"הרצחת וגם ירשת". 28 שנה לטבח ברוך גולדשטיין וארגוני השמאל שוברים שתיקה ושלום עכשיו מזמינים את הציבור לראות בעיניים את מתנחלי חברון הגורמים לפלסטינים לסבל בלתי יתואר. מדובר ב"סיור מיוחד", כתב מזכ"ל שוברים שתיקה אבנר גבריהו. הכולל ביקור בקבר של ברוך גולדשטיין. "נבקר בקבר שהקימו המתנחלים לגולדשטיין, באמצע פארק מאיר כהנא". ויהיו גם שיחות עם עוברי אורח פלסטינים "החיים בצל משטר ההפרדה והאלימות".
נשים רגע בצד את כותרת הסיור "הרצחת וגם ירשת" שסובלת מחוסר מודעות היסטורית לקשר בין יהודים לחברון. הרי העיר הזו, שהייתה בה נוכחות יהודית עיקשת ומופלאה במאות השנים האחרונות, עם נוכחות תרבותית ויצירה יהודית ענפה של בתי מדרש ותלמידי חכמים מפוארים – נגדעה באחת על ידי טבח ברברי של ערביי חברון. אם יש כותרת שמספרת את הסיפור ההיסטורי של יהודי חברון זה "הרצחת וגם ירשת" שביצעו ערביי חברון ביישוב היהודי שפרח שם עד מאורעות תרפ"ט. לאחר הטבח, העיר טוהרה מיהודים למעשה. חזרנו אליה אחרי ניצחון מלחמת ששת הימים.
האירוע הזה של ציון טבח ברוך גולדשטיין וההגעה אל קברו מתבצעים באדיקות, כמעט דתית, על ידי ארגון שוברים שתיקה. מדי שנה בשנה הם מתייצבים בקברו של אותו יהודי שרצח 29 פלסטינים, ומציינים את המשמעויות וההשלכות של אותו פיגוע. אין לי מושג כמה אנשים שמזדהים עם גולדשטיין או מבקשים לכבד את זכרו, עולים לקברו. אבל שוברים שתיקה מקיימים את הטקס הזה של התייצבות בקבר כל שנה, והם מביאים עימם, כך לדבריהם, ציבור גדול. אולי אפילו הרבה יותר מאותם תומכי גולדשטיין.
לפני שלוש שנים, בשנת 2019, הגיעו מאות אנשים לסיור בקבר של גולדשטיין בפעילות של שוברים שתיקה וארגון זזים. "מאות אנשים הצטרפו לסיור שלנו היום.. חמישה אוטובוסים", כותבים אנשי שוברים שתיקה, "הבאנו אותם הנה משום שהקבר הזה אינו מקום התייחדות אישי לבני משפחת גולדשטיין, אלא משמש עד היום כאתר עליה לרגל. באים לכאן מאות כהניסטים מהסביבה ל'מסיברוך'. הם מתייחסים לגולדשטיין כגיבור". בהמשך נכתב כי "הטבח השתלם", "טבח גולדשטיין היה מתנה לכהניסטים" – רחוב השוהדא נסגר והוטלו מגבלות על פלסטינים.
"המסיברוך" של שוברים שתיקה
שוברים שתיקה עלו על משהו. קבר גולדשטיין, מקום שולי למדי שכנראה מבקרים בו כל מיני אנשי שוליים, הפך להיות בבחינת טקס דתי הפוך מצד ארגוני השמאל. זה אירוע שמתקיים מדי שנה בשנה, באופן די עקבי, יש אמירות, יש נאומים, אוטובוסים עם אנשים. יש טקס האשמה והוקעה נגד "המתנחלים". הקבר השומם הזה נופל לידי אותם פעילי שמאל כמכרה זהב של פעילות, הסברה ותעמולה. ואכן, "במלאת 25 שנה לטבח ברוך גולדשטיין" הוזמנו אנשי שוברים שתיקה לפרלמנט האירופי להציג עוד אחת מהתערוכות שלהם על פשעיהם של חיילי צה"ל. האירופאים מתים על הפעילות הזאת. היא סוגרת את כל הפינות שצריך נגד צה"ל, מדינת ישראל והמתיישבים.
