מאבק אקדמי־חברתי מעניין מתנהל בימים אלו בתוך המל"ג, המועצה להשכלה גבוהה, סביב השאלה אם להעניק הכרה בלימודי יהדות ספרד והמזרח כתחום דעת אקדמי עצמאי (דיסציפלינה). בעוד שבוע וחצי אמורה להתקיים ישיבת מליאה של מועצת המל"ג בנושא, ולקראת הישיבה מתחדדות העמדות. בראש המקדמים את ההכרה ניצבת פרופסור חביבה פדיה מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב, המכהנת כיו"ר הוועדה לקידום מדעי הרוח בישראל מטעם המל"ג. פדיה מכהנת גם כראש הצוות למורשת ספרד והמזרח במל"ג. הצוות בראשותה הכין מסמך המלצות מפורט בנושא, שכותרתו היא קריאה להכיר ולתקצב את לימודי יהדות ספרד והמזרח כתחום דעת נפרד במחקר ובהוראה, בניגוד למצב הקיים היום שבו הנושא נלמד במסגרת חוגים קיימים, ולדעת רבים אינו מספק.
פרופסור פדיה מסבירה שכיום, כשיש דיסציפלינות קטנות וממוקדות ללימודי יהדות ספרד בתוך החוגים הגדולים, הן נכחדות כשהמרצה פורש והאוניברסיטה אינה דואגת להכניס מישהו במקומו. "עלתה השאלה גם במובן העמוק, האם יש פה דיסציפלינה שהיא יותר מקיפה מאשר לימודים ספציפיים של לדינו או יהודית עיראקית. דיסציפלינה זו נקודת ראות, מתודולוגיה, הקשרים, שאלות ושפות, ורוב החוקרים הגיעו להסכמה שהנושאים הללו אמורים להילמד כדיסציפלינה נפרדת, דבר שיאפשר למשל לפתוח תוכניות לתואר שני של התמחות בנושאים הללו".
בשורש הדרישה של פדיה וחבריה עומדת הטענה שלמרות דו"ח ועדת ביטון שאומץ על ידי שר החינוך דאז נפתלי בנט, המציאות בשטח היא שלימודי יהדות ספרד והמזרח עדיין אינם זוכים להכרה הראויה במערכות החינוך והאקדמיה. "מדובר בהיסטוריה של חצי מהעם היהודי בישראל, שלא נלמדת כיאות כרגע", טוענת פדיה. "בכל החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן־גוריון יש רק תקן אחד בנושא ההיסטוריה של ארצות המזרח, ובחוגי מחשבת ישראל ברוב המוסדות לא יושב אדם שמלמד את הרבנות הספרדית והשו"תים שלה. רוב הנוכחות היא באנתרופולוגיה, סוציולוגיה ואתנוגרפיה, שאינם נמצאים במדעי הרוח, וזה הופך את האנשים לאובייקט אנתרופולוגי. כשלאדם יש זהות, אתה מכיר בכך שזה מושתת על מדעי הרוח, על היסטוריה ועל מחשבה, ושהוא לא רק אובייקט. מה שמוזר שאלו שמתנגדים למהלך שלנו רואים בכך הפרדה מיותרת, ולא גזענות פנימית שלהם כלפי חצי מהעם היהודי".
פרופ' חביבה פדיה: "מדובר בהיסטוריה של חצי מהעם היהודי בישראל שלא נלמדת כיאות כרגע"
כחלק מהדרישה להכרה, הצוות בראשות פדיה מציע להתמקד במספר יעדים ובהם: לעודד פיתוח תוכניות לתואר שני בתחום לימודי ספרד והמזרח, לחזק את המרכזים שהוקמו בעבר באוניברסיטאות להעצמת מורשת המזרח ושאיבדו עם השנים את כוחם הכלכלי והאקדמי, ולפתח לפחות מרכז מצוינות אחד שיחבר בין לימודי ספרד והמזרח ובין הפריפריה הישראלית. במסמך שחיבר הצוות צוין שרוב הסטודנטים שהם צאצאיהם של יוצאי מדינות ערב, לומדים כיום בפריפריה ובמכללות הציבוריות בישראל, ולפיכך יש ערך ייחודי ומשמעות מתקנת לאפשר הצמחה של תחום דעת זה במוסדות אלה.
