נתוני ההאזנה לתוכניות גלי צה״ל בדיגיטל שפורסמו לפני חצי שנה היו מהממים: במקום הראשון ניצבה תוכניתם היומית של יעקב ברדוגו וירון וילנסקי בחמש בערב, עם 691 אלף האזנות. את המקום השני, בפער על גבול המעליב, תפסו רזי ברקאי ותוכניתו ״מה בוער״ עם 228 אלף האזנות. בעולם תקשורתי נורמלי ומתוקן, איש בהנהלת גל"צ לא היה מעז להעלות על דל מחשבתו הדחה של שדר שממגנט אליו כל כך הרבה מאזינים.
אבל גל"צ אינה קיימת בעולם תקשורתי מתוקן, אלא באנומליה מעוותת של כלי תקשורת צבאי, שבו כל מפקד מלך וכל עורכת זמנית עושים כבשלהם בכספי הציבור שהתחנה הזו מיוסדת עליהם. גלית אלטשטיין, העורכת הראשית הזמנית שמונתה זמן קצר אחרי עזיבתו של שמעון אלקבץ, תירצה את הדחת ברדוגו בתירוץ המחולק לשניים. החלק הראשון היה "מתן במה נרחבת יותר לכתבי גל"צ בתחומים השונים", והשני: "בהתאם לקו העריכתי… ליצור הפרדה ברורה בין חדשות לפובליציסטיקה".
כולי תקווה שאתם לא שותים כרגע משהו, כי אז ודאי השפרצתם את המשקה מהפה מרוב צחוק. השנה היא 2022, והגברת אלטשטיין מחליטה לחזור ולאמץ את מסמך נקדי של רשות השידור וליצור הפרדה בין דעות לחדשות. ברור, הרי לשם עולם התקשורת הולך. זה תירוץ קלוש עד כדי כך שכבר היה עדיף לוותר עליו ופשוט לומר: תקשיבו חבר'ה, יש פה מצב פוליטי נדיר. השמאל הוא חלק מהשלטון. בואו ננצל את זה ונחתוך כמה שיותר ראשים ימניים לפני שהמדינה תתעשת ותחזור לשלטון הימין, כרצון העם בקלפי פעם אחר פעם.
אלטשטיין מעיפה את ברדוגו. כאילו מישהו בכוח רוצה להוכיח את תיאוריית ישראל הראשונה שדורסת את ישראל השנייה – מזרחים, חרדים, דתיים, מתנחלים, מי שרק אפשר. הנה תרגיל מחשבתי שעשיתי לאחרונה עם כמה חברים וחברות שעובדים בתקשורת ואמרו לי שהכול שטויות, ושתחושות הרדיפה מופרכות. האם יש מלבד יעקב ברדוגו, שאלתי אותם, שדרן בכיר באחד מערוצי תקשורת המיינסטרים, שמייצג בתפיסתו, במוצאו ובדעותיו רבע מאזרחי המדינה הזו שהצביעו לליכוד? הם חשבו וחשבו, והעלו חרס בידם. מהיום, בזכות הגברת אלטשטיין, גם מופע היחיד של ברדוגו ירד מהרשימה.
זו חרפה לתקשורת הישראלית, שמדירה קהל גדול ומובחן רק כי היא חשה שהמדינה "בורחת לה", כמאמר רזי ברקאי אך לפני שבועיים. אין ספק שאלטשטיין הקשיבה היטב לפסטיבל הפרידה מברקאי, שעסק בשנאת ברדוגו כמעט כמו שעסק בעזיבת ברקאי, והחליטה שהשבט אמר את דברו ושהיא נקראת לדגל.
הימין, בעיקר סביבת הליכוד, צריך לעשות רק דבר אחד: לראות את הביטחון העצמי שיש לשמאל כשהוא מקבל עמדת השפעה, ולהתחיל להשתמש בכוח הזה גם כשיחזור לשלטון. לברדוגו זה כנראה כבר לא יעזור, אבל אולי זה כן יעזור בעתיד הנראה לעין לקול אותנטי אחר, של ימין מסורתי ומזרחי – וכן, גם אוהד נתניהו.
