אילו היה לי "כרטיס משאלות" מאריה דרעי, זה מה שהייתי מבקשת

אם אני מבינה נכון את הסרטון הקורע לב שהפיץ ח"כ לשעבר אריה דרעי בימים האחרונים, אז בעצם עד כה הוא חילק לאנשים כרטיס חבר כזה שאפשר לרכוש בו כל מיני מותרות (כמו מיץ ממותק וצלחות חד־פעמיות), ועכשיו ליברמן ביטל אותו.

אמנם מעולם לא נתקלתי בכרטיס הזה ואני קצת מרגישה מנודה מעצם הידיעה שכולם פה קיבלו כזה ורק אני נתקעתי עם איזו כרטיסייה מרופטת מיום הולדת כיתתית בפנטזיית הג‘ונגל בכפר־סבא, אבל זה גרם לי לדמיין קצת ולחשוב. אילו היה לי כרטיס כזה יכולתי להיות קצת יותר פריבילגית ממה שאני כעת. מה הוא היה קונה לי?

אז במיוחד לקוראים הנאמנים א' דרעי וא' ליברמן, זו רשימת החלומות שלי, שרובם לגמרי בני השגה.

חשמל סדיר

כמובן אי אפשר לא להתחיל מהסעיף הלעוס והבכייני הזה, שלכולם כבר די נמאס לשמוע אותי חופרת עליו בלילות קפואים בלי מים חמים ובימים לוהטים בלי מזגן לישועה. מה לעשות שבעודי כותבת לכם שורות אלו, אני יושבת תקועה במכונית מול שער היישוב, שלא נפתח רק כי למישהו היה קר והוא הפעיל מזגן כשהדוד שלו עדיין דלק.

שלג, לא רק בירושלים

אפתח בווידוי קטן. אני לא אוהבת שלג. ולדעתי גם אתם לא אוהבים שלג. אתם אוהבים אולי לומר שאתם אוהבים שלג, אתם אוהבים לספר לכולם שירד לכם שלג בחלון הבית, אבל השלג עצמו מתנהג כמו תייר אירופי מתנשא שקופץ לכמה ימים, משאיר ערימות של זבל בכל מקום ומתלונן שבארץ שלו הכול הרבה יותר טעים.

ספציפית, כתושבת הר לא־כל־כך נמוך, בכל שנה מחדש הציפיה נוסקת לגבהים, ונוחתת בהתרסקות שוברת לב כשאנחנו קמים ומגלים שלמסיבה הזו, גם הפעם, לא הזמינו אותנו. תבינו: קר פה. קר עד כדי כך שלפעמים האוטו שלי מתריע בפניי שהוא שוקל להמיר את הגלגלים במחליקיים. קר עד כדי כך שיש בקרים שהנזלת של בני הצעיר קופאת (טוב, אולי קצת נסחפתי). קר כאן. ואם השלג לא מגיע, אין לזה שום הצדקה.

חוץ מזה, אם כבר יש בידי כרטיס פריבילגיות, יהיה מעניין לראות שלג גם בסופרלנד או בחניון של ההורים שלי.

בגט טרי נטול קלוריות

לפני כמה זמן חלמתי חלום שבו נשברות לי כל השיניים ואני עומדת מול דוכן בגטים טריים מלאים בירקות, פרוסות אנטריקוט דקיקות ושלל דברים טובים. עם החוויה המבהילה הזו של לנסות לנגוס בבגט כשאין לי שיניים, התעוררתי בדפיקות לב עזות.

צחצחתי שיניים בחרדת קודש יתרה, ומאז נותר בי חשק עז לנגוס בבגט פריך. כל זה הוביל אותי לחשוב, איזה נפלא היה יכול להיות אם יכולתי, מתי שרק ארצה, לתת ביס קולני בבגט בלי לפחד שיפלו לי השיניים או שחלילה הפחמימה הזו תהפוך למטען עודף שאין דרך לפנותו. דרעי, לטיפולך.

"לכולם כבר די נמאס לשמוע אותי חופרת על חשמל. מה לעשות שבעודי כותבת, אני תקועה מול שער היישוב, שלא נפתח רק כי מישהו הפעיל מזגן כשהדוד שלו עדיין דלק"

שליח וולט אישי לכל דורש

לחוות־גלעד וולט לא מגיעים, כמובן. אני אומרת "כמובן", לא כי אני חיה בחור בלי כבישים ולא כי מסוכן פה מדי (ובכלל, יש וולט בלוד, בדקתי) אלא כי עד שהשליח של וולט יגיע עם הטוסטוס לחווה עם האוכל שהזמנתי, ככל הנראה כבר אלמד להנביט, לשתול, לקצור, לטחון וללוש בעצמי את הבצק. וגם אז הטוסטוסאי הוא יתקע בשער החשמלי בכניסה – יתייאש, יסתובב וייעלם.

אבל אילו היה אפשר לשלוף את כרטיס החלומות של דרעי ומיד היה צץ שליח וולט מלא מוטיבציה בתחילת משמרת שיעשה לכבודי שליחויות מעייפות כמו לשלוח את הילדים לגן ולהסעה, לאסוף אותם משם, לזרוק את הזבל, ללכת למרים השכנה להביא כמה עגבניות וכמובן לקפוץ שנייה לסופר־פארם לקנות בדיקות אנטיגן נוספות. בתמורה, דרעי, אני אדאג לכבס לו את החולצות.

מסאז', במיוחד לראש

אני לא יודעת באיזה גיל גיליתם את זה בפעם הראשונה, אבל אני התוודעתי רק לאחרונה לנפלאות מסאז‘ הראש. לא ידעתי שאם מכניסים את האצבעות בין השערות ולוחצים חזק, זה מיידית מסיט את הצרות הצידה, מזרים תאים חדשים למוח ושואב את כל המחשבות השליליות למשך זמן די ארוך. אני מייחלת, בעיקר בתקופה האחרונה, שכל אחד מאיתנו יוכל בכל ערב קריר ומתיש להתיישב על הספה, להתקשר למסאז‘יסטית להזמין אותה לשעה של ליטופים וגירודים. ובעת התשלום – הופ, לשלוף את כרטיס דרעי שיסגור את הפינה הזו.

אני אעצור כאן את רשימת חלומותיי על אף שהיא עוד ארוכה ויצירתית במיוחד, ואף שאני בטוחה שרבים מכם יזדהו איתה, ואחזור למציאות נטולת הפריבילגיות הללו. אבל אם בכל זאת למישהו נשארו כמה הטבות כאלה בכרטיס ההוא ותוקפן עוד לא פג, תעשו לי טובה, שלחו לפחות איזו צלחת חד־פעמית לרפואה.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il