אבל מדובר באחת הפעילויות המניפולטיביות והמעוותות שמבוצעות על ידי ארגון שוברים שתיקה. אבנר גבריהו כתב בהזמנה לאירוע הזה "נבקר בקבר שהקימו המתנחלים לברוך גולדשטיין". גבריהו כותב את הטקסט הזה בעברית ומן הסתם הוא חוזר על כך באנגלית בפורומים שונים בחו"ל. זו הסיבה גם שהארגון שלו מתמקד בחברון ולא בעפרה או גוש עציון. קל לצבוע את ציבור המתיישבים באירוע ההרג הזוועתי שהתרחש בחברון לפני 28 שנה. שוברים שתיקה יודעים שרוב מוחלט של ציבור המתיישבים סולד עמוקות מאותו רוצח שפל, אבל הקבר השולי של גולדשטיין הוא מכרה זהב של פעילות תודעתית בארץ ובחו"ל. אפשר לסייר שם, לדבר על המתנחלים לריב עם כמה מהם תוך כדי הנאומים. הכול יתורגם לתוכן הסברתי על "המציאות" המקולקלת של יהודים בחברון.
וכך משווקת "המציאות" בחברון החוצה על ידי שוברים שתיקה. "המתנחלים" "מנציחים" רוצח המונים. יש הנצחה, הקימו לו מעין אנדרטה, יש "פארק" כהנא. היהודים האלה, מן הסתם, מטורפים, הם סוגדים לרוצח. כל הפעילות גורמת בסבירות גבוהה להמון זעזוע אירופאי ותקשורתי, גינויים והבאשת ריחם של מתיישבי חברון.
בית ספר יסודי על שמה של רוצחת המונים
אבל האמת היא שקבר גולדשטיין הוא אירוע שולי מאוד וכל מי שמכיר את חברון ואת ההתיישבות יודע זאת. גם שוברים שתיקה יודעים זאת. אבל מעדיפים לעסוק בהעצמת השוליים.
"המציאות" האמיתית בחברון היא שהיא גדושה אנדרטאות והנצחות של מחבלים פלסטינים. בהנצחת הטרור הפלסטיני בשטחי הרשות הפלסטינית, שגדולה פי כמה וכמה מקבר גולדשטיין. אף אחד לא מעוניין באמת לעסוק ולתהות מדוע הפלסטינים מנציחים את גדולי הרוצחים בתולדות עמם? אין סיורים לאנדרטאות וקברי רוצחים פלסטינים. כולם יודעים שזה קיים באופן די דרמטי בכל מרחב ציבורי אפשרי בשטחי הרשות וחברון עצמה, אבל אין לחומרים הללו משמעות באמת.
אם קבר גולדשטיין מעיד משהו על כמה אנשי שוליים בחברון, אזי הנצחת מחבלים מעידה רבות ועמוקות על החברה הפלסטינית והנהגתה. רוצחי המונים, משלחי מתאבדים, מחבלים כבדים וכאלו שרצחו ילדים זוכים להנצחות שונות ברחבי הרשות הפלסטינית כל שנה ובכל מקום.
ההנהגה הפלסטינית הנציחה את המהנדס יחיא עייאש, רוצח המונים, ככזה שראוי להיקרא ברחוב של המשרדים הראשיים ברשות הפלסטינית. וכך, כל מי שרוצה להגיע לבנק הלאומי ברמאללה או למשרדי הרשות מכניס בווייז "יחיא עייאש" והוא מגיע לרחוב יפה, מכובד ומרכזי. כזכור, יחיא עייאש היה ארכי מחבל שהוביל לביצוע פיגועי התאבדות רבים, שמלבד הרצון להשמיד יהודים נועדו גם לחבל בהסכמי שלום. האם מישהו מכיר איזה ארגון פלסטיני או ישראלי שמקיימים סיורים או טקסים למיניהם ברחוב יחיא עייאש? מה זה אומר על ההנהגה הפלסטינית שמשרדיהם זוכים לעיטור שמו של רוצח המונים מארגון הטרור חמאס?
טרוריסטית אחרת שהצליחה לרצוח 35 ישראלים ולפי עדויות של ניצולים מהטבח, זרקה תינוק לאש בוערת, היא דלאל מוגרבי. לגברת הזו, שחוסלה על ידי צה"ל בפיגוע כביש חוף בשנת 78 לאחר שהובילה מחבלים שרצחו עשרות ישראלים בטבח שזעזע את המדינה, יש הנצחות רבות בכל שטחי הרשות ועזה. מוגרבי היא גיבורה לאומית פלסטינית, הזוכה גם לאהדה בקרב חברי כנסת ערבים ישראלים, למרות הדם הרב על ידיה. וההנהגה הפלסטינית כמובן דאגה להנציח אותה.
אתם יכולים להכניס לוויז "דלאל מוגרבי" ולהגיע לרחוב מרכזי בשכם. כיכרות נקראים על שמה, ישנם גם אנדרטאות וטורנירי ספורט המנציחים את זכרה, אבל כיוון שאנחנו עוסקים בארגון שוברים שתיקה שמבקש לתווך את "המציאות של חברון" לעולם, עדיף לבקר "בבית הספר לבנות על שם דלאל מוגרבי" שנמצא ברחוב המרכזי בחברון סמוך העירייה.
