מבוכה גדולה נגרמה בשבוע שעבר לעו"ד שוקי למברגר. הדו"ח שכתב עבור קק"ל השופט בדימוס רחמים כהן, פגע ביוקרתו של המשנה לפרקליט המדינה לשעבר. על הפרק עמדה סוגיה בעלת נפיצות פוליטית גבוהה: גאולת קרקעות ביהודה ושומרון על ידי הקרן הקיימת לישראל.
מאז היווסדה בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית בשנת 1901, ייעודה המרכזי של קק"ל היה ונשאר איסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. מייסדי החברה ראו בכך מהלך אסטרטגי לגאולת העם והארץ. כפי שציינה ועדת הביקורת החיצונית לקק"ל בראשות השופט בדימוס עודד מודריק, "בכלל זה נרכשו קרקעות ממזרח וממערב לירדן. ב־19 השנים שבין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים לא ניתן היה, כמובן, לבצע רכישות קרקע באזור יהודה ושומרון, אולם לאחר המלחמה התחדשו פעילויות רכישת קרקעות מבעלים פרטיים ברחבי איו"ש".
מאחר שהדין הירדני באיו"ש אינו מאפשר רישום קרקע על שם חברה שאינה רשומה באזור, הקימה קק"ל חברה־בת בשם "הימנותא בע"מ (יו"ש)", המכונה גם "הימנותא ירושלים", הנפרדת מ"הימנותא" הגדולה שבאמצעותה רוכשת קק"ל קרקעות בישראל הקטנה. החברה נרשמה במנהל האזרחי, ומניותיה נרשמו בנאמנות על שם עובדים או נושאי משרה בהימנותא, שהם עובדים או נושאי משרה בקק"ל.
עד שנות השמונים ביצעה הימנותא רכישות בהיקפים גדולים באזורי לב הארץ, אולם בהמשך הם פחתו. במאמר מוסגר: בין 2015 ל־2017 פסקה קק"ל כליל מרכישת קרקעות בכל רחבי הארץ עקב אי־סדרים שנתגלו בפעילות חלק מהדירקטורים. ההקפאה הופסקה בעקבות אישור רפורמה בפעילות הימנותא. בספטמבר 2017, כמה חודשים לאחר חידוש מפעל הרכישות הכללי של קק"ל, החליטה ועדת ההנהלה בחברה להמליץ לדירקטוריון להקצות 250 מיליון שקלים להימנותא ל"רכישה והשבחה של קרקעות ונכסים בנגב, בגליל, בירושלים ובפריפריה". קק"ל הקימה ועדת היגוי בראשות סגן היו"ר ארנן פלמן, וחבר הדירקטוריון באותם ימים נחי אייל. בראש הזרוע הביצועית עמד מנכ"ל הימנותא אלכס חפץ, והוא גייס את עובד ארד, איש שטח ברגבים לשעבר, ושלח אותו לאתר קרקעות מתאימות.
נחי אייל: "הטענה הכי לא אינטליגנטית היא שחברי הדירקטוריון לא ידעו שיו"ש היא ה'פריפריה' של ירושלים. אני אומר לך בוודאות, אין אחד בהנהלה שלא ידע ולא הסכים"
לכל המעורבים היה ברור שה"פריפריה" משמעה יהודה ושומרון. הנוסח העמום נבחר מסיבות מדיניות: במדינות מערביות רבות תרומה לקק"ל נחשבת כמו תרומה לעמותה לענייני מס, מה שמאפשר לפילנתרופים יהודים לתרום לקק"ל וליהנות מהזיכוי. הצהרה פומבית של קק"ל שהיא רוכשת מקרקעין באיו"ש עלולה הייתה לעורר גורמים אנטישמיים באירופה ובארה"ב ללחוץ על המדינות לבטל את ההטבה.
נימוק נוסף היה פוליטי: חלק מתקציב קק"ל מחולק בשיטת תן וקח לפי מפתח מפלגתי, והעמימות נוחה לפוליטיקאים משני הצדדים. כך למשל, תקציב קק"ל כולל הקצאת מיליוני שקלים ל"בינוי ופיתוח במכינות הקדם־צבאיות של התנועה הרפורמית", וכן תקציבים נכבדים לארגוני להט"ב. הסיעה הרפורמית מבינה שהפרה קשורה בחמור, ושהתקציבים שלה תלויים בתמיכתה בגאולת קרקעות בארץ התנ"ך. עם זאת היא מעדיפה שהמטרה תנוסח בלשון עמומה כדי להימנע מפיצוץ מול התורמים הפרוגרסיבים שלה בחו"ל. גם אנשי ימין לא רוצים להיות חתומים על הקצאות למטרות פרוגרסיביות.
