הגילויים הנחשפים על התנהלות משטרת ישראל בפרשת האזנות הסתר והשימוש באמצעים פסולים בחקירות, מזכירים מאד את פרשת קו 300 של השב"כ משנת 1984. גם אם הפרטים אינם זהים אחד לאחד והנסיבות הספציפיות שונות במובנן ההיסטורי, הרי שההיגיון הפנימי של שתי הפרשות דומה.
בפרשה ההיסטורית הסתבכה צמרת שירות הביטחון במעשי טיוח, רמיה, הסתרה ושקרים. זאת לאחר שאנשי הארגון היו מעורבים בהריגת המחבלים שנתפסו חיים בפעולת צה"ל לשחרור האוטובוס שנחטף. אנשי השב"כ ניסו לגלגל את האחריות לתת אלוף דאז איציק מרדכי ששימש אז קצין צנחנים ראשי. במסגרת זו, בפני ועדות שהוקמו לבדיקת נסיבות האירוע, הם העידו עדויות שקר שתואמו ביניהם מראש והכל בידיעת צמרת הארגון בראשות אברהם שלום.
את מקום השב"כ מפרשת קו 300 החליפה עתה משטרת ישראל במה שניתן לכנות פרשת פגסוס. הפרסומים המתאמתים על שימוש פסול בתוכנות עיקוב ושאיבת מידע כנגד נחקרים, הופך את המשטרה כמו השב"כ בזמנו למוסד ממלכתי הפועל מחוץ לנורמות זאת בניסוח העדין יותר. ובניסוח הפחות עדין לגוף הדורס את שלטון החוק במדינת ישראל שעל שמירתו הוא אמון. ובעשותו כך מערער את האמון במוסדות המדינה ובעיקרון המכונן שלה המבוסס על ערך מממלכתיות.
במקרה ההיסטורי של פרשת קו 300 הנורמות הפסולות הובילו את ראשי השב"כ לשיבוש תהליכי חקירה ומשפט ולפגיעה בקצין בכיר בצה"ל. במקרה של פרשת פגסוס הפגיעה במערכת החוק והמשפט מסתמנת כחמורה שבעתיים. כיוון שקיימת אפשרות כי מעשה רמיסת החוק לא השליך על מעמדו של משרת ציבור אם כי של נבחר ציבור שבמקרה כיהן כראש הרשות המבצעת. פרדוקסלית, לולאת הקשר המחברת בין שתי הפרשות הוא איש השב"כ כאשר את מקומו של אברהם שלום משנת 1984 תפס רוני אלשיך, המפכ"ל לשעבר, שהגיע למשטרה ישירות מחדרי החקירות בשב"כ. במסעו להעצמת המשטרה נוצר הרושם כי הוא שם דגש על שכלול יכולות החקירה ואיסוף המודיעין. מה שהפך את יחידת להב 433 למעין שב"כ ב' ולחוד החנית במאמץ למיצוב מעמדה של המשטרה.
אולם, מה שהיה אולי נכון לשב"כ, שעיקר האנרגיות שלו מתועלות מאז 1967 כלפי האויב החיצוני הערבי-פלסטיני, אינו נכון למשטרת ישראל הפועלת במרחב הפנימי מול אזרחי המדינה. כאן כנראה חל טשטוש חמור של הגבולות בין החוץ ובין הפנים, ובצומת הזו הפכו אזרחים בישראל לאויבים מבית. כך שגם כלפיהם הופעלו שיטות חריגות מהסוג הננקט כלפי יריבים חיצוניים.
זה קרה לשב"כ של 1984 שסובב בכחש את המערכת המשפטית בישראל, ולפי מכלול הסימנים, תופעה דומה התרחשה אצל גורמים במשטרת ישראל של השנים האחרונות.
כמו אז גם עתה יידרש טיהור משמעותי ותהליך של הלבנה וחיטוי. לא רק במובן הפרסונאלי החביב על משפטי השדה המתנהלים בתקשורת וברשתות, אלא במובן הנורמטיבי והמשפטי. הרושם הוא כי הפעם אתגר החיטוי יהיה קשה יותר. האם תוכל למלא היועצת המשפטית הנכנסת את התפקיד שמילאו בזמן פרשת קו 300 פרקליטות המדינה והיועצים המשפטיים לממשלה, יצחק זמיר ויוסף חריש? ועוד בנסיבות שבהן הפרקליטות הנוכחית מעורבת במערכה המשפטית נגד נתניהו?
ואם לא, מי יהיה כאן המבוגר האחראי שיוביל את המיזם המורכב של טיהור המערכת? מי יעשה זאת מבלי למוטט את כוח ההרתעה של המשטרה ומבלי לפגוע ביכולותיה העתידיות למלא את משימותיה בשמירת ביטחון הציבור הישראלי?
