חודש אייר טוב ליהודים. זו מסקנה סמלית מתבקשת מנאום טראמפ השבוע. בה' באייר תש"ח קמה המדינה, בכ"ח באייר תשכ"ז שוחררה ירושלים, ובכ"ד באייר תשע"ח נגאלנו מהסכם הגרעין בין איראן למעצמות. כשההסכם נחתם על אפנו וחמתנו איש לא האמין שפעם הוא יתבטל, אבל הנה זה קרה השבוע: נשיא המעצמה הגדולה בתבל קרע אותו לעיני המצלמות, ויישר קו עם ישראל ועם ראש ממשלתה בנימין נתניהו, ראש החץ של העולם החופשי במאבק נגד הגרעין האיראני.
אפילו יריביו הפוליטיים המרירים ביותר של נתניהו קשרו לו השבוע כתרים. לפני שבוע הם עדיין התאמצו להגחיך את נאום הקלסרים שלו ופקפקו בתועלתו, אך השבוע בלעו את הרוק והתפללו שהאדמה תבלע את התבטאויות העבר הלעגניות שלהם נגדו בסוגיית הגרעין ויחסי ישראל עם ארה"ב. נס גדול קרה פה.
ובעצם, שרשרת נסים: נס שדונלד טראמפ נבחר לנשיאות ארה"ב ב־2016 ולא הילרי קלינטון. נס שהשמאל הישראלי הפסיד בבחירות 2015, כי הוא לא היה נאבק כמו נתניהו בהסכם בינלאומי חתום; נס שההסכם מתבטל דווקא עכשיו, כשישראל זקוקה לחיזוקים חיצוניים במערכה הצבאית והפסיכולוגית שהיא מנהלת נגד איראן בגזרת הצפון; נס שהאיראנים נטו לכבד את ההסכם, ודווקא טראמפ לא כיבד. הסכמים מסוכנים שכאלה אסור לכבד.
הסכם הגרעין, שנחתם למרות תחנוני ישראל, אִפשר לאיראן להמשיך לסובב צנטריפוגות במרץ, לפתח את תשתית הטילים הבליסטיים שלה ולזרוע מוות בסוריה ובתימן. ברק אובמה, ג'ון קרי ופדריקה מוגריני סברו שמדובר בזוטות וסירבו להכניס להסכם סעיפים שיגבילו את איראן גם בתחום הקונבנציונלי. טראמפ, איל הון עם חוכמת חיים איכרית, הבין שלא מדובר בזוטות והחליט לפתוח את ההסכם מחדש. כלומר, קודם כול לבטל אותו ואחר־כך להכין הסכם חלופי שפוי יותר, כאשר אקדח העיצומים המתחדשים מוצמד לרקת איראן. הפרצוף החמוץ של רוחאני בנאום התגובה שלו לנאום טראמפ, חשף את המבוכה הגדולה שם. הוא קצת הזכיר את הפאניקה של המן אחרי שאסתר המלכה הצליחה לגייס את אהדת אחשורוש.
במקומות אחרים ברחבי המזרח התיכון, ולא רק בישראל, נצפו פרצופים מאושרים. סעודיה ומדינות במפרץ בירכו את טראמפ בקול, ובעצם בירכו את נתניהו. כבר הרבה זמן שאווירת אחווה מלבלבת לה בין ירושלים לאגף הסוני של העולם הערבי, על רקע המאבק באויב השיעי המשותף. היא סותרת את שטיפות המוח שנעשו לנו כאן בשני העשורים האחרונים כאילו העולם הערבי ייאות להצטרף למאבק הזה רק אחרי שישראל תשחד אותו באמצעות החרבת התנחלויות. אנשים חשובים קבעו ברצינות תהומית שסיכויי ההישרדות שלנו מהצנטריפוגות האיראניות עומדות ביחס ישיר לבנייה היהודית ביו"ש. איבתם הכרונית למתנחלים מנעה מהם לעמוד על מופרכות הזיקה שבין כמה בתים חדשים בשומרון ובין תעשיית הגרעין המושקעת של שליטי טהרן. גם ממשל אובמה השתטה להאמין בהבלים הללו.
"שתי הסוגיות האלו הולכות יד ביד", קבעה מזכירת המדינה הילרי קלינטון בדיון בבית הנבחרים באביב 2009. "יכולתנו לעמוד מול איראן תלויה ביכולתנו להשיג התקדמות בחזית הפלסטינית", טען ראש צוות הבית הלבן, רם עמנואל. מעבידו הבכיר, אובמה, המשיך לדבר גם בוועידת איפא"ק 2013 על הקשר שבין בעיית איראן לבעיה הפלסטינית. "בושהר תמורת יצהר", תרגמו אותו פה לעברית.
נאום טראמפ השבוע פורר את הסיסמה המפוקפקת הזאת. נשיא ארה"ב לא הזכיר השבוע את הפלסטינים במילה אחת. גם הפרשנים כאן לא הזכירו, כי באמת אין קשר בין יצהר לבושהר או בין רמת־שלמה לפורדו. ביום שני הקרוב, כ"ט באייר, תיחנך בירושלים השגרירות האמריקנית הראשונה אחרי אלפיים שנה, בלי שנצטרך לשלם על כך בהקפאת בנייה בהתנחלויות. לאור רשימת הנסים דלעיל כבר לא מופרך לקוות שיום אחד גם האיחוד האירופי יעבור מתל־אביב לירושלים. רק כדאי שיזדרז. לוח חגי אייר הולך ומתמלא.
