו חשבנו כל אחד עם עצמו, שעכשיו שאנחנו יחד – צריך להיות קל יותר. הרי לשלם יחד שכירות אחת, זה פחות מלשלם שתי שכירויות. למשל. לקח לנו בערך שנה לגלות שההפך קרה לנו. הכל נעשה לנו קשה יותר, מורכב יותר ומדאיג. הכסף נעלם ולא היה לנו ממש מושג לאן. מה שהיה הכי גרוע, היה החלק של התקשורת שלנו בנושא. או יותר נכון – חוסר התקשורת שלנו בנושא.
אני התביישתי לדבר על כסף. גם נדב. ניסינו להיות לארג'ים כפי שאנחנו יודעים. ניסינו לא לדבר על זה. אבל המצב הכלכלי של כל אחד מאיתנו בנפרד הלך ונעשה יותר ויותר גרוע. ביקור סתמי באפליקציה של הבנק בצהרי יום בהיר, הביא אותי לקצה.
זהו. הבנתי. אם לא נדבר עכשיו, אם לא נסכם עכשיו, אם לא נפתח את זה, זה רק ילך וייעשה יותר ויותר גרוע. קראתי לו לחדר, התיישבתי על המיטה ואמרתי לו "אנחנו חייבים לדבר על הכסף שלנו". הוא התיישב לידי, אבל לא הצלחתי לדבר. בכיתי. מה לעשות… כסף תמיד היה נושא כאוב עבורי. השמחה הגדולה בחיי הייתה הרגע שבו הייתי עצמאית לחלוטין. היה לי מעט, אבל זה היה רק שלי. הנושאים הכספיים פצעו אותי כבר מגיל ממש קטן. למדתי שכסף מפריד בין אנשים, שאפילו אחים מפסיקים לדבר זה עם זה בגלל כסף, שהוא הורג אנשים ושכשהכסף בורח, האהבה עוזבת איתו.
לא היה לי שום מושג מאיפה להתחיל, אבל ברגע שהדמעות יצאו, נפתח גם הסכר. אמרתי שאני לא יודעת מאיפה להתחיל, אבל שאני מרגישה שאני מוציאה הון תופעות ואין לי מושג על מה. האיש שלי חיבק אותי ואמר שהוא מרגיש אותו דבר.
אנחנו לא רוצים לאחד חשבונות. זאת הייתה המסקנה המרכזית. הרי יש לכל אחד מאיתנו היסטוריה ארוכה מאחוריו, הוצאות שקשורות רק אליו או לילדיו והתחייבויות שונות.
מצד שני, אם יש אופרציה מסוימת בחיינו משותפת לשנינו, עלינו לנהל אותה יחד.
הדבר הראשון שצריך לזכור, הוא בלי האשמות. זה אף פעם לא מוביל לשום דבר טוב. צריך לשבת יחד ולחשב את ההוצאות המשותפות. צריך להחליט יחד מה הדרך הנוחה ביותר לשניכם להתמודד עם ההוצאות.
אחר כך, עושים רשימת חלומות משותפים שלכבודם מתחילים לשים כסף בצד.
ככה יש שיח נקי, נעים, בודק, מחליט וחולם.
הדבר שפחדתי ממנו יותר מהכל, התגלה כמשוכה קטנה ובהחלט עבירה, שרק קירבה בינינו עוד יותר.