כדי לפעול על הצד הבטוח, חברי צוות ההיגוי אייל ופלמן קבעו כללים קשוחים: קק"ל תרכוש רק קרקעות שאין מחלוקת באשר לנחיצות ההתיישבותית שלהן, צמודות גדר ליישובים קיימים או בתוך שטחי יישובים קיימים, לא בשטחי B ועוד. הצוות החל לעבוד וקידם שש עסקאות: כ־400 דונם בעבור מטעי תמרים של חקלאים יהודים באזור טובאס בבקעה, 54 דונם באזור כוכב־יעקב, 101 דונם ליד קרני־שומרון, 218 דונם סמוך ליישוב ארגמן בבקעת הירדן, כ־300 דונם מתחום היישוב אלעזר, ואת "בית בקרי" בשכונת תל־רומיידה בחברון. מטבע הדברים, בשל המורכבות והרגישות הגדולה הכרוכות ברכישת מקרקעין ביו"ש, ובעקבות הצורך לשמור על חייהם ושלומם של המוכרים, הפרוצדורה הייתה שונה מהרגיל. הצוות דיווח על העסקאות בדיעבד, אולם כל שקל תועד והדיווחים הועברו לגורמים המוסמכים.
עד לרגע זה לא ברור מי הם הגורמים הפוליטיים שיזמו את הפיצוץ המלאכותי במרץ 2019. בחש מי שבחש, חימם מי שחימם, ומבקר הפנים של קק"ל יורם שבירו פנה במכתב בהול ליו"ר הדירקטוריון דני עטר וליועץ המשפטי של הדירקטוריון השופט בדימוס ספי אלון. טענתו: יש לבדוק את חוקיות העסקאות ביו"ש. הפנייה מצאה אוזן קשבת אצל יו"ר הימנותא ונציג הרפורמים מתתיהו ספרבר, שבאופן כללי ביקש למנוע כל רכישת קרקעות ממי שאינם יהודים. ועדת הביקורת פנתה לשופט אלון והורתה לו להכין חוות דעת. היא גם פנתה לעו"ד שוקי למברגר ושכרה אותו להכין דו"ח על "ההתנהלות התאגידית בקק"ל ביחס לרכישת קרקעות ביו"ש". על פי גורמים בקק"ל, השכר ששולם ללמברגר עמד על כחצי מיליון שקלים.
הדו"ח של אלון לא מצא פגמים מהותיים. השופט קבע כי נוסח תזכיר החברה של קק"ל, המדבר על רכישת קרקעות "בכל שטח הנתון לשיפוטה של ממשלת ישראל", כולל גם את יו"ש, אולם המליץ שהדירקטוריון יבצע פיקוח הדוק יותר על אסטרטגיית הרכישות.
מנגד, למברגר, שמאז פרישתו מהשירות הציבורי החל לייעץ בין היתר למשרד עו"ד טל קדרי שמיר ושות', פרסם דו"ח חריף ביותר: "כאשר מדובר בהחלטה בדבר רכישת קרקעות בחבל ארץ שפעילות הרכישה לגביו שנויה במחלוקת עמוקה ביותר, ההחלטה חייבת להיות מפורשת, תוך הסתמכות על מדיניות ברורה ומדויקת", תקף את פעילות הימנותא. הטקסט שכתב למברגר כולל ביטויים קשים, חוזרים ונשנים, המתארים את רכישת הקרקעות ביו"ש על ידי קק"ל כ"שנויה במחלוקת", וכסובלת מ"חילוקי דעות מהותיים". כך למשל: "למרות חילוקי הדעות בסוגיה מהותית ושנויה במחלוקת, הצליחה חברת הימנותא יו"ש לבצע מתחת לרדאר עסקאות של למעלה ממאה מיליון ש"ח".
