כל אזרח במדינה דמוקרטית שואל את עצמו לא פעם האם הוא באמת חי בדמוקרטיה. האם באמת מי ששולטים בעניינים ומנהלים את המדינה שבה הוא חי הם נבחרי הציבור או שמא כוחות עלומים, שאיש לא בחר בהם מחזיקים ביכולת להשפיע על חיינו לא פחות. במדעי המדינה מכונה המציאות הזו של "מדינה עמוקה" או "המדינה שמתחת לפני השטח" בכינוי שהפך לאחרונה לנפוץ מאוד בשיח, "Deep state".
המחשבה שכוחות עלומים שולטים בחיינו היא בדרך כלל נחלתם של מי שניחנים בחשיבה קונספירטיבית, אך עם התקדמות החשיפות (וכאן מגיע קרדיט גדול לעיתון "כלכליסט") בפרשת פגסוס, נראה שממש אצלנו, במדינת ישראל, מתרחשת בדיוק התופעה הזו. מדינה שמתחת לפני השטח מחזיקה באמצעי בילוש ומעקב אחרי כל אזרח, עושה באמצעים הללו ככל העולה על רוחה, ולא בוחלת גם במעקב אחרי מי שנמצאים במוקדי השלטון.
העובדה שתוכנת ריגול הושתלה אצל שלושה מנכ"לי משרדים ממשלתיים, כמה מיועציו של ראש הממשלה לשעבר נתניהו, לפחות אחד מבני משפחתו ועוד גורמים בכירים, היא לא פחות ממזעזעת. מי שמחזיק בגישה למידע רגיש על כל האישים הללו, מסוגל להשפיע בדרכים לא כשרות על מגוון גדול של החלטות, ולייצר השפעה מאפיוזית כמעט על מקבלי ההחלטות. איזה טעם יש במלחמת המשטרה בארגוני הפשע אם המשטרה בעצמה מתנהלת כמו ארגון פשע? מתוקף איזו תביעה מוסרית יכולה משטרה שכזו להילחם בפשיעה ולדרוש ציות לחוק מצד האזרחים?
צוות הבדיקה שהקים היועמ"ש היוצא מנדלבליט לבחינת הנושא כבר איננו מספיק. אם היה מדובר בחריגות מקריות עוד אפשר היה להסתפק בבדיקה שגרתית, אך משעה שבה מדובר בתרבות שלמה של שימוש באמצעי מעקב נגד בכירי מערכת השלטון נדרשת כבר חקירה ובדיקה ברמה גבוהה הרבה יותר.
ממשלה שחגגה הקמת שתי ועדות חקירה ממלכתיות לא יכולה לנסות לטאטא מתחת לשולחן את פרשת פגסוס ולהותיר אותה לבדיקה פנימית של רשויות החוק את עצמן. גם אם למי מבכירי הממשלה הנוכחית נוח אולי שלא תיחשף האמת בפרשה הזו – זו כמובן ראיה שטחית וקצרת טווח של המצב. האמצעים שהופעלו נגד נתניהו וסביבתו יופעלו על ידי אותם גורמים גם נגד בנט ולפיד, אם רק תהיה להם לרגע אחד קטן התחושה המשיחית שבכך הם גואלים את עם ישראל.
לא מדובר הרי במי שניסו להפיק רווחים אישיים מההתנהלות המאפיונרית הזו. אמצעי החקירה הללו הופעלו מתוך מחשבה שזו טובת המדינה האמיתית. מתוך תפיסה שהפוליטיקאים ועושי דברים הם אנשים מושחתים, ועל מנת לחסום את חגיגת השחיתות הזו, שכביכול פושה בכל השדה הפוליטי, אין מנוס מלעשות שימוש גם באמצעים פולשניים ביותר, שאינם מקובלים בשום מדינה דמוקרטית. אלא שדרכן של השיטות הללו היא שהגולם קם על יוצרו. מה שמתחיל במניעים טהורים הופך מהר מאוד להתנהלות מושחתת, לעיתים פלילית ממש, שפוגעת והורסת במקום לנקות ולטהר.
כשהווירוס כל כך אלים, וכשהוא מתפשט באופן רחב כל כך, אין מנוס מטיפול כואב, וזה מה שהמשטרה ואולי גם הפרקליטות צריכים לעבור. בדיקה חיצונית, מחמירה, נוקבת, שתגלה עד כמה הושחתו מערכות החוק ולבסוף תנקה אותן מהשחיתות המוסדית הזו.
