אריה דרעי רשם השבוע תקדים כפול: הוא לא רק הפוליטיקאי הראשון שהורשע, ישב בכלא, חזר לשולחן הממשלה והורשע שוב, אלא גם היחיד שהכרעת הדין בעניינו שודרה בשידור חי, פעמיים. במשפטו הראשון, ב־1999, ההרשעה בשוחד ששלחה אותו לכלא שודרה ברדיו באופן חריג מאוד. התקדימים היחידים היו, להבדיל במשפטיהם של אייכמן, דמיאניוק ויגאל עמיר. מבחינת דרעי זה היה רגע טראומטי, ובכל זאת השבוע הוא דחה את המלצת מקורביו לסרב לשידור גזר הדין.
מבחינה פוליטית היה עדיף לו שההרשעה תקבל כמה שפחות נפח תקשורתי, ואילו היה עומד על התנגדותו סביר שבית המשפט היה דוחה את יישום הפיילוט לתיק אחר. אבל דרעי זיהה שהשופט מעוניין מאוד בתהילה ובתשומת הלב הכרוכים בשידור החי, והחליט לזרום איתו. עדיף שבית המשפט יהיה מרוצה, הורה לעורך דינו, ולא ינסה לקבל פרסום בדרך יצירתית אחרת.
במשך כמעט רבע שעה של מתח מדומה הסביר השופט את נימוקיו עד שהגיע לשורה התחתונה – אישור העונש שהוסכם בין הצדדים בהסדר הטיעון. דרעי רק הקשיב. הוא לא השמיע מילה לאורך הדיון, וגם לא טרח לתקן את נשיא בית המשפט כשאמר שהנאשם "מדיר עצמו מעיסוק בצורכי ציבור" ו"מתרחק ממוקדי כוח". השופט שמואל הרבסט הוא כנראה היחיד שלא ידע או לא רצה לדעת מהן תוכניותיו הפוליטיות של יו"ר ש"ס, שלא הסתיר את כוונותיו להישאר ראש המפלגה ופוליטיקאי מרכזי גם בלי שיכהן כחבר כנסת. ביציאה מבית המשפט הסתפק באמירה מפויסת על השמחה בהתרת הספקות, ומשם נסע להכין את נאום "אני מאשים" גרסת 2022.
המופע בכנסת כבר היה ברוח אחרת לגמרי: במשך יותר מ־50 דקות עמד דרעי וסגר חשבון של שבע שנים עם המערכת. אין רגע של מרירות שלא נרשם בפנקסו לאורך השנים: הרחפנים בשמי ספסופה שתיעדו את הווילה המשפחתית, החקירה האגרסיבית (לתפיסתו) של רעייתו, והזימון ליאח"ה בעת שסעד את אימו בימיה האחרונים. הגרסה הסופית הייתה מעודנת יחסית לתחושותיו של דרעי. מי ששוחח איתו לאורך הדרך לא הופתע מהתוכן, אלא מהבחירה לחשוף לציבור את הזעם שנבלם עד כה בידי "צנזורה רוסית", כהגדרת דרעי עצמו.
כל זמן שהיה נתון לחסדיה של המערכת דיבר דרעי על קבלת הדין, על לקיחת אחריות ועל כך שאין לו תלונות וטענות. הוא משוכנע שקמפיין ציבורי או אפילו צל ביקורת על הפרקליטות היו עולים לו בהחמרת העונש, ולכן כפה על עצמו ועל חברי הכנסת במפלגתו משמעת ברזל של שתיקה; המתין בסבלנות עד שהיד הלופתת את גרונו הרפתה, ורק אז פתח את פיו. הזגזוג הזה אולי לא מחמיא ליו"ר ש"ס, אבל העובדה שנאשם חושש מנקמנות שאינה קשורה לשיקולי צדק ולחשדות אלא לאינטרסים תדמיתיים, גם אינה לתפארת הפרקליטות.
מבחינה פוליטית זה דווקא היה אחד השבועות המוצלחים לדרעי: הסרטון שפרסמה ש"ס במוצאי שבת, המציג אם ובנה שמתקשים לקנות שתייה ממותקת וצלחות חד־פעמיות בגלל המס שהטיל עליהם שר האוצר, הוביל את השיח על עליית המחירים. גם התזמון המביך, כשמנהיג השקופים מבלה בחופשה יוקרתית בשווייץ, השתלם בדיעבד. דרעי ספג ביקורת אבל היא השאירה בכותרות את הסרטון. נחשול ההתייקרויות ששטף את המדפים בחנויות ואת התקשורת מיצב את דרעי כמכתיב סדר יום. בשבוע הראשון שלו מחוץ לכנסת הוא היה האופוזיציונר הכי בולט. גם נתניהו וסמוטריץ' פרסמו סרטונים בנושא, אבל הם לא זכו לתשומת הלב שקיבל הסרטון של ש"ס.
ההכרזה של היבואניות הגדולות על הקפאת העלאת המחירים דחתה רק במעט את האיום הבא על ממשלת בנט־לפיד. יוקר המחיה הוא בלב הנושאים ה"אזרחיים" שהממשלה המקוטבת הבטיחה להתמקד בהם. כישלון בתחום הזה ישמוט את הצדקת קיומה גם בקרב תומכיה במרכז השבע של המפה הפוליטית. גם אם רוב ההתייקרויות הן תוצאה של עלייה עולמית במחירי חומרי הגלם והשינוע, התסכול הציבורי יגבה מחיר כבד. כמו בקורונה, שגבתה מחיר פוליטי והובילה לחילופי שלטון כמעט בכל מדינה שנערכו בה בחירות מאז פרוץ המגפה, בלי קשר לטיב ההתמודדות עם המשבר (דוגמה בולטת היא נתניהו שהפסיד למרות מבצע החיסונים המוצלח).
