אז מה היה לנו שם? אם יש משהו שאפשר להגיד על פרשת האזנות המשטרה זה שהיא תפסה אותנו מוכנים. אני חושב שאין אדם שקול במדינה הזאת שבאמת אחז את ראשו בתדהמה ביום שנחשף שמערכות החוק לקחו את הכוח שלהן עשרה צעדים קדימה ועשו בו שימוש פרוע וחסר מעצורים.
יש בעיה בפרשה הזאת: כל צד פוליטי עלול להסתבך בה. אם אתה מתנגד לנתניהו ומאמין לפרסומים, אתה כנראה יודע שאין מצב שהכלים הדרקוניים האלה לא שימשו את המשטרה גם בתיקי נתניהו. אם אתה תומך בנתניהו ומאמין לפרסומים, אתה מזדהה פתאום עם טענות על זכויות אזרח וקריאות קץ הדמוקרטיה השמורות בשנים האחרונות בעיקר למחנה השמאל של המפה. אני לא מתכוון לברוח מזה ולנסות לייצג את שני הצדדים, לא כי הצד של מתנגדי נתניהו טועה, אלא רק כי אם הדברים שפורסמו בתחקיר נכונים, לצד ששילם את המחיר הגבוה יותר, אובדן השלטון, יש זכות קצת גדולה יותר להתבכיין כשתופסים את הגנב.
הטריק הכי גדול של כלכליסט בחשיפת הסיפור הזה היה לקשר אותו מיד עם חשיפתו למפגיני בלפור. החבר'ה שם יודעים טוב מאוד, שסיפור כזה אי אפשר לפתוח עם סתם איזה פילבר; כשאתה פותח בעוול שנעשה לפילבר אתה לא פותח מהדורות ולא מגיע לאולפני שישי. אבל כשאתה חושף שהמשטרה העזה לעקוב אחר האנשים הלא נכונים. אלה מהצד ש"באמת" אוהב את המדינה, אתה מקבל כרטיס פתוח לכל אולפן שתרצה ומבטי זעזוע מכל הכתבים המרכזיים.
זה קצת הזכיר לי את ימי כנער בעפולה, כשהיינו יוצאים למועדונים בקיבוצים הסמוכים ובשער תמיד ידענו שיש שומר שמחליט אם תיכנס לקיבוץ ותוכל להגיע למועדון או שתיאלץ לסיים את הערב עם נקניקייה בקיוסק "שינווה" ביציאה מהעיר. חבריי הטובים הם אנשים, איך לומר בעדינות, קצת יותר שחומים ממני, והגזענות הקיבוצית של התקופה לא נהגה להכניס אנשים שנראים יותר מדי עפולאים, אז דקה לפני שהגענו לקיבוץ הייתי מתחלף עם תומר הנהג, כדי שהשומר ייתקל קודם כול בפרצוף הצהוב שלי. התקשורת הישראלית סובלת מגזענות אידיאולוגית בדיוק כמו שסבלו חבריי העפולאים בסלקציות בקיבוצי האזור. כשאתה שם את מפגיני בלפור בפרונט, אתה נכנס למועדון.
המוטיבציה הולכת לנוח
אין לי מושג לאן תתקדם הפרשה הזאת. אין לי מושג אם יניחו לה להתקדם. הטריק הכי גדול של השטן הוא לשכנע את העולם שהוא לא קיים, והטריק הכי גדול של מערכות מושחתות הוא להשחית את עצמן עד כדי כך שלא יישאר אף אחד במערכת שיוכל לתקן. שום חקירה לא תפתור את הסיפור הזה, כי חקירה אמיתית צריכה קודם כול מוטיבציה; ואין כזאת.
