בימים האחרונים התרחשו דברים מהותיים ביותר מבחינת הציבור החרדי: חוק הגיוס המתוקן עבר בכנסת בקריאה ראשונה; התפרסמו מגעים בין משרד החינוך לבין רשתות חינוך חרדיות מסוימות לגבי הכללת לימודי הליבה בתכנית הלימודים, ושניים מתוך שלושת המנהיגים הפוליטיים של המפלגות החרדיות פינו במידה זו או אחרת את מקומם.
ההצטברות של כל אלה היא משמעותית מאוד, בעיקר אם נוסיף לכך את העובדה שמזה כשבעה חודשים המפלגות החרדיות נמצאות באופוזיציה לאחר שנים רבות שבהן היו חלק מרכזי בממשלה.
דומני שההתבטאויות החריפות של אריה דרעי, יעקב ליצמן ומשה גפני כלפי הממשלה הנוכחית נובעות לא רק מהנושאים השונים המועלים לדיון בכנסת, אלא מההפנמה שמשהו עמוק ומהותי יותר קורה בגזרתם. המילים הבוטות שהם לעיתים מפנים לראש הממשלה ולשריה אומנם פסולות מעיקרן, אבל מבטאות חולשה ודאגה, הרבה יותר מאשר תקיפות ועוצמה.
אם נוסיף לכך אירועים טרגיים שונים שקרו לדמויות בולטות בציבוריות החרדית, וגם ככל הנראה ביקורת פנימית גלויה יותר כלפי המובילים הפוליטיים בציבור, נדמה שלפנינו משבר של ממש. אבל משבר שאינו מוצא את הציבור החרדי רק בחולשה ובפגיעות, הרי מדובר בציבור גדול וחשוב שבתוכו כוחות רוחניים מרשימים, מפעלי צדקה וחסד, ודבקות אמת באמונת ישראל. הציבור החרדי מגוון הרבה יותר ממה שנדמה, ורבים בתוכו ערניים וחשופים לכל מה שקורה בחברה הישראלית בכללה. ההזדמנות שנקרית לפניו אינה פשוטה אלא מאתגרת ואף עשויה להיות מעודדת.
אכן, השלישייה המובילה (דרעי, ליצמן וגפני) זכאית מבחינת שולחיה לתודה ולהערכה, אבל נזקו של המשך הנהגתם נראה ברור ואמיתי. הם ממשיכים לדבר במושגים שכבר אינם רלוונטיים למי שהם אמורים לייצג ולמצב הפוליטי החדש. אי אפשר להמשיך ולבסס את הזהות החרדית על שלילה מוחלטת של כל מי שיושב בממשלה הנוכחית; אי אפשר לטעון ברצינות שכל המטרה של ראש הממשלה, שר הדתות ושאר השרים היא אך ורק פגיעה בקודשי ישראל. חוק הגיוס, שעבר בקריאה ראשונה, דומה מאוד לחוק שרבים מהחרדים השלימו עימו בזמנו ולא תעזורנה כל המחאות הנוכחיות. הכנסה מושכלת של לימודי הליבה לתוכניות הלימוד היא פתח לשיפור משמעותי בפרנסה של הצעירים והצעירות.
בהמשך לכך, הישיבה באופוזיציה יכולה להיות תקופה חיונית לשיפור השיח הציבורי, להדגשת הענווה והזהירות וליצירת קשרים חדשים עם חלקים נוספים בפוליטיקה הישראלית. אני מקווה ומנחש שגם לפיד, ואפילו ליברמן, יהיו סבירים יותר בגישתם לחרדים במציאות הפוליטית הנוכחית.
תנאי לניצול ההזדמנות הזאת הוא אכן הצבת אנשים חדשים בראש המפלגות החרדיות. כפי שלא ייתכן שיקום הליכוד ללא החלפת נתניהו, כך לא תתאפשר אווירה ציבורית ופוליטית חדשה במפלגות החרדיות ללא הובלתם של אנשים אחרים. הציבור החרדי משופע בכישרונות – ברוח ובמעשה, כולל מהעולם החינוכי, הבריאותי והעסקי. הגיע זמנם של אלה שאינם "בוערים" באיבה כלפי מחליפי נתניהו לבוא ולהנהיג את הציבור החשוב שלהם.
אין לזלזל במשבר שאליו הגיעו המפלגות החרדיות ואין לעלוז על כך. הסולידריות החברתית שלנו חייבת לחול גם כלפיהם, ובתוכה התקווה והעצה לנצל את המשבר הקשה הזה להצבת דוברים חדשים שיובילו שיח פוליטי וציבורי מעודכן ויגיעו להישגים מעשיים וראויים לשולחיהם.