כצעד מנע, היו שרים שיעצו לבנט לבטל את העלאת המס הנקודתית על הכלים החד־פעמיים ועל השתייה הממותקת. אחרים יעצו לו להוריד מעט את המס על הדלק. ראש הממשלה שותק בינתיים. מבחינה תקשורתית הוא מעדיף לשמור מרחק מהנושא ולא למשוך אליו את אש הביקורת, שממוקדת כעת בליברמן, אבל גם מהותית – ספק אם ההחלטה בידיו. כשלראש הממשלה יש שש אצבעות בכנסת ושיעור תמיכה דומה בסקרים, שר האוצר עם שבעה מנדטים לא טורח לתקן כשמכנים אותו "ראש הממשלה הכלכלי".
סבב הראיונות של בנט בסוף השבוע שעבר בעיתונות המודפסת הוא השלישי בשבעת חודשי כהונתו: קדם לו סבב ראיונות בערוצי הטלוויזיה בערב ראש השנה, וסבב ראיונות רדיו בשיא גל הדלתא. השבוע נוסף עוד דובדבן: הריאיון לרפי רשף ב"אינטימי". באופוזיציה תקפו את רצף הראיונות נטול הסיבה לכאורה, אבל הבחירה של ראש הממשלה להתראיין מעת לעת ולהסביר לציבור את צעדיו ומדיניותו היא דווקא המצב הנורמלי, גם אם התרגלנו בעשור האחרון שראש הממשלה מגיע לאולפנים רק בבליץ קמפיין הבחירות. הניסיון של בנט להציג צדדים רכים יותר, לשוחח על השנ"צ היומי ולהצטלם לסרטון עם בנו, נועד לשבור את הדשדוש המתמשך של נתוני התמיכה בו, שמסרבים לטפס גם אחרי שהתבסס בתפקיד. את הצעדים התקשורתיים תכננו ממילא בלשכת ראש הממשלה, אבל המו"מ על עסקת הטיעון של נתניהו, וההבנה שבחירות או מפץ פוליטי עלולים לתפוס אותו בלתי מוכן, היו זרז משמעותי.
ההערכה כעת בימינה היא שהסדר משפטי עם יו"ר הליכוד כבר לא ייחתם במהלך כהונת בנט. המו"מ בין פרקליטי נתניהו לפרקליטות יימשך בעקיפין, אבל חילופי היועמ"ש (ככל הנראה ביועמ"שית) ממילא ידרשו חודשים ארוכים ללימוד העניין. לכך אפשר להוסיף את ההערכה שתמיכתו הנחושה של סער במינוי עו"ד גלי בהרב־מיארה קשורה בבירור מעמיק שערך לגבי עמדותיה ביחס להסדר כזה (המשנה ליועמ"ש רז נזרי, שפקפק בעוצמת התיקים, לא נכלל אפילו בשלישיית המועמדים הסופית). גם המהפך של דרעי ודאי לא מגביר את החשק בצלאח א־דין לחתום על הסדר דומה עם נתניהו. מנגד, הפרסומים האחרונים על האזנה למקורביו של נתניהו באופן לא חוקי לכאורה עלולים לספק תמריץ נגדי, מחשש שהמשך ניהול המשפט יוביל להצפה מתמשכת של מבוכות. גם כאן עלול להתברר שלא רק שיקולי צדק מנחים את הטיפול והעסקאות בתיקים נגד נבחרי ציבור.
עניין אחר הקשור בפרישת היועמ"ש הציף התלבטות תקשורתית אחרת של ימינה: חוות הדעת להכשרת אביתר, שאביחי מנדלבליט חתם עליה ביומו האחרון בתפקיד, מחזירה את איילת שקד ונפתלי בנט למלכוד הקבוע: עד שיש הישג ימני מובהק הם אינם יכולים לחגוג אותו, כדי לא להרגיז את האגף השמאלי בקואליציה, ואולי גם להביא לתקיעת העניין עצמו. חוות הדעת היא רק שלב בתהליך שדורש את שיתוף הפעולה של שר הביטחון גנץ, שצריך להכריז על השטח כאדמות מדינה, וכן תקופת המתנה של עוד 45 יום לערעורים בטרם יוכלו לשכן תלמידי ישיבה במקום.
שתיקה דומה נכפתה עליהם כשנמנעה הקמת קונסוליה אמריקנית לפלסטינים בירושלים, כשיושם פינוי משפחות ערביות בשייח'־ג'ראח, ואפילו בהישגים מול רע"ם בחוק החשמל. שקד לא צייצה ובנט לא צהל, אבל מי שפתר את הדילמה הפעם היו החברים במרצ ובעבודה שפרסמו הודעות נזעמות, ויאיר לפיד ששיגר מכתב רשמי וזועם לבנט. עד עכשיו, באגף הימני בממשלה שילמו מחיר פוליטי אלקטורלי עתידי למען ההווה; מעכשיו, באגף השמאלי מוכנים לשלם פחות בגלל הפקפוק בסיכויי מימוש הרוטציה.
