הפלח המבוגר ביותר של האוכלוסייה – אלו שב־2020 עוד היה ניתן לכנות "בומרים" בלי לצאת בומר בעצמך – התקשו מאז ומתמיד בשימוש נכון בטכנולוגיה, כמתבקש. אנשים שעוד יודעים מה הכוונה המקורית של "לחייג" או "להרים טלפון" לא אמורים להסתדר כל כך בקלות עם סמארטפונים, רשתות חברתיות, והימנעות מאמירות גזעניות בשולחן שבת. בדרך כלל הליקוי הזה בהבנה הוא חמוד, חינני ומקסימום קצת מתסכל כשצריכים להסביר לסבתא בפעם השביעית איך להתחבר לזום. אבל המכה הגדולה ביותר – המדבקות בווטסאפ – זה כבר מוגזם.
הן תמיד נראות אותו דבר, תמיד באות ברצף קבוע: הראשונה לא צפויה, ריבוע צבעוני קטן ולא קוהרנטי שמעורר סוג אחר של שעשוע מזה שאליו התכוון השולח. השנייה מפתיעה בעיקר כי למה שיהיה צורך בעוד אחת. השלישית כמעט מובנת מאליה. הרביעית, החמישית והשישית כבר באות ברצף, מטשטשות את הראייה עם גרפיקות מנצנצות, צבעים בהירים ופונטים שהיו נדושים ומכוערים עוד בימי המצאת הדפוס. אם יש לנו מזל, כאן תם הטקס. אך לרוב זו רק ההתחלה, והמדבקה השביעית, השמינית, העשרים, מצליחות להעמיק עוד יותר את בור הסבל האינסופי.
המילים "שבת שלום" לכודות בזר אדום־ורוד צבעוני; דיוקנו של נתניהו בצורה של חמסה עם ברכת הצלחה; איחולים חגיגיים מתוחכמים ("שבוע טובשבט") מרצדים ומנצנצים על רקע ורוד עם כל האלגנטיות של קישוט לסוכה שנרכש בשלושה שקלים מהומלס ברחובות גאולה בערב חג; אימוג'ים חדשים ומוזרים, מפלצות פרנקנשטיין שמורכבות מאיבריהם של סמיילים שונים וכאילו צועקות מהמסך בקול גדול: "תהרגו אותי! סיימו את סבלי!"
מדובר בבעיה לאומית, שמזמן כבר הייתה צריכה להיכנס לקטגוריית "מצב חירום", ולזכות בלפחות דיון אחד במל"ל ובוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. מסתובבים בינינו אנשים שלא מבינים את הצילוק הפסיכולוגי החמור שלו הם גורמים בשימוש פזיז ופוגעני בגלופות גרפיות גרוטסקיות כל כך שאם ואן־גוך היה רואה אותם הוא היה מצטער שלא עקר לעצמו את העיניים במקום לכרות את האוזן. והם לא שולחים אחת, הו לא, הם שולחים עשר. וכמו אומיקרון דיגיטלי, שליחת המדבקות מדבקת במהירות איומה, עד שכל מסך הצ'אט מכוסה בפיסות קטנות של אימה.
מה אפשר לעשות? כצעד ראשון, יש לאמץ מדיניות סינית ישנה עם שינוי ישראלי חדש: אזרח אחד – מדבקה אחת. בוער בכם צורך פנימי לבטא בתמונות את מה שלא תוכלו להגיד במילים? בסדר גמור, תבחרו את זו שמתאימה ביותר – וזהו, לפחות ליממה הקרובה. זה לבדו ימתן פלאים את הנזקים ההרסניים, ויחסוך אלפי שקלים לישראלים רבים שלא ייאלצו לפנות לטיפול פסיכיאטרי דחוף אחרי עוד הטרדה דיגיטלית מדודה פנינה.
הצעד השני מוכרח להיות איתור של מעצבי המפלצות ועצירתם לאלתר. מלבד רוע טהור, לא ברור מה יכול להניע אנשים להכין מדבקות שנראות כמו משהו שהלן קלר הייתה מציירת אחרי שדפקה את הראש במשקוף ואז שתתה בקבוק וחצי של ערק כדי למתן את הכאבים. ואם נקבל שישנם אנשים שאינם רשעים גמורים, אלא פשוט יוצרים דברים כאלו להנאתם, הרי שיש לדאוג במהרה שיקבלו את הטיפול הנפשי הראוי לו הם כה זקוקים.
כי בריאות הנפש הדיגיטלית חשובה מכול.
לתגובות, המלצות, משחקים [או עיצובים חדשים ומזעזעים למדבקות) שגרו לנו מייל: digital.makor@gmail.com
