שיחה עם איראני ממוצע תחשוף את החשש והאכזבה העצומים מביטול הסכם הגרעין. זו הנקודה המשמעותית ביותר בהחלטת הנשיא טראמפ. גם אם יש ויכוח על האפשרויות שיש היום לאיראן לפתח נשק גרעיני, דבר אחד ברור: העיצומים שיחודשו מעוררים חרדה בטהרן, וחרם על חברות שסוחרות עם איראן עשוי לחנוק שם את הכלכלה. אולי זו האפשרות היחידה לחולל מהפכה אמיתית באיראן ולהיפטר סוף סוף משלטון האייתוללות, וכך גם מפרויקט הגרעין ומשאיפות ההתפשטות של איראן שגררו אותנו למלחמה שלא שייכת לנו ולא להם.
שלטון הדת האסלאמיסטי באיראן אינו טבעי. לפעמים קשה להאמין מה הקשר בין המשטר הזה ובין העם. אתה פוגש איראנים בכל מקום בעולם. הם אנשים מודרניים, ליברלים, מתונים ואוהבים לחיות. אתה רואה אותם גם בשדות התעופה, לפני שהם עולים למטוסים בחזרה הביתה. פעם פגשתי סטודנטית איראנית בשדה התעופה בווינה, והיא דיברה בחופשיות על כל נושא שבעולם. כאשר נקראה לעלות למטוס לטהרן שלפה בכעס צעיף שהסתירה במעמקי התיק, פלטה חצי קללה וכיסתה את פניה. מי יודע, אולי המצוקה הכלכלית היא שתזרז את המהפכה של החבר'ה האלה, שהתחילה ב־2009 אבל דוכאה באכזריות ולא הושלמה.
פרישת טראמפ מההסכם היא בהחלט הישג מדיני נוסף של נתניהו. אין עוד מנהיג בעולם שמשפיע על הנשיא האמריקני כמו ראש הממשלה, ורק היכולת הזו הופכת את ישראל למעצמה עולמית. ראשי מדינות בעולם עומדים בתור בדאבוס כדי לפגוש את נתניהו או מגיעים לארץ בזה אחר זה – לא בגלל האהבה הגדולה לישראל וליהודים, אלא מכיוון ש"אתם יושבים על האוזן של אמריקה", כפי שאמר לי בכיר במשרד החוץ היפני. ישראל היא חדר בבית הלבן, התברר השבוע שוב, שצמוד לחדר הסגלגל ומזרים אליו טקסטים שהופכים למדיניות רשמית של הנשיא ומשנים את ההיסטוריה.
לפעמים אני מפנטז על מציאות אידאלית עם שני ראשי ממשלה בישראל. ראש ממשלת ישראל החיצוני וראש ממשלת ישראל הפנימי. החיצון יהיה בנימין נתניהו מעתה ועד עולם. מעבר לקשרים עם טראמפ, אין רבים שמבינים כמוהו את הגלובוס. אין מי שיכול להתקבל שבע פעמים בקדנציה אצל נשיא רוסיה, ואין מי שמסוגל כמוהו להזיז מהלכים לטובת המדיניות שהוא מאמין בה, ולזכות ביחסים מצוינים עם מנהיגים באסיה ובאפריקה שבאים ללמוד ממנו איך לשרוד ואיך לפעול בזירה הבינלאומית.
מצד שני, אין הרבה מנהיגים בעולם שגורמים נזק גדול כל כך לחברה שבה הם חיים. ראש ממשלת ישראל הפנימי, אני חולם, לא ישסה אוכלוסיות זו בזו; לא יילחם ברשויות החוק ובבתי המשפט; לא יחוקק חוקים לאומניים ואנטי־דמוקרטיים כמו החוק הצרפתי ופסקת ההתגברות; לא ייחקר במשטרה כל יומיים; לא יהפוך את ארגוני זכויות האדם וכלי התקשורת לאויב מוצהר, ולא יקדש את המלחמה בכל ערוץ ואתר. ראש הממשלה הפנימי שלי לא יסתבך בשטויות בתוך הבית ברחוב בלפור, לא יקבל שמפניות וסיגרים יקרים כי זה לא יאה ולא מוסרי, וגם לא יתקשר לביתו של חייל פחדן שזיהם את ערכי צה"ל ויעודד את בני משפחתו מכיוון שזה מה שרוצים ברחוב.
צילום: אבי אוחיון לע"מ
השבוע קראתי סיפור נחמד על מנחם בגין. בקיץ 1974 אירעה תאונה קלה בכביש לירושלים. שני הנהגים עמדו בצד והחלו לריב. לפתע נעמדה לצדם מכונית וממנה הגיח ראש האופוזיציה, מנחם בגין. "מה לכם כי תריבו?" נזף בהם. "יהודים לא מתנצחים זה עם זה בארץ ישראל. תלחצו ידיים וגשו איש לביתו בבקשה". השניים נעתרו ועזבו את המקום בהתרגשות.
אילו היו הבחירות מתקיימות ביום שליש הבא, נניח, נתניהו והליכוד היו זוכים ב־30 מנדטים פלוס פלוס. אחרי ההופעה הטלוויזיונית של נתניהו, הנאום של טראמפ, המתקפות בסוריה והעברת השגרירות האמריקנית לירושלים – הפופולריות של ראש הממשלה נוסקת לשחקים. קשה להניח שפיתוי הבחירות המהירות לא עובר במוחו של נתניהו. יש שרים בממשלה שבטוחים כי ראש הממשלה מתכנן את הבחירות ל־4 בספטמבר, לפני החגים. נתניהו, הם אומרים, ינצל את המחלוקת בעניין פסקת ההתגברות, יודיע על בחירות ויגיע אליהן בשיא כוחו ולפני החלטת היועץ המשפטי אם להגיש נגדו כתב אישום. אחרי הניצחון שישיג, היועץ יחשוב היטב אם להפיל ראש ממשלה על התיקים השנויים במחלוקת.
שרים אחרים, מקורבים יותר, טוענים כי נתניהו רוצה לקיים את הבחירות במועדן בסוף 2019, וילך לקלפי רק אם לא תהיה לו ברירה. נתניהו הוא פוליטיקאי ותיק ולא ייקח סיכון. בשיחות עם השרים עולה שמה של ח"כ אורלי לוי־אבקסיס. לוי מחרידה את המערכת, מאיימת על המפלגות בקואליציה וגורמת למי שרוצה בחירות־בזק לחשוב פעמיים. אחד השרים הגיע למסקנה כי לוי היא פרויקט של אביה השר לשעבר דוד לוי, שרוצה לחסל את ממשלת נתניהו ולהעביר את השלטון צד. בדיוק כפי שעשה ב־1999 כשהצטרף לאהוד ברק.
