נתוני התמותה מקורונה לפיהם ככל שתהיו עניים יותר ותגורו ביישובים חלשים יותר, כך עולה הסבירות שתמותו חלילה מהנגיף המדבק, היו אמורים להדאיג מאוד את הממשלה ובראשם את שר הבריאות ניצן הורוביץ שמוביל עם ראש הממשלה בנט מדיניות של הדבקות המוניות ואי שליטה בהיקפי התחלואה. תוכנית העבודה שהתבססה על האמונה כי האומיקרון המדבק והמסוכן פחות מאחיו המבוגר, דלתא, לא יביא לאי ספיקת מערכת הבריאות ולתמותה נרחבת –קרסה. עיקרה של התוכנית הייתה תקווה, והיא נגוזה.
ההבנה העצובה ביותר היא ההחלטה שלא להגן עוד על האוכלוסיות בסיכון ועל אלו שנמצאים באיזורי הפריפריה שבהם הסיכויים למות גבוהים ביותר בגלל אי חיסוניות, שירותי בריאות מפגרים ופערים בהבנה בחשיבות ההגנה מפני הנגיף. בעוד זקן בכפר סבא הוא בעל האמצעים לרוב לקנות עבורו ועברו נכדיו בדיקות אנטיגן ויכול לבקש מנכדיו וילדיו להיבדק לפני שהם נפגשים איתו, לזקנים באוכלוסיות הסוציו אקונומיות הנמוכות יותר לעיתים ההתלבטות היא בין ארוחת צהרים לבדיקת אנטיגן מהירה. הבחירה היא כמעט בלתי נמנעת.
מדיניות הממשלה להפרטת המגפה ולהעברת האחריות לציבור, תוך שחרור כמעט מוחלט של התקהלויות המונים וביטול הבידודים ובדיקות ה-pcr ועוד בטענה כי "דאגנו לחיסונים לכולם" לא עומדת במבחן ההומניות. כאשר מתברר שאלו שאינם מחוסנים לא מבטאים קול בודד ולא מאורגן של 'פתיתי שלג ייחודיים' שמתנגדים לחיסונים אלא מדובר בתופעת רחבה בקרב אוכלוסיות שלמות. להן החיסונים לא הונגשו מספיק, בתי הספר ומערכת החינוך האדירה לא פעלה די כדי לחסן ולעודד התחסנות וייתכן ולא נעשתה די הסברה יעילה, בטח בצל המסרים הסותרים של שרי הממשלה ומשרד הבריאות לפני כמה שבועות על יעילותו או אי יעילותו של החיסון.
הצרה היא שלממשלת הורוביץ שר הבריאות ובנט ראש הממשלה אין כעת שום קו אדום שהציבה כתמרור אזהרה וקריאה לשינוי פעולה. לפני כחמישה שבועות העריכו בממשלה כי בתוך שבועות ספורים גל האומיקרון יירד ולא נגיע לשיאי אשפוז. על פי פרסום בכאן חדשות לפני למעלה מחודש הייתה צפויה מדינת ישראל להכנס לסגר כולל אם מספר החולים קשה יאמיר מעל שיא של 1200 חולים ועד 1500. בפועל, בעוד בתי החולים בעיקר בפריפריה לא מצליחים לתת מענה רפואי מעבר לבסיסי לחולים בכלל מחלקות האשפוז, ראשי בתי החולים במרכז הארץ ממשיכים לחגוג את 'תום הטקס' וישראל השניה נבוכה.
בין סגר, ללא לעשות כלום, יש הרבה אפשרויות. למרות שבממשלה מנסים להוביל ספינים וחוזרים שוב ושוב שהם לא ילכו לסגר כמו ממשלת נתניהו, הם יודעים כי כדי לנסות ולהציל חיי אדם לא נדרש משחק סכום אפס. צוות חוקרי הטכניון וביה"ח רמב"ם כבר הוכיחו את תחזיותיהם שהתממשו. תחנוניהם בפני הממשלה להגביל במעט את ההתקהלויות כדי למנוע את היקפי התחלואה הגבוהים ומאות מתים בשבוע נתקלו באטימות.
אבל במסר הזה, של דאגה לחזקים ושמירת הכלכלה תוך פגיעה בחלשים יש גם סיכון. זו עלולה להיות חרב פיפיות סביב המסר שרק החלשים נפגעים. איבוד הסולידריות והיעדר האמפתיה כלפי מתי המגיפה מאחר והם 'ממילא זקנים או חולים מאוד' עלולה להביא לאיבוד הקשב והעניין מצד האוכלוסיות החזקות, אלו מהמעמד הבינוני ומעלה שמנסה הממשלה בנחישות שלא לפגוע בו. בגל הבא, שככל הנראה יגיע ואין כל ערובה לכך שלא יגיע, הם ימשיכו להאמין בזה שבהם היא לא תפגע אלא רק בחלשים ובעניים. הם לא ישתפו יותר פעולה וימשיכו להתנהל כפי שמהדהדים שוב ושוב בכלי תקשורת מובילים "תם הטקס". הסכנות הללו מרחיקות מאוד את היכולת של מדינת ישראל להתמודד עם גלי תחלואה נוספים בעתיד. שום דבר לא יכול להבטיח לנו שרק החלשים והעניים ימותו גם בעתיד חלילה.
