ריאליטי האוכל החדש של רשת 13, "המסעדה הבאה של ישראל", הוא תוכנית נחמדה בסך הכול. הקונספט חביב, האווירה נחמדה, השפים מתנהגים יפה, וגם נוכחותו של השף יונתן רושפלד בתפקיד אורח, לא מצליחה (או אולי גם לא מנסה) להעכיר את האווירה.
אפילו בגזרת הרייטינג, המסעדה הבאה מצליחה לתת פייט טוב לתוכנית מולה הוצבה בקשת – נינג'ה ישראל. בסך הכול הפקה יפה שברשת אמורים להיות מרוצים ממנה. אבל אם מרחיבים מעט את הפרספקטיבה, ומנסים לנתח את מה שאנחנו רואים על המסך, קשה להשתחרר מהתחושה שאנחנו צופים בשירת הברבור של אחד מהעוגנים של השידור המסחרי בישראל בעשורים האחרונים: ריאליטי האוכל.
בלי לעשות יותר מדי ספויילרים, הפורמט של הריאליטי החדש בנוי כך: כל סבב בשלב הראשון מתחיל בארבעה אנשים טובים (או קבוצות), שממש רוצים להיות מסעדנים. הארבעה מציגים, כל אחד בתורו, קונספט מלא למסעדת החלומות שלהם. עיצוב, תפריט, אווירה, ובקיצור – הכול. ההצגה מתנהלת מול שלושת השפים המוכרים לנו ממשחקי השף (אסף גרניט, מושיק רוט ויוסי שטרית) אליהם צורפה עיתונאית האוכל רותי רוסו כשחקנית חיזוק. הארבעה בוחרים זוכה אחד, והוא מקבל את הזכות לפתוח למשך שבוע מסעדת שף במתחם שבו שכנה מסעדת "הרברט סמואל" המיתולוגית של רושפלד בתל אביב.
את המעטפת למסעדה נותנת ההפקה, ואילו השף הנבחר אמור לנהל את התפעול באמצעות צוות שאותו הוא מגייס למשימה. בתוכנית השנייה בסבב אנחנו רואים את המסעדה קמה לנגד עינינו, ולקט משבוע התפעול שלה. אם הזוכה בסבב מקבל מספיק נקודות (מרושפלד, מהסועדים, מהמשקיעים ומהשפים) כדי לעבור לחצי הגמר – הוא נותר בתמונה, ואם לא, בשלב הזה נפרדת ממנו התוכנית לשלום.
צפייה בתוכניות עד כה מלמדת שלמרות שהנושא של התוכנית הוא כביכול אוכל, המאכלים והבישול הם כמעט בבחינת קישוט. העיסוק בקונספט, באווירה, בתפעול ובסיפור האישי של המתמודדים גונב כמעט את כל הפוקוס. בפרקים יש מעט מאוד תנורים ומיקסרים, חומרי גלם וחצובות גז. הרבה מאוד עיסוק בכל מה שמסביב ומעט מאוד עיסוק בדבר שלשמו לכאורה נתכנסנו – האוכל. השחקן הראשי של הז'אנר, האוכל, עבר לתפקיד שחקן המשנה והותיר אותנו עם הרבה פורמט, הרבה אווירה, ומעט דברים שהצופה בבית יכול לקחת אתו מהתוכנית.
ריאליטי האוכל כבש את חיינו בראשית העשור הקודם בסערה, והפך לדבר הכי חם בטלוויזיה הישראלית, תרתי משמע. דומה ש-12 שנה לאחר מכן קברניטי הטלוויזיה בארץ כבר לא מאמינים בו, ולא חושבים שאנשים מבשלים על המסך זה עדיין מרתק אותנו במידה מספקת. אפילו השפים כבר לא מדברים בתוכניות האלו על אוכל, וגם אם כן, הדבר נעשה כמעט על מנת לצאת ידי חובה.
גם להם נמאס כבר מאוכל? "MKR – המטבח המנצח" ששודרה בשנים האחרונות בקשת, ו"המסעדה הבאה של ישראל" המשודרת כעת ברשת, הם חלק מהניסיון של התחום הזה להמציא את עצמו מחדש. הבעיה היא שכחלק מהתהליך, האוכל – שהוא הנושא לשמו התכנסנו, כמעט נעלם. האם תוכניות אוכל ללא אוכל באמת תהיינה מסוגלות להחזיק אותנו מול המסך לאורך שנים? ספק רב.
