יום המשפחה נחגג השבוע בישראל, אך האם אפשר לחגוג כאשר יש אלימות במשפחה?
הסגרים, הבידודים והיציאה הכללית מהשגרה בשל מגפת הקורונה נתנו את אותותיהם גם בעולם הערבי. האלימות במשפחה רשמה גידול ניכר – אִרְתִפַאע מַלְמוּס.
צעירות עיראקיות סיפרו מה קורה בין ארבעת קירות הבית: סטודנטית מאוניברסיטת בגדאד התראיינה בעילום שם לעיתון מקומי וסיפרה: אני שותקת בכאב ואינני יכולה לפגוע בפרטיות המשפחה – חֻ'צוּצִיַת אלעַאאִ'לַה. אמי לא מרשה לי לספר. האלימות המופנית כלפיי אולי לא תפגע בי גופנית, אך ההשפעה הנפשית שלה היא בדיוק כמו רצח – קַתְל.
חברתה לספסל הלימודים מספרת שאחרי מות אמה, דודותיה מצד אביה הפליאו בה את מכותיהן וגרמו לה לנזק גופני ונפשי כאחד. הצל של האלימות מעיב על חייה ומקשה עליה להמשיך בלימודיה.
סטודנטית אחרת סיפרה שהיא מקבלת בהכנעה את האלימות הנפשית – אלעֻנְף א-נַפְסִי – והתרגלה לכך, אך היא חיה בחשש מתמיד שיום אחד היא תחטוף מכות שיגרמו לה למוות או לנכות קבועה – עַאהַה מֻסְתַדִימַה.
באוקטובר 2020 הזדעזעו תושבי בגדאד כאשר מצלמות האבטחה תיעדו אישה שהשליכה את שני ילדיה, בני שנה ושנתיים, מגשר האימאמים – גִ'סְר אלאַאִמַה – בעיר. הילדים שילמו את מחיר הסכסוך המשפחתי.
בקריקטורה
האישה נושאת על גבה השחוח קיר בטון (בטונדה) שעליו כתוב וַבַּאא' אלעֻנְף אלאֻסַרִי – מגפת האלימות במשפחה.
היא מנסה בכל כוחותיה להגיע לחוק להגנת האישה – קַאנוּן חִמַאיַת אלמַרְאַה. החוק, בצורת מסכה רפואית לפנים, נמעך תחת הבטון הכבד והיא איננה מצליחה להגיע אליו. מתברר שמגפת הקורונה גורמת למגפה אחרת: מגפת האלימות.
– ניתן למצוא טורים קודמים כאן באתר ובבלוג "הקריקטורה השבועית של עידית"
הידעתם?
הצילו! החוק העיראקי לא מספק הגנה לקורבנות האלימות המשפחתית, כך אמר עו"ד מֻחַמַד גֻ'מְעַה המתמחה בתחום הזה. בן משפחה שחווה אלימות צריך לגשת בראש ובראשונה לבית המשפט לחקירה ולהגשת תלונה – שָכְּוַא – לשופט. לאחר מכן שולחים אותו לתחנת המשטרה- מַרְכַּז א-שֻרְטַה – כדי שיגיש הצהרה – אִפַאדַה – ולאחר מכן הוא חוזר לביתו.
האם זה הגיוני, שאל ג'מעה, שבחורה שסבלה מאלימות מצד הוריה תחזור לחיקם אחרי שהגישה נגדם תלונה?
לתגובות: idit@iditaravit.co.il
