לכאורה אין קשר בין שתי העזיבות המתוקשרות של השבוע: זו של רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, וזו של ישי שנרב, מגיש "נכון להבוקר" בגלי צה"ל. האחד עוזב את אחד התפקידים הבכירים בשירות המדינה אחרי שלא נבחר לראש הפירמידה, והאחר עוזב תפקיד חשוב באחת מתחנות השידור הציבורי במדינה, אחרי שמפקדי התחנה החליטו "לרענן" את רצועת השידור שלו.
בפועל נראה שדווקא יש דמיון בין המקרים, והוא גדול אפילו מהכיפה הסרוגה המשותפת לשניים. מכל המועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, נזרי היה ללא ספק המועמד הטבעי ביותר. הוא ממלא תפקידים בכירים בלשכת היועץ ובפרקליטות המדינה עוד מימי אליקים רובינשטיין, וכבר כיהן בשלושה תפקידי משנה ליועץ. ובכל זאת, הוא לא נבחר אפילו לאחד משלושת המועמדים שיועלו להחלטה בממשלה. כלומר, ברור ששר המשפטים גדעון סער סימן אותו כמי שלא צריך להיבחר, שמא הממשלה עוד עלולה להעדיף את המינוי המקצועי הטבעי על המינוי האישי המועדף על סער עצמו.
הפרשנים המשפטיים העלו השבוע שלושה נימוקים אפשריים לכך. הראשון – סער מעוניין מאוד לפצל את משרת היועץ המשפטי לממשלה בין תפקיד היועץ לתפקיד התובע הכללי, והוא חשש שנזרי לא ישתף פעולה עם המהלך. השני – סער מעוניין למנוע כל סיכוי של חזרת בנימין נתניהו לזירה הפוליטית, והוא חשש שנזרי, שהיה בין התומכים בהגשת כתב אישום מתון נגד נתניהו, עלול להעניק לו הסדר טיעון מקל. השלישי – שבוויכוח הגדול החוצה את עולם המשפט הישראלי זה עשורים, בין גישה ליברלית אקטיביסטית לגישה שמרנית, נזרי נמנה עם המחנה השמרני.
מלבד הנימוק הראשון, כל הנימוקים אינם סבירים או אינם לגיטימיים. לא סביר שסער, שידוע דווקא בתמיכה בתפיסה האנטי־אקטיביסטית, יחשוש פתאום ממועמד בעל השקפה דומה, מה גם שדווקא לנוכח העוינות כלפי מערכת המשפט מצד בעלי השקפת העולם השמרנית, רצוי בכל מקרה שיהיה בצמרת המערכת גורם שמרני המוערך גם בימין, שהרקורד שלו מוכיח שהוא בכל מקרה לא יאפשר סדר יום אנטי־ליברלי. ועם כל ביקורתי כלפי בנימין נתניהו, אסור שסוגיית עתידו המשפטי והפוליטי תכתיב מינוי בעל השלכות רחבות בהרבה, כמו זה של יועץ משפטי לממשלה.
נשארה רק השאלה של הפרדת תפקידי היועץ, שהיא אכן מהלך חיוני. כפל התפקידים הנוכחי נגוע בניגוד עניינים מובנה. אבל לא שמענו שנזרי בהכרח מתנגד למהלך כזה. בכל מקרה, אם מחליטים לא להכניס אפילו לרשימת הגמר את המועמד הטבעי, שמילא את כל תפקידיו במקצועיות ובממלכתיות, ראוי שהשר הממונה לפחות ינמק פומבית מדוע.
ישי שנרב הגיש במשך ארבע שנים את תוכנית הבוקר של גלי צה"ל במקצועיות ובממלכתיות. אלמלא גדל בציונות הדתית ובאחד מיישובי השומרון, היה קשה אפילו להעלות השערות על עמדותיו האידיאולוגיות. הוא ראיין אנשי ימין ושמאל, דתיים וחילונים, במקצועיות עניינית המצופה מעיתונאים, וממראייינים בתחנת רדיו ממלכתית.
אז למה הוא מוחלף? ייתכן, כמו שטוענים בימין, שזה חלק מ"ניקוי האורוות" בגלי צה"ל מכלל אנשי הימין: כמו צמצום שעות השידור של יעקב ברדוגו, והחלפת אמיר איבגי בניהול מחלקת החדשות. אלא שאת שעות השידור של ברדוגו, שאינו עונה לשום קריטריון עיתונאי, צריך לא לצמצם אלא לבטל לחלוטין, ואיבגי בכל זאת נשאר בתחנה כמגיש יומן הצהריים ארבע פעמים בשבוע. אבל גם אם לא מקבלים את טיעון ההתנכלות הפוליטית, הבחירה במחליפיהם של שנרב ושל רזי ברקאי – טלי מורנו וספי עובדיה – מוכיחה ששיקול הרייטינג הוא המרכזי. בתחנת רדיו ממלכתית־צבאית, שטוענת שזכות קיומה נובעת מהרצון לשידור ציבורי מגוון, הרייטינג לא אמור להיות שיקול מכריע.
אין כאן טענה שמתנכלים דווקא לאנשי הציונות הדתית. אבל יש כאן טענה של פגיעה במי שמציגים רקורד מקצועי וממלכתי, בין שהם חובשי כיפה ובין שלא, מסיבות פוליטיות או ממניעי רייטינג. יתר על כן: אם המסקנה של המשפטנים ואנשי התקשורת הצעירים תהיה שמקצועיות וממלכתיות הן אבני ריחיים, כולנו נצא מופסדים.