ראינו מה מוטיבציה יכולה להוציא מהמערכות האלה כשהן באמת רוצות. ראינו איך מוטיבציה מגישה נגד ראש ממשלה מכהן כתב אישום תקדימי על "סיקור חיובי" ו"היענות חריגה". ראינו איך מוטיבציה יכולה לגרום למשטרה לנצל קשר אישי של יועץ ראש הממשלה ולהשתמש בו נגדו כדי שיחתום על הסכם עד מדינה. ראינו איך מוטיבציה משכנעת נאשם אחר בפרשה להחליף עורך דין כדי שיהיה יותר נוח למערכת. ראינו איך מוטיבציה מתעלמת מאינספור הדלפות כשנוח לה ומצקצקת כשההדלפות לא מגיעות מהמקום הנכון. אבל זה קרה כשהייתה מוטיבציה, ועכשיו, על מי מנוחות, כשהמשימה הושלמה והשלטון הוחלף, גם המוטיבציה הלכה קצת לנוח.
לתת למערכות האלה לחקור את עצמן זה כמו לתת לעובד בחברה לערוך לעצמו שימוע לפני פיטורין. ניסיתי את זה השבוע על עצמי, הגעתי למסקנה שאני עובד מעולה, המעסיקים שלי טועים ואני ממשיך בתפקיד.
שאלת ניהול הסיכונים
עיתונאים מכל הסוגים אוהבים לדבר עכשיו בפאתוס עם מונחים כמו "ווטרגייט", "רעידת אדמה", "טירוף מערכות". הם גם אוהבים להגיד שכל מה שאנחנו רואים קרה במשמרת של נתניהו.
הם צודקים. זה קרה במשמרת של נתניהו. אבל זאת האשמת הקורבן מסוג חדש ולא מרענן. אפשר לבקר לא מעט את נתניהו, ועשיתי את זה כל כך הרבה שהפסקתי לספור. הוא נתן למערכת המשפט לצמוח לממדים מפלצתיים, לא נלחם במערכות אכיפת החוק לפני שנשכו אותו במקומות רגישים, ותמיד זיהה את הסיכון הרחוק מהר יותר מאת הסכנות הקרובות של מערכת המשפט. אני מתווכח על זה לא מעט עם שותפי לרדיו פתחי: הוא טוען שזה סוג של ניהול סיכונים, ואילו היה נלחם בהם בהתחלה לא היה מגיע להמשך; אני טוען שאם זה ניהול סיכונים, ייתכן שהסיכון הגדול ביותר התפספס.
ובכל זאת, מה זה בכלל אומר, "זה קרה במשמרת שלו"? אתם מדמיינים לעצמכם מה היה קורה לו חצי שנה לאחר הגשת תיקי נתניהו, או עוד בשלב החקירה, הייתה מתפרסמת פרשה כזאת? ברור שהיא לא הייתה מתפרסמת, אבל בואו נשחק בכאילו: דמיינו את טירוף המערכות שהיה אוחז באולפנים. "נתניהו והביביסטים מנסים להשמיד את המשטרה היחידה שיש לנו", היו מכריזים בחדשות. אנשים היו תוהים על העיתוי, מלינים על התזמון, ובעיקר עסוקים בלטשטש את המציאות כך שלא תפריע למהלך הגדול. בעצם, לא צריך לדמיין. מהלכים נוראים של המשטרה ושל הפרקליטות נחשפו כשנתניהו נחקר בעודו בשלטון. הם לא עניינו אף אחד, הם סתם הפריעו.
הטירוף הזה קרה גם במשמרת של התקשורת הישראלית הנוכחית, והוא היה יכול לקרות רק בעולם כזה; לאנשי אכיפת החוק היה ביטחון לנהוג בטירוף כזה בזכות הידיעה שאם רק ינתבו את המעשים המפוקפקים למקום הנכון, הם יקבלו חסינות תקשורתית והגנה מוחלטת. התקשורת הישראלית ברובה חטאה במשך שנים בהגנה מוחלטת על מערכות אכיפת החוק, בהקשר הפוליטי. ולכן אני לא מתרגש ולא מחלק פוליצרים כשהיא נזכרת לתקוף את אותן המערכות רגע אחרי שסיימו את משימתן והדיחו את נתניהו.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
