ישנן מספר סיבות לראיין "לשעברים": כשאי אפשר לראיין את הנושאים הנוכחיים בתפקיד, כדי לקבל פרספקטיבה היסטורית שנותנת זווית נוספת על האירועים, עצות חכמות מניסיונו של הנושא בתפקיד לשעבר, ולעיתים ביקורת שישמיע ויגיד "אצלי זה לא היה קורה".
בשורה התחתונה, אף אחת מהסיבות הללו, לא התקיימה אתמול ב"פגוש את העיתונות" בערוץ 12 כשרינה מצליח ראיינה את השרה לשעבר ציפי לבני. אולי זה היה הרצון לשוב ולהיות רלוונטי, אולי ניסיון להיכנס שוב לביצה הפוליטית (אפשרות שהוכחשה בביטול על ידי לבני), אך עדיין לא ברור מה הוציא את לבני מביתה וגרם לה להגיע לנווה אילן לראיון.
לכאורה, על הנייר, בזמן משבר עולמי בהובלת רוסיה ופרשה מטלטלת כמו הריגול המשטרתי בחסות NSO, כובעיה לשעבר של לבני כשרת החוץ וכשרת המשפטים היו אמורים לספק כמה תובנות שהיו מצדיקות את הריאיון. במציאות, לא היה שם אפילו משפט אחד מקורי, מעניין או מחדש שפוליטיקאית ותיקה כמו לבני הצליחה לספק.
הנה ניתוח של שרת החוץ לשעבר על המשבר עם רוסיה: "המצב הוא ממש על הקצה. זה רוסיה נגד המערב בעצם, פלישה כזו תהיה מאוד דרמטית, גם מבחן לארה"ב בעיקר אחרי הנסיגה מאפגניסטן, סנקציות שיבואו אחרי זה וחלוקה בין ארה"ב ואירופה. העולם החופשי מה שנקרא מצד אחד, ורוסיה-סין מהצד השני".
עד כאן, פרשנות שמזכירה שדרן קווים ממוצע לפני הדרבי שמדווח בהתרגשות ש"אפשר ממש להרגיש את המתח במגרש" או "הכדור עגול" או כל קלישאה אחרת.
מצליח לא מנסה להקשות יותר מדי או לחלץ איזו תובנה חדשה. היא זורקת לאוויר "פוטין בעצם לא עושה חשבון", ומקווה שלבני תעשה עם המשפט הזה משהו. ובכן, בתשובה שמזכירה את ההספדים בנוסח "המנוח ואני" שבאים ללמד בעיקר על הדובר ופחות על המנוח, לבני מספרת על ניסיונה הרב מול פוטין בעבר , "אני הייתי בחדר כשפוטין נאם לפני שנים רבות והודיע לנשיא אחר בארה"ב 'אין דבר כזה שארה"ב תוביל לבד את העולם'. הוא עדיין רוצה לחזור לרוסיה הגדולה, ברית המועצות, מבחן מאוד משמעותי לעולם עם השפעות גם עלינו". כל שנותר לנו זה רק לברך על מזלנו הטוב שלבני הייתה בחדר ושרדה כדי לספר.
בחלק השני נשאלה לבני על פרשת הריגול המשטרתי בכובעה כשרת המשפטים לשעבר. גם כאן התשובות נשמעו כאילו לבני רקחה את כל הראיונות ששמעה השבוע עם הפוליטיקאים המכהנים לתוך מיקסר, ערבבה היטב והציגה את התוצרים מול מצליח. להלן מדגם מייצג של התובנות: "חייבים לקיים את הדיון הזה בלי לעסוק במשפט נתניהו" (מעניין למה), "לפעול להשבת אמון הציבור במשטרה וגורמי אכיפת החוק" (דיייי!), "הקמת ועדה ציבורית בראשות שופט" (יש מישהו שהיה נגד?), "הזכות לפרטיות היא זכות של אזרחי המדינה הזו" (בום!).
את הצידוק העיקרי להגעתה של לבני לאולפן חשפה מצליח במשפט הראשון של הראיון כשציינה שלבני לא מרבה להתראיין. זה ההישג היחיד של מערכת "פגוש את העיתונות". להביא לאולפן דמות שלא חרכה את האולפנים ותוכניות הרדיו בחודשים האחרונים. אם זו אכן הסיבה כדאי לזכור שיש עוד כמה מיליוני אזרחים שלא התראיינו בחודשים האחרונים ויש להם בוודאי תובנות לא פחות אינטליגנטיות מגברת לבני. אולי בפעם הבאה ינצלו את הדקות הללו בתוכנית כדי לעשות משאל רחוב.
