קצת ענווה לא תזיק: הציוץ של בצלאל סמוטריץ' שהעציב אותי

במהלך ביקורו של ח"כ בצלאל סמוטריץ' בצרפת, ביקור שעורר פחות כותרות מזה שקדם לו בבריטניה, הוא פרסם את הציוץ הבא: ״קחו נקודה למחשבה לפני השינה: במפגש שקיימתי הערב עם נציגי הקהילות היהודיות בפריז פתחתי את דבריי בדבר תורה אקטואלי מהפרשה. בסיום המפגש, שכלל גם ארוחת ערב, זימנתי בעשרה. לאחר מכן אמרו לי שניים מהנציגים בהתרגשות שזו הפעם הראשונה שמגיע אליהם ישראלי שמתנהג כמו יהודי…״

הציוץ הזה שצייץ סמוטריץ' העציב אותי מאד. הקדישו מספר שניות וקראו אותו היטב, כי בשורות הבאות אנסה לדייק מה בעיני כל כך מעציב בציוץ הזה.

ראשית, עלי לציין שמכל 120 חברי הכנסת, ככל הנראה שהשבת של בצלאל ושלי חולקות את מירב הדמיון. כלומר, אורח חיינו היהודי, הדתי והציוני כמעט זהה ואולי דווקא בגלל זה אני חש צורך לכתוב את הכאב.

את הקהילה היהודית בצרפת אני מכיר היטב, נולדתי וגדלתי שם ומאז שעליתי ארצה אני מחובר באופן עמוק ליהדות התפוצות בכלל ולקהילה היהודית בצרפת בפרט. בשבעים שנות קיומה של מדינת ישראל פקדו את צרפת נציגים רבים של ממשלות ישראל לדורותיהן וכן של המוסדות הלאומיים (ההסתדרות הציונית העולמית, קק"ל, הסוכנות היהודית וקרן היסוד) דתיים ושאינם, ימין ושמאל, צברים ועולים, כאלה שבירכו בסוף הארוחה וכאלה שלא מקפידים על כשרות. הצד השווה שבהם – כולם יהודים.

את הנהלת ההסתדרות הציונית אני חולק מזה מספר שנים עם חברות וחברים מכל המפלגות ומכל הזרמים. כולנו יושבים מסביב לשולחן עם מטרה אחת – לבסס ולחזק את הזהות היהודית של היהודים באשר הם. כאשר כל אחת ואחד מחברי להנהלה עורך פעילות ציונית בצרפת, לא משנה מימין או משמאל, ולא משנה הזרם אותו הם מייצגים – הם לא פחות יהודים מח"כ בצלאל סמוטריץ'.

מה שמסתתר מאחורי הציוץ הזה הוא תפיסת עולם מכונסת, שמדירה את כל מי שאינו רואה את העולם מזווית מאד מאד מסוימת. הציוץ הזה מבקש לשרטט קו סמוי שמגדיר מי יהודי ומי אינו יהודי. ובמקרה, כך יצא, יהודי הוא מי שאורח חייו זהה לאורח חייו של בצלאל, זה שמתגורר ביישוב דומה, מחנך את ילדיו באותם המוסדות, משוחח על פרשת שבוע, מזמן בעשרה, ומעל הכול חולק אויבים משותפים.

אני מאמין שאין מקרה בעולם, וכך יצא שבאותו השבוע בדיוק שח"כ בצלאל ביקר בפריז, הייתי גם אני בפריז. הגעתי לכנס שליחי המחלקה לחינוך של ההסתדרות הציונית העולמית באירופה. גם אנו נפגשנו עם רבני הקהילות, שוחחנו בענייני דיומא ומה אתם יודעים, אפילו זימנו בסוף הארוחה.

שליחי המחלקה לחינוך לא עולים על מטוס ומגיחים לביקור פתע בפריז. הם נמצאים שם ובכל יבשת, יום יום, כדי לבנות ולהרחיב את הגשר הצר מדי שבין ישראל לקהילות היהודיות שמעבר לים. בעזרת התכנים שהם מעבירים, בזכות הקשרים הבין-אישיים שהם יוצרים ובעצם נוכחותם והתנהגותם, הם מעמיקים את הזהות היהודית של אחינו שם באופן רציף וקבוע.

לזכותו של בצלאל אני יכול לזקוף את פגיעתו האישית מיהודי בריטניה ביום שקדם לציוץ ואולי היא שדחקה אותו לצייץ את הציוץ הזה. אך דווקא בשל המשרה הציבורית שהוא נושא בה, היה עליו להתעלות מעל ההעלבות האישית ולהגיב ממקום מכיל יותר, מחבק יותר והכי חשוב מפלג פחות.

קצת ענווה לא תזיק.

גאל גרינוולד הוא סגן יו״ר ההסתדרות הציונית וראש המחלקה לחינוך