עוד לא לגמרי ברור מה בדיוק קרה ולא קרה בפרשת NSO, אותה עלילה שבמרכזה דיג משטרתי, ריגול באמצעות הסמארטפון וסקרנות יתרה לגבי מנכ"לי משרדים ממשלתיים. אך בין אם תחקירי "כלכליסט" הם בגדר אמת או המצאה, אינספור דקות שידור הוקדשו מאז החשיפה להתמודדות עם השאלה הגדולה שעל סדר היום: האם המשטרה עוקבת אחריכם? ואם כן, כיצד תוכלו להגן על עצמכם מפני השוטר והחכה?
זה הזמן להזכיר, כמו בכל פעם שמתפרסמת פרשה מהסוג הזה, שרוב הסיכויים שהמשטרה לא עוקבת אחריכם כי אתם פשוט לא מספיק מעניינים. מעבר לכך, חשוב לציין עוד פנינת מידע קטנה שחמקה מיותר מדי כתבות, תחקירים ודיווחים בנושא: אם אתם משתמשים מן השורה באינטרנט ובטכנולוגיה בשנת 2022, נראה שכבר עכשיו שלל חברות וארגונים עושים כמיטב יכולתם לשאוב כל פירור קטן של מידע שיש אצלכם. בין אם זה לצורך פרסום, שיפור שירותים או סתם הפגת שעמום, הנה כמה גורמים לא־משטרתיים שכנראה (או בטוח) עוקבים אחריכם:
האתרים והאפליקציות
הקטגוריה הזו יכולה לתפוס כמה עמודים בפני עצמה, רק בגלל המגוון המטורף של מעקבים שנכללים בה. בימים אלה פייסבוק נלחמת על חייה כי אירופה הקשתה על המעקב אחר משתמשים שגולשים באמצעות אייפון באירופה. נתח מרכזי מהמודל העסקי של גוגל בנוי על היכולת לדעת מה אנחנו מחפשים ומה בעצם אנחנו רוצים.
כל רשת חברתית על פני תבל, כל אתר קניות גדול, ובעצם כמעט כל אתר גדול – כולם עושים מאמץ קטן או גדול (בדרך כלל גדול) לשאוב כמה שיותר מהמידע שלנו לטובת שיפור טכנולוגי כלשהו או מסחור יעיל יותר. לאחרונה המדור אפילו נתקל בטעות באפשרות שטמונה בהגדרות של משחק חדש יחסית שמאפשרת הימנעות משליחת נתוני השימוש לחברה לצורך "שיפור שירות" – כאשר כמובן ברירת המחדל היא ליקוט נתונים. אין דרך אחרת להגיד את זה – אם אתם קשורים לאינטרנט, עוקבים אחריכם איכשהו.
המכשירים החכמים
זו תת־קטגוריה של הקודמת אך שווה התייחסות בפני עצמה: המכשירים שהופכים ליותר ויותר "חכמים" פעמים רבות גם תלויים ביכולת שלהם להאזין באופן תמידי לאזור שסובב אותם. הדוגמה הפשוטה ביותר היא הרמקול החכם: מכשיר שכרגע מייצרות לפחות ארבע מהחברות הגדולות ביותר בעמק הסיליקון, פופולרי בטירוף בשל היעילות שלו, וכן, מקשיב לכל מילה שאתם אומרים.
בכמה מודלים חדשים נוספה האפשרות ללחוץ על כפתור שמחריש את הרמקול באופן זמני, אבל זה כמובן גם מונע את המימוש של עצם הסיבה שרכשנו את הרמקול מראש: היכולת להגיד לו לנגן את Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי בפעם השבעים ברצף.
ספקיות הרשת
החברה שמספקת לכם את שירותי האינטרנט יודעת באילו אתרים אתם גולשים (אבל לא מה אתם מחפשים או את המידע שאתם מזינים בטפסים), אלא אם כן אתם משתמשים ב־VPN או בהגנה אחרת מפני מעקב (ויש סיכוי טוב שגם אם אתם עושים את זה הם מצליחים). החדשות הטובות הן שהחברות האלה מספקות אינטרנט לעוד מאות אלפי ומיליוני אנשים אחרים, אז גם אם משום מה הייתה לעובד כלשהו גישה לנתונים, כנראה שלאף אחד לא היה אכפת מה בדיוק אתם עושים בזמן החופשי שלכם.
הבוסים
טוב, אולי הבוס שלכם לא עוקב אחר הרגלי הגלישה שלכם, אבל על פי רוב, ארגון שמספק אינטרנט בעל אבטחה כלשהי לעובדים שלו גם יכול לחסום אתרים בודדים או רבים, וגם לדעת לזהות מצבים שבהם אנשים גולשים באתרים שלא אמורים להיכנס אליהם בעבודה. שוב, זה לא אמור להפריע לכם יותר מדי. ואם כן, אולי לא הייתם אמורים להכניס את עצמכם למצב כזה מלכתחילה?
לתגובות, המלצות, משחקים (או מכשירי ציתות מתקדמים) שