זו אולי המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת למשחק: 23 שעות וחצי אחרי שהתחלנו את God of War, והוא עדיין מצליח להפתיע. משחק האקשן־תפקידים של סוני שיצא לפלייסטיישן ב־2018 הגיע סוף־סוף למחשב בינואר האחרון – הראשון מבין הכותרים הרבים שיצאו בסדרה שמזמן הפכה למיתולוגית בעולם משחקי הקונסולות – ומיד הפך לאחת החוויות הכיפיות ביותר של התקופה האחרונה.
למי שלא מכיר, God of War ("אל המלחמה") היא סדרה המגוללת את מעלליו של קרייטוס, לוחם אימתני מספרטה שקורא תיגר על האלים ויוצא למסע אלים למיגור העבודה הזרה בכל מקום שהגיעה אליו. במשחק הנוכחי, שהוא סוג של אתחול של הסדרה, אנחנו פוגשים את רמבו היווני בסקנדינביה, שם בעקבות טרגדיה משפחתית הוא יוצא לסוג של טיול שנתי גדול בליווי בנו החולני אך נחוש, אטריאוס. העסק משתבש כמעט מיד, והאב ובנו מוצאים את עצמם נלחמים בכל מיני יצורים, טרולים, שדים, מפלצות והגרוע מכול: אלים נורדיים עצבניים – בדרכם אל "ההר הגדול ביותר" באזור.
אבל העלילה, טובה באופן מפתיע ככל שתהיה, היא לא האטרקציה הגדולה ביותר של המשחק הזה. God of War מאז ומתמיד התבלט בזכות האקשן המפואר שהוא מציע, וזה נכון במיוחד במקרה הזה. קרייטוס שלנו מבלה את רוב המשחק עם גרזן ענק ואימתני שמשמש לקצירת גל אחר גל של מפלצות מפחידות בשילוב מרשים ומהנה של מהלכים וטקטיקות שפתוחים בפני השחקן: מריקוד צמוד עם האויב תוך אפשרות לחמוק ממהלומות ולבלום כדורי אש מפחידים, ועד הטחת הגרזן שוב ושוב לעבר הזומבים הבוערים. ואם תעדיפו לזנוח את הגרזן ולהילחם בידיים חשופות, הרי שזה פותח שיטות וטקטיקות אחרות לחלוטין. ואז פתאום בהמשך המשחק צץ נשק חדש־ישן ששוב מאפשר לחימה שונה, והשחקן נותר עם ארסנל כמעט מוגזם של אפשרויות וכלי נשק שמתאימים לכל סיטואציה.
והסיטואציות – וואו. המדור לא זוכר את הפעם האחרונה שהוא נתקל במשחק כל כך יפה, בכל כך הרבה מובנים. התפאורה שהשחקן נחשף אליה במהלך השעות הארוכות של הטיול המשפחתי נעה בין השלגים והמדשאות של סקנדינביה לעולמות קסומים ואחרים של אש בוערת, קרח מקפיא, ערפל מחניק ועוד. ועל התפאורה הזו נבנות מפות מורכבות שדורשות מהשחקן קצת מאמץ להבין היכן הוא עומד וכיצד להגיע למטרה שלו, תוך שהוא פותר שלל פאזלים וחידות כדי לפתוח דלתות נסתרות, להרים שערים נעולים ולחצות תהומות גדולים. ומה שבאמת מרשים כאן, כמו גם בכל אלמנט אחר של God of War, זה שהכול מאוד־מאוד אינטואיטיבי. המכניקה מאחורי הפאזלים מובנת במהירות, כך שתוך שעה־שעתיים השחקן שנתקל בדלת נעולה או בגלגל שיניים מסתובב כבר יחפש אוטומטית את המפסק הסודי שצריך להפעיל בדיוק בשנייה הנכונה כדי לעבור. ולמרות ההבנה המהירה, המלכודות והפאזלים מספיק מגוונים כדי שיהיו מהנים גם בשעה העשרים.
קשה למצוא מילה רעה להגיד על God of War. אפילו הנקודה החלשה של הכותרים הקודמים – הציניות העצבנית והקצת אינפנטילית של העלילה כלפי העולם – משתנה כאן לחלוטין, כאשר אנחנו נפגשים בקרייטוס בוגר יותר, שקט יותר, עצבני פחות, שהופך לדמות עמוקה וסימפטית בזכות הקשר הקשה־אך־מתפתח שלו עם בנו הצעיר שלכאורה שונה ממנו כל כך. היכולת להפיק לא רק הנאה פרועה מקצירת גל אחר גל של אויבים מאיימים, אלא גם רגש אמיתי שעולה משיחה קצרה שבאה מיד לאחר מכן, היא נדירה ומשאירה טעם תמידי של עוד.
אולפני סוני כבר מזמן החלו לעבוד על Ragnarök, החלק השני בסדרה החדשה־ישנה, וכל שנותר לשחקנים לקוות זה שהוא יהיה אפילו קרוב לאותה רמה.
God of War
מה זה? משחק אקשן–תפקידים על אלים, מפלצות וגרזינים גדולים
כמה זה עולה לנו? 199 ₪
פלטפורמות: פלייסטיישן, PC
קהל היעד: כל מי שאוהב חוויית משחק טובה ולא נרתע מקצת הרבה אלימות
גיל: +14
