השופטת לשעבר אתי כרייף לא סיימה את קריירת השיפוט שלה באופן מכובד. על אף שתיק השוחד נגדה נסגר, הניחוח העולה מן הפרשיה כולה אינו מן המשובחים. כעת, לאחר שנאלצה לפרוש משיפוט (ואף זכתה לגִמלה צנועה על חשבון משלם המיסים), היא רוצה לפתוח משרד פרטי, ובעיקר לספר לכל העולם את הסיפור שלה. זה התחיל בתכנית "עובדה" ששודרה ביום חמישי שעבר, ומאז זה לא מפסיק. עוד ריאיון ועוד ידיעה, כרייף ממשיכה לפרנס את התקשורת, ולמרבה האבסורד גם מאמצת גינוני סלב. כך למשל דאגו היא או יועצי התקשורת שלה "לחשוף" אמש (א') בתכנית "חי בלילה" בערוץ 12 את בן הזוג של כרייף, משל הייתה דוגמנית ש"משיקה" זוגיות.
כזכור, תפקידו של בן הזוג בפרשיה איננו בדיוק סימפטי. בעקבות חשיפת הקשר הבעייתי בין כרייף לראש לשכת עורכי הדין אפי נוה, גילה בן הזוג, ויחד אתו כל עם ישראל, על מעלליה של זוגתו ועל מידת נאמנותה הזוגית. גם אם נצא מתוך נקודת הנחה (בעייתית, יש לציין) שלא מדובר בסוגיה פלילית, הרי שמקור לגאווה ודאי אין כאן.
לנוכח כל זאת מגוחכת גם שפעת הודעות התמיכה מצד נשים, שהפכו אותה ואת האופן שבו פעלה על מנת להגיע לכס השיפוט לסמל פמיניסטי. האם זוהי הדרך הפמיניסטית להעצמה נשית? האם זהו המודל שנשים פמיניסטיות חזקות ועוצמתיות רוצות להציב לאופן הקידום הנשי בעולם הקשה והמורכב?
צריך לומר ביושר, גם האופן שבו הוצג סיפורה של כרייף, החזקה והעוצמתית כביכול בתוכנית עובדה, אינו חף מקשיים. כרייף לא עומתה שם עם כמה וכמה שאלות מטרידות מאוד שעלו מהחקירה. כך למשל, הקשר ה"חברי" אותו הציגה עם אפי נוה לא היה בדיוק קרוב והדוק לאורך כל התקופה. למעשה, הוא הורכב בעיקר מאפיזודה אחת סביב זמן ההיכרות שלהם, ואפיזודה נוספת סביב התקופה שבה הייתה מעוניינת להתמנות לשופטת. בין שתי האפיזודות הללו, ולאחר שהתמנתה לשופטת, אין כל תיעוד לקשר בין השניים.
אז האם היה פה באמת קשר מיני-חברי או משהו שונה? משום מה השאלה הזו לא נשאלה לאורך כל התוכנית. כרייף אף לא עומתה עם עוד נתונים שעלו מהחקירה ולא משתלבים במדויק עם הנרטיב שאותו היא פרשה. למעשה, היא אפילו לא התבקשה לתת הסבר טוב לטיב הקשר שאותו יצרה היא עצמה, על פי גרסתה, עם שורה של אישים, גברים כולם, שהמכנה המשותף היחיד ביניהם הוא השפעה על הליך בחירת השופטים.
השאלות הקשות על התנהלותה של כרייף חשובות כמובן, וכך גם הניסיון להבין כיצד מתמנים שופטים במדינת ישראל. אך מותר להציב סימן שאלה גם על התנהלות התקשורת, על ההתמסרות המוחלטת לאתי כרייף ולנרטיב שלה. האם כל פרסום הופך אדם לסלב? האם לא ראוי היה לשאול אותה גם את השאלות הקשות באמת? האם סביר לחבק באופן כזה מי שהתנהלותה האישית והציבורית פגומה כל כך? למרבה הצער השאלות הללו לא עלו, ובמקום זאת הפכה כרייף לעוד סלב, ואף ל"מופת פמיניסטי", מי היה מאמין.