הפרקליט הבכיר לשעבר תקף חזיתית את אייל ופלמן והאשים אותם בניגוד עניינים מוסדי: "בחסות ההחלטה המעורפלת, תוך הכנסת תוכן חריג ונטול סמכות לתפקיד ההיגוי, הצליחו בעלי התפקידים, תוך שימוש במספר 'הכובעים' שחבשו, להוציא לפועל השקפת עולם שהייתה שנויה במחלוקת, המציבה את רכישת הקרקעות באזורי יהודה ושומרון כיעד מרכזי בחידוש מפעל גאולת הקרקע".
המבוקרים טענו מנגד שאל מול המנדט הצנוע שניתן ללמברגר, כאמור "בדיקת ההתנהלות התאגידית בקק"ל", התוצר שיצא מתחת ידיו היה רחב בהרבה. הטקסט שלו נוסח כמעין דו"ח ועדת חקירה ממלכתית, וכלל קריאה להסקת מסקנות אישיות נגד נושאי משרה בקק"ל.
עורכי הדין אוהד שלם ואייל דרורי, אשר ייצגו את נחי אייל בהליך, טוענים כי "למברגר ראיין גורמים רבים, וכולם התייחסו לעבודה שלו כאל תחקיר צבאי. בתחקיר אנחנו משתפים פעולה ולומדים כדי להשתפר. אלא שלמברגר עצמו התנהל כאילו הוא בחקירה פלילית ולא בתחקיר. התוצר שלו הוא מעין כתב אישום מנותק מכל בסיס משפטי או עובדתי. הוא קובע שהרכישות ביו"ש חרגו מיעדי קק"ל, קביעה שפשוט מנוגדת למטרות המוצהרות של קק"ל מאז ומעולם. לפי הדו"ח, אייל ופלמן לקחו לכאורה 250 מיליון שקל במחשכים ורכשו קרקעות ביו"ש במקום בפריפריה, וכאילו הכול נעשה בסתר – כשהמציאות הפוכה לגמרי. הקצאת הכספים נעשתה לטובת רכישות ביו"ש באישור ובידיעת כל חברי ההנהלה.
"אבל אם זה לא תחקיר אלא חקירה", ממשיכים וטוענים עורכי הדין שלם ודרורי, "יש למבוקרים זכויות. והזכות הכי בסיסית – מלבד להיות מיוצג – היא לשמוע את גרסת הגורם המבוקר לפני שמפרסמים דו"ח סופי. מדוע אתה ממהר לפרסם דו"ח לפני שהצגת להם את הממצאים? נחי אייל שמע לראשונה על הדו"ח הזה מרביב דרוקר ומעיתון הארץ, שהתקשרו לקבל תגובות לדו"ח שהודלף להם מבלי שמושאי הדו"ח קיבלו אותו להתייחסות. ככה נראה הליך ביקורת הוגן? אני כבר לא מדבר על ניגוד העניינים לכאורה של למברגר עצמו, שעובד במשרד המייצג את התנועה הרפורמית בתיקים שונים, כשהם המתנגדים העיקריים בקק"ל לרכישת קרקעות ביו"ש".
צריך לומר משהו על המשמעות המשפטית של הדו"ח הזה. קק"ל היא אומנם חברה פרטית, אולם היא נחשבת לחברה "דו־מהותית", כמו אוניברסיטאות או בתי חולים. ככזו, חלים עליה גם עקרונות מסוימים של מנהל ציבורי. כאשר ועדת הביקורת מזמינה דו"ח חיצוני ומאמצת אותו, הוא אומנם מהווה המלצה בלבד והדירקטוריון רשאי לדחותו. אלא שדחייה כזו עלולה להוביל להגשת תביעה נגזרת נגד חברי הדירקטוריון. מאחר שאף אחד מהם לא רוצה להיות חשוף משפטית, הדו"ח של למברגר היה עלול להוביל בקלות לבלימה מוחלטת של גאולת קרקעות באזורי לב הארץ.
בקק"ל שמעו את טענות המבוקרים, ופנו לשופט המחוזי תל־אביב בדימוס רחמים כהן, כדי שיבחן את הדו"ח ויכריע. דו"ח השופט כהן, שכאמור פורסם בשבוע שעבר תחת הכותרת "דו"ח המשך לדו"ח למברגר", מבקר בחריפות את תהליך העבודה של למברגר: "שילוב של החריגה מהמנדט שניתן לעו"ד למברגר עם אי מתן זכות טיעון, מחייב אי מתן תוקף מחייב לממצאים האישיים כלפי בעלי התפקיד".