מימי רבי סעדיה גאון
"יש טענה שלימודי יהדות ספרד והמזרח משתייכים לתחום התרבות יהודית־ערבית", אומרת פדיה. "זו טענתם של הפוסט־ציונים והפוסט־קולוניאליים שכבודם במקומם מונח, שמשאירים את הנושא כהגדרה פוליטית צרה ומרחבית בלבד. ההיסטוריה של היהודים בארצות האסלאם היא לא רק היום ואתמול, אלא לפחות מימי רבי סעדיה גאון. כשאנחנו לא לומדים את העומק של הדברים, אנחנו מפספסים המון דברים בתרבות ובידע היהודי. מפא"י כבר שנים רבות לא בשלטון, אבל ההבניה של המוסדות האקדמיים היא עדיין לפי התקופה ההיא שבה המדינה הקימה את מוסדותיה וקבעה את הדיסציפלינות, ומאז לא חל שום שינוי בתחום מדעי הרוח, שהוא הראי הראשון לעיצובו של עם. כיום, כל ההיסטוריה ומחשבת ישראל היא אירופית".
פדיה מבהירה שאין בכוונתה להטיל על אף מוסד אקדמי חובה לפתוח תוכניות ללימודי יהדות ספרד והמזרח. "הזמנו מוסדות אקדמיים שמעוניינים בכך להביע את דעתם, ונציגיהם של שבעה מוסדות התייצבו והביעו את רצונם בכך". מכיוון שצפתה את ההתנגדויות למהלך, כתבה פדיה בהמלצותיה להחלטת המל"ג ש"פיתוח התחום איננו סותר מהלכים אחרים ומבורכים של פיתוח אקדמי של מורשת עם ישראל על כלל חלקיו ופזורותיו מזרח ומערב, כפי שהם עצמם אינם באים במקומו או תחתיו". "לא יכול להיות שלמעלה משבעים שנה לא למדו כראוי את ההיסטוריה והספרות של האנשים שהגיעו מהמזרח וספרד", השבוע היא מוסיפה: "אנחנו רוצים שלפני שזה ייפול לתהום הנשייה, יינתן לתחום מקום אקדמי מסודר שלא תלוי בטלטלות האלקטורליות. הצעד הזה הוא לא לטובת מזרחים, אלא לטובת ההיסטוריה של העם היהודי".
פרופסור שמואל רפאל, דיקן הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר־אילן, השותף לעמדתה של פרופסור פדיה, מסביר את הצורך בהכרת התחום כדיסציפלינה, מהזווית שלו. "כיום, מי שרוצה לפתח מחקר רציני בתחום לימודי יהדות ספרד והמזרח צריך להתדפק על דלתות ולקושש תרומות. כל התחום הזה מתקיים על ניסים ונפלאות ותלוי ברצונם של אנשים מסוימים שפעילים במערכת ודואגים לכך, אבל לא ברור מה יקרה בעוד שלושים שנה, כשהם לא יהיו פעילים במערכת. הגיע הזמן שתהיה דיסציפלינה מסודרת עם תקצוב, חזון, מדיניות וראייה לטווח ארוך, שיתקיים בה מפגש בין חוקרים, ושהתחום לא יהיה מפוזר בין חוגים שונים ותלוי רק בחסדי תורמים".
פרופ' רפאל מכהן גם כמזכיר המדעי של האקדמיה הלאומית הישראלית ללדינו, ונחשב לאחד ממובילי המחקר בתחום הלדינו בעולם. "אוניברסיטאות שיש להן גב של תורמים ותרומות יש בהן לימודי לדינו, ויש גם רשות לאומית ללדינו שמתפקדת מתוקף חוק ומתקצבת חלק מהפעילות של הוראת הלדינו. אבל אם לא היה חוק, התחום לא היה קיים. אצלנו בבר־אילן כל התחום חי על תרומה של משפחה שהנושא חשוב לה, ואם ביום מן הימים התרומה תיפסק המיזם כולו ייסגר, והחוקרים והתלמידים יישלחו הביתה. במוסדות אחרים אין בכלל גיבוי תקציבי ללימודי לדינו, ולכן הם לא קיימים". רפאל מבקש להדגיש את הרלוונטיות של לימודי יהדות ספרד והמזרח לחברה בישראל. "אנחנו לא עוסקים במאובנים של העת העתיקה אלא בתחום של עולם תוכן יהודי. אנחנו מבקשים להנגיש את ההיסטוריה התרבותית של דור ההורים והסבים לדור הילדים והנכדים, להצמיח דור של חוקרים ותלמידים, ולהזרים את כל הידע הזה לתוך החברה הישראלית".
מתנגדים להכרה בתחום לימודי יהדות ספרד והמזרח כתחום אקדמי עצמאי שאליהם פניתי, לא היו מעוניינים להתראיין בנושא.