ואם כבר אנחנו מסיירים באותו רחוב של העירייה שם יש בית ספר הקרוי על שמה של רוצחת המונים, אפשר לקפוץ ללשכת ראש עיריית חברון הפלסטינית, תייסיר אבו סנינה, ואולי לשמוע מיד ראשונה, כיצד היה שותף ברציחתם של שישה יהודים מבית הדסה בשנות ה-80. אך כנראה שגם לפלסטינים בחברון וגם לשוברים שתיקה פחות מציקה העובדה שמי שמנהל את חברון הוא מחבל עם דם על הידיים, ובכל זאת, אם קבר גולדשטיין גורם לאנשי השמאל להגיע שנה אחרי שנה לחברון ולהרהר במשמעות העובדה שיש מצבה של המפגע הזה, בוודאי ששאלות כמו – מדוע רוצחים ומחבלים מונצחים בחברון וראש העיר הוא מחבל לשעבר – מעסיקות אותם.
ואם כבר מסיירים בחברון, אז אחרי שבקרנו בבית הספר על שם דלאל מוגרבי ואמרנו שלום למחבל בדימוס, ראש העיר, אפשר לקפוץ לאוניברסיטת חברון. האם גם שם מנציחים מחבלים? מסתבר שרק השבוע קיים ארגון הסטודנטים של חמאס תערוכה בה הם הנציחו מחבלים על סיכות וכוסות. כך שאחרי שסיירנו אצל ראש העיר מומלץ לשתות כוס קהווה הנושאת את איורו המרנין של שייח' אחמד יאסין ביחד עם אנשי חמאס.
בסיור באוניברסיטת חברון אפשר יהיה לקבל דיסקים על גיבורי ארגון הטרור חמאס, בין היתר לשמוע על סיפורם של מחבלים מתאבדים שרצחו עשרות ישראלים. אחד מהם הוא המחבל המתאבד ראאד עבד אל-חמיד מסק, אימאם מחברון, שרצח בימי האינתיפדה השנייה 18 יהודים באוטובוס קו 2 שהוביל לכותל המערבי. לפני שנתיים אגב, התקיים טורניר ספורט לזכרו של המחבל המתאבד בין חמולת אבו סנינה לחמולה של המחבל שהתקיימה באולם ספורט בחברון. אין ספק שאנשי חברון הפלסטיניים יודעים להנציח את גיבורי עמם.
ומי שחשקה נפשו גם בטקסים ואירועים מיוחדים יכול לסייר באוניברסיטת חברון ולהצטרף ליום צעדה עם רעולי פנים בו מדברים בשבחם של מחבלי חמאס. הנה אחד מלפני שנתיים:
ובאינתיפאדת הסכינים מסתבר שהיה קמפיין בחברון לשנות את שמות הרחובות לשמות שאהידים ומחבלים. אינני יודע אם היוזמה להנציח את אותם מחבלים התממשה בסופו של דבר, אבל בפרסומים של היוזמה הזו נכתב כי אחד הרחובות ייקרא על שמו של פארוק סידר ואף ארגנו לאותו צעיר אנדרטה. סתם צעיר חביב שניסה לדקור שוטרים ישראלים בחברון, ללא הצלחה. אך אין ספק שמדובר במעשה הראוי להנצחה ופיסול במרחב הציבורי.
אם נצא מחברון ונקפוץ לשכם, טול כרם וג'נין ניפגש עם ההנצחות והאנדרטאות של מחבלים ורוצחים רבים. כיכרות, בתי ספר, רחובות וטורנירים הם הדרך של החברה הפלסטינית להעריץ ולכבד את אלו שרצחו יהודים במסירות נפש.
אם כן, מדהים כמה אטרקציות של הנצחה וזיכרון יש בחברון הערבית. כל כך מוזר ששוברים שתיקה מצטמצמים לאיזו חלקת קבר עלובה מדי שנה בשנה כאשר יש עושר וגודש של הנצחת מחבלים וטרוריסטים מהרחובות המרכזיים, דרך בתי הספר ועד לטורנירי ספורט. אולי כדאי לקפוץ מדי פעם מקבר גולדשטיין לעולם גדוש הנצחה של טרור אלים ורצחני במרחק של כמה דקות, לשאול עוברי אורח פלסטינים מה דעתם על הרוצחת דלאל מוגרבי ועל האימאם המתאבד מחברון ואולי לערוך מהעדויות הללו תערוכה בז'נבה ולשאול מדוע מחבלים רבים כל כך זוכים לכבוד מלכים בחברה הפלסטינית?
