מי היה מאמין שאחרי שנתיים בצל מגפת הקורונה נחגוג את יום המשפחה גם השנה כשהיא עדיין נוכחת. כמו בהורות, המשתנה מילד לילד, לעיתים אנו משתכללים, לעיתים שוכחים, מדחיקים או פשוט עושים את הדברים אחרת. גם בשנתיים האלו, בהן כל העולם מתמודד עם מגיפה עולמית בדרכים שונות, הדילמות ההוריות שלנו משתנות. לעיתים ההחלטות שלנו קשורות לשינויים באסטרטגיות הממשלתיות, אך לא רק. יש גם עניין של מוסר, ערכים ותקשורת בין ההורים.
נראה שדווקא הגל החמישי, שאליו אנחנו מגיעים יותר מנוסים מצד אחד ומותשים מהצד השני, הוא זה שמעמיד בפנינו ההורים, לא מעט החלטות הוריות מאתגרות. האם לחסן את הילדים, האם ואיך לבצע את הבדיקות הביתיות לילדים, כשפעולות יומיומיות כמו לצחצח שיניים לא תמיד מצליחות לנו. האם להשאיר את הילדים בבית או לשלוח כרגיל למסגרות?
וישנן דילמות מורכבות קצת יותר. אחרי בידודים מרובים והחסרת ימי עבודה מי ישמור בבית על הילד החולה? נתקלתי בלא מעט הורים, ששאלו אותי האם ניתן לבודד ילדים מאוד צעירים גילאי (4-5), לאור הדילמה באיזה גיל ילד יכול להיות בבידוד מהוריו, ומשפחתו? ומה זה גורם לו להרגיש?
במקרים אחרים, כמו שאני חוויתי עם משפחתי, כשזוג ההורים חולה ובבית ילדים צעירים שלא ניתן לבודד אותם כי לא יהיה מי שיטפל בהם, נדרשתי לקחת החלטה לא פשוטה ומאוד מפחידה, תוך הבנה שכנראה אדביק את ילדיי. בנימה אישית, אציין שלהיות אמא שיודעת שהולכת לעשות לילדיה משהו שעלול לפגוע בהם, זו בהחלט החלטה מוסרית מורכבת וקשה.
למעשה, כהורים אנחנו כל הזמן מתמודדים עם החלטות ודילמות, שמעלות את השאלה האם אנו עושים את הדברים נכון? לצורך ניסיון להתמודד עם שאלה זו, קיבצתי מספר כלים שיכולים לסייע לנו לקבל החלטות הוריות בצורה מטיבה.
1. האם באמת ההחלטה בידיים שלי? לפני כל החלטה שעלינו לקבל, חשוב שנשאל את עצמנו האם באמת יש פה עניין של בחירה אישית/ זוגית? נקודה זו חשובה ומשמעותית להבנה ולקבלה שלנו את ההחלטה, שכן כל בחירה מתחילה בוויתור על האופציות האחרות. לכן עלינו לבדוק מה הן אותן אופציות, האם יש דרך אחרת לעשות את הדברים. אם כן, נבדוק האם הדרך האחרת היא ראלית? ישימה? מתאימה לנו? לא מעט פעמים נגלה שבעצם שלא ניצבת פה החלטה הורית אמיתית, ושהאפשרויות האחרות, לא באמת ניתנות לביצוע או שהן פשוט לא מתאימות לנו. ההבנה והשחרור של האופציות האחרות כלא רלוונטיות מסייעות לנו לקבל את ההחלטה גם אם לא נהיה שלמים איתה.
2. תמיד יכול להיות אחרת – כשאנו מוותרים על משהו ובוחרים באופציה האחרת, הדילמה מתקשה לעזוב. יש לנו נטייה לחשוב למה בחרתי בזה, ומעניין מה היה קורה אילו הייתי בוחר אחרת? אז תמיד יכול להיות אחרת. כן, כמו בסרט "דלתות מסתובבות" אין לדעת מה היה קורה אילו, עד שלא ננסה לא נדע. יש דברים שכדאי לנסות גם אם הם יתגלו בסוף כטעות גמורה. כהורים עלינו לקחת "סיכונים מחושבים", במקומות בהן אין סכנה ממשית ואין יכולת פגיעה בילדינו, לפעמים מדובר בניסוי וטעיה. כל עוד הנזק הוא לא בלתי הפיך, מותר לנו לטעות וזה לגמרי אנושי. מה שכן, רצוי וכדאי ללמוד מהטעות.
