חטא העגל הוא נקודה שחורה בתולדות העם היהודי. ארבעים יום לאחר ההתגלות האלוקית בהר סיני ולאחר שמשה בושש לרדת מההר, החלו בני ישראל לחוש חרדה ופנו לאהרון בבקשה לעשות להם אלוהים.
אהרון נענע לבקשתם וביקש מבני ישראל לפרוק את נזמי הזהב אשר באוזניהם ומהם הכין עגל מסכה. כשראו בני ישראל את העגל, קראו לעברו: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (לב, ד). לקול הקריאה הגיב אהרון בבניית מזבח ואף הכריז כי למחרת יהיה חג לה'. ואכן, למחרת היום, הקריבו בני ישראל עולות ושלמים, אכלו, שתו וציחקו.
סיפור החטא מורכב מעובדות פשוטות שעליהן אין עוררין. אך כשקוראים את הסיפור מגלים שהמילים המרכיבות אותו מסתירות בחובן כוונות שונות, שאילו היו הדמויות המשתתפות בסיפור קשובות להן, יכול וחטא העגל היה נמנע.
כבר בפסוק הראשון הפותח את הסיפור ניתן למצוא אי התאמה בין בקשתם של בני ישראל לבין הטיעון העומד מאחורי בקשה זו.
"…קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ–כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ." (שם, א). בני ישראל מבקשים מאהרון לעשות להם אלוהים וזאת למרות שהם נחשפו כבר לכוחו של אל עוצמתי שאינו בר השוואה לאל מעשה ידי אדם. הטיעון לבקשת עשיית האל הינו היעדרותו של האיש משה, אותו מנהיג דגול שהנהיג והעלה אותם מארץ מצרים ועתה, הם אינם יודעים מה היה לו. הבקשה לעשיית "אל" בשל היעדרותו של "אדם", מעלה קושי לוגי. לו רצו בני ישראל אלוהים, היה עליהם לטעון טענה המתייחסת להיעדרותו של אלוקים ולא של האדם משה. אז מדוע בני ישראל טענו להעדרו של משה? לדעתי, הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבקשתם של בני ישראל לא הייתה לעשיית אלוהים אלא למשהו אחר.
כשבני ישראל ביקשו אלוהים, הם היו מאוד ספציפיים בהגדרת התפקיד: "אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ", במילים אחרות- מישהו שינהיג אותם מאחר והמנהיג לא היה בנמצא והם היו זקוקים לחלופה. בני ישראל פנו לאהרון, האדם היחיד שנותר בעמדת הנהגה, בבקשה שאפיינה את עולם התוכן המנהיגותי שלו, עולם הרוח והאלוקות. אהרון שלא כמשה, היה מנהיג רוחני ולא מנהיג פוליטי שיועד לשמש ככהן הגדול המשרת את הקודש. ולכן, כשבני ישראל פנו אליו, הם דיברו בשפה הלקוחה מתוך עולם התוכן שלו וביקשו אלוהים מעשה ידי אדם אך בפועל, כוונתם הייתה ל"מנהיג".
אהרון, שלא היה קשוב לדקויות של משמעות בקשתם או לחילופין, חשב שהעגל יוכל לשמש כמעין גשר בין האדם לאלוקות, פספס הזדמנות להוכיח מנהיגות ועזר לייצר שרשרת אירועים שסופה העגום ידוע לכל.
המשך סיפור חטא העגל, מחזק את הטענה שלאהרון לא היו כלים פרגמטיים להנהיג את בני ישראל. כאשר משה פונה אליו בשאלה: "מֶה-עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה: כִּי-הֵבֵאתָ עָלָיו, חֲטָאָה גְדֹלָה." (שם, כא), שאלה שיכולה להתפרש בשני מובנים. מצד אחד: מה עשו בני ישראל שאהרון נאלץ לנהוג כפי שנהג? מצד שני: מה הביא אותו לגרום לבני ישראל לחטוא? אהרון לא משיב למשה וגם לא לוקח אחריות כפי שמצופה ממנהיג, אלא מבקש: "אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם, כִּי בְרָע הוּא." (שם, כב).
במידה רבה סיפור חטא העגל הינו סיפור על הצורך במנהיגות ועל מגבלות המנהיג. על כל מנהיגה, בין אם זו גננת, מורה בכיתה, מדריכה בתנועת נוער, אמא או בוסית בעבודה, להיות קשובה לבקשות ולצרכים של אלו אותם היא מנהיגה, לזהות בין השורות מה הן הבקשות והצרכים האמיתיים וכיצד ניתן לספק אותם בצורה מיטבית.
