הפוסט טראומה מגיעה כשהיא מגיעה. היא מחייבת אותי להתייחס אליה במלוא תשומת ליבי, לחזור אל העבר להבינו, לכאוב אותו ולספר את סיפור חיי מחדש. ביחד איתי שטים על הגלים האלו כל האנשים שקרובים אליי, וילדיי יותר מכולם. זה היה לי הכי חשוב – לא עוד סודות ושקרים – זה מסע שעוברים אותו יחד או בכלל לא.
מצרפת הפעם מכתב גלוי מביתי האהובה בעקבות הטור שכתבתי על הכעס:
"אמאלי,
הכעס הזה, ששורף, הפחיד אותי מאוד, והאמת שעדיין לפעמים. גם כשהוא מגיע מסיבות מובנות ומוצדקות – ברגע שהאש נדלקת, היא שורפת הכל. אני מכירה אותך בוערת מאז ומתמיד, אבל בעירה של תשוקה והתרגשות, שונה מבעירה של כעס ונקמה, ואני הייתי צריכה להכיר אותך בוערת גם בצורה חדשה.
תמיד חונכתי (גם בתוך הבית שלנו) להתרחק מרגש הנקמה ואת הכעס לעדן, אבל בשנים האחרונות אני לומדת לפגוש רגשות אלו מקרוב אצלך ואצלי, ו-וואו איזה רגשות חזקים. מרעידים את כל הגוף והנשמה. הרגשות האלה טלטלו אותי כי לא ידעתי איך להגיב אליהם – הם מוצדקים, אני לא רוצה לסלק אותם. וגם לא רוצה להשאיר אותם.
הסיבה שאני כותבת ומגיבה כאן בפורום הציבורי, היא כי אני מרגישה שעוזר להסביר גם את מה שגילינו ביחד על הכעס הזה, ועל אמא כועסת: לדבר. להיות ביחד. תקשורת וחיבורים.
אחד הדברים המופלאים שאנחנו לומדים בבית דרך המסע שלך, שלנו, הוא לדבר, לשתף ולהסביר. היכולת שלנו להיות ביחד גם בכעס, היא בזכות התקשורת לאורך כל הדרך, אבל גם ההבנה שאנחנו כאן. שתינו מעוניינות בקשר ויכולות לדבר. אחרי שריפה גדולה שהייתה – דיברנו על הכעס כשהיה. הקשבנו אחת לשנייה. שאלת- מה היה לי קשה? איפה כואב לי גם? מה עוזר לי בזמן הזה? אמרת- 'אני לא משאירה אותך לבד', משפט שלשתינו חשוב לשמוע.
כשהתחלת לכתוב בערוץ ראשונות דיברנו על זה שתכתבי גם על הכעס. ואז נבהלתי קצת. אמרתי שהקהל לא יהיה חזק מספיק לשמוע את זה. שהוא לא יצליח להכיל את המנעד של הרגשות האדיר שאת מתארת – מהאש הגדולה ששורפת הכל ועד לרגשות התיקון העזים- היכולת להחליט שאת יודעת מה המטרה שלך ואת יוצאת לבנות. עבודת המידות שולחת את כולם לעבוד על כעס, אבל את הפנים הציבוריות אנחנו מעדיפים לצייר בלעדיו.
אני לומדת את העולם אט אט, ומבינה שהקהל שקורא אותך יהיה בסדר. לא רק שהוא יחזיק מעמד, נהפוך הוא – חשוב שיכיר את הכעס הזה ואת שני הצדדים שהוא מכיל בתוכו – גם את השבר וגם את יכולת התיקון. ובעקבותיו, אולי אפילו את האפשרות והאחריות להצטרף לחבורת המתקנים והבונים.
גאה בך מאוד, אוהבת ושמחה לעבור מסעות יחד איתך".