3. רגשות אשם – מה התפקיד של רגשות האשם בחיינו? כהורים אנו נושאים על גבינו לא מעט מטענים של "רגשות אשם", אך אלו לצערנו לא מקלים את המשא ואף ניתן לומר שהם "מקלקלים" ומיותרים. רגשות האשם מכבידות עלינו ועל יכולת החשיבה שלנו בצלילות, הן מפיגות את האופטימית שלנו, האמונה והביטחון. על כן, כשחשיבה מסוג "רגשות אשם" מגיעה לראשנו, עלינו ללמוד לסנן ולעצור אותה, ובמקומן חשוב כל הזמן להזכיר לעצמנו שאנו עושים כמיטב יכולתנו. להסתכל על עצמנו בעיניים טובות, ושהכוונה שלנו עבור ילדינו תמיד טובה.
4. לטעות זה אנושי – כהורים אנחנו מדגימים כל הזמן לילדים איך להתמודד עם מצבים בחיים. הציפייה לא לטעות אף פעם איננה אנושית, מלחיצה ומעלה את הקושי לתפקד ולקבל החלטות. ההבנה שגם אם טעינו לפחות ניסינו היא מסר חשוב לעצמנו ולא פחות חשוב דוגמא אישית לילדנו. כאן, הקבלה שיש לעיתים דברים ש-"ככה זה", יכולה להקל במקצת במצבים בהם אנו מרגישים שההחלטה נעשית "בלית ברירה".
5. לשתף ולהתייעץ – יש החלטות הוריות שהן כמעט גנריות לכל הורה באשר הוא הורה. כדאי לשתף הורים אחרים בדילמה ולא לחשוש ולהתבייש. הסטטיסטיקה מדברת על כך שעל כל אדם שבוחר לשתף יש לפחות שמונה שחשים אותו הדבר וחוששים לשתף ולהתייעץ. אם אתם בסביבת הורים נוספים, סביר להניח שהם מתלבטים וחווים את אותן ההתלבטויות שאתם חווים. אל תחששו לשתף. נסו להתייעץ עם אנשים שאתם סומכים עליהם בנושא: ההורים שלכם, הורים אחרים, אנשי החינוך של ילדיכם או אנשי מקצוע כמו רופאים ומדריכות הורים. ככל שתקבלו יותר ידע אמין ומקצועי, יהיה לכם ידע שיסייע בקבלת ההחלטה ההורית.
6. החלטה זוגית – במקרים בהם יש זוג הורים, עשויים להופיע חילוקי דעות הוריים. אלו המקרים בהם ההורים לא רואים את הדברים באותו האופן. הטעות הנפוצה במקרים אלו, היא להתחיל להתווכח מעל לראשם של הילדים, דבר אשר מערער את ביטחונם. אז מה עושים? ראשית חשוב מאוד להעלות את הדברים בדלתיים סגורות ולא מול הילדים. רצוי לעשות חשיבה משותפת, בה כל צד יציג את הדברים כפי שהוא רואה אותם, מה האופציות האחרות שנפסלו ועל בסיס אילו נתונים הוא או היא מסתמכים. בסיום, יש לקבל החלטה משותפת אותה נציג בפני הילדים. מכאן יכול להיות שצד אחד יצטרך להתגמש או לוותר, במה שיהווה פשרה בין ההורים. אגב, לזוגיות טובה מומלץ שהצד שעבורו הדילמה "פחות" משמעותית הוא זה שידע להתגמש ולשחרר (בית הילל ובית שמאי). כשנפעל באופן הזה אנו מדגימים לילדים שיתוף פעולה ומאפשרים להם להרגיש יותר בטוחים ומאמינים בבחירה ובהחלטה ההורית שלנו.
כהורים אנו מתמודדים בכל יום עם עשרות דילמות והחלטות הוריות, חשוב שנדאג שההחלטה המתקבלת מיטיבה עם ילדינו, אך לא פחות מזה, שהיא מיטיבה איתנו, ההורים. כשאנו ההורים מרגישים שיש ביכולתנו ובכוחנו להתמודד עם ההחלטה, אז הדרך ליישום תהיה יותר רגועה ובטוחה. אז ברוח התקופה, אנו מבינים שבקבלת ההחלטה וגם בהתמודדות עם טעויות, הילדים כל הזמן מסתכלים עלינו ולומדים מאיתנו איך להתמודד ולתפקד במצבים מורכבים בחיים.
קרן אור אורן היא מדריכת הורים וצוותי חינוך ואחראית תחום הגיל הרך במכון אדלר