השופט כהן אף מאשר את הפעילות המדוברת לגופה: "נושאי המשרה ובעלי התפקיד ביצעו את אשר הוטל עליהם לעשות למיטב הבנתם, בתום לב, בנאמנות ובמסירות לקק"ל". כהן ממליץ אומנם לקבל החלטת דירקטוריון נוספת על רכישות ביו"ש, אולם מבין את המורכבות ומתיר לקק"ל לחרוג מנוהלי הדיווחים הפומביים הרגילים, ולקבוע מנגנון דיווח מצומצם יחסית, כדי לשמור על ביטחונם של מוכרי הקרקעות. במקביל, דירקטוריון קק"ל התכנס ואישר למפרע את שש העסקאות.
למברגר מצידו נפגע מאד מהדו"ח של השופט כהן. לטענתו, גם במכתב הנלווה לדו"ח וגם בדו"ח עצמו נכתב במפורש שיש להעביר את הדו"ח לעיונם של המבוקרים לפני הסקת מסקנות אישיות נגדם. עוד הוא טוען שאין לו שום אג'נדה אישית נגד רכישת קרקעות ביו"ש, אולם החלטה כזו צריכה להיות שקופה ולהתקבל בהחלטת דירקטוריון מפורשת. "בהחלטה מ־2017 אין התייחסות מפורשת לרכישת קרקעות ביו"ש", אומר לנו למברגר. "פרשנות המזהה את ההיגד 'בירושלים ובפריפריה' עם אזורי יו"ש אינה פרשנות פשוטה. מדובר בשינוי מדיניות בנושא מהותי וציבורי. ועדת ההיגוי הוקמה ללא החלטה מסודרת, והיא ביצעה פעולות רכישה בהיקפים גדולים מבלי לדווח פעם בחצי שנה לדירקטוריון הימנותא ולדירקטוריון קק"ל".
הוועדה כוללת את מנכ"ל הימנותא, הוא לא דיווח ליו"ר שלו ספרבר?
"נכון".
מי הדליף את הדו"ח לתקשורת בשלב כה מוקדם?
"בטח לא אני. מסרתי עותק אחד ויחיד ליו"ר קק"ל דני עטר, עם המלצה להעביר אותו לתגובת המבוקרים, ולצד כל ממצא עובדתי כתבתי במפורש "לכאורה". לא יכול להיות שהדו"ח המקיף שלי מבוטל בגלל שהוא הודלף, אפילו דו"חות מבקר המדינה לא מבוטלים בגלל הדלפה. טוענים גם שפעלתי בניגוד עניינים כי המשרד שלי מייצג את הרפורמים, אבל התיק הראשון של הרפורמים שהמשרד קיבל היה חצי שנה אחרי שהוצאתי את הדו"ח, ואני גם לא שותף במשרד הזה ואין לי רווחים מהרפורמים".
נחי אייל דוחה בתוקף את הטענות הללו: "יו"ר קק"ל דני עטר ידע בוודאות על הרכישות. גם יו"ר הימנותא מתתיהו ספרבר מהסיעה הרפורמית ידע גם ידע. הוא ישב בישיבה שבה נדונו הרכישות, ובמשך שלוש שנים הסתובב במשרד עובד ארד, שנשכר אך ורק למשימה הזו. שלוש שנים אתה לא יודע מה עושה עובד בכיר שלך? הטענה הכי לא אינטליגנטית היא שחברי הדירקטוריון לא ידעו שיו"ש היא הפריפריה של ירושלים. אני אומר לך בוודאות, אין אחד בהנהלה שלא ידע ולא הסכים. רק לקראת הבחירות הם נזכרו שצריך לעשות פוליטיקה כדי לרצות את הבייס והחלו להרעיש".
הבהרה והתנצלות: בשבוע שעבר, במסגרת סקירת כהונתו של היועמ"ש הפורש אביחי מנלדבליט, נכתב פה כי הוא התלונן על אישה שקראה לעברו "פרשת משפטים בושה", וזו נעצרה והובהלה לחקירה בניידת בעיצומו של יום השבת. יובהר כי המעצר היה ביוזמת השוטרים בניידת, למנדלבליט – שכלל לא התלונן על האישה – נודע עליו בדיעבד רק במוצאי שבת, הוא התנגד לו בחריפות והבהיר שאין לו שום בסיס חוקי. נציב תלונות הציבור על הפרקליטות ביקר את התנהלותה של המשטרה בלבד ולא את התנהלות היועץ.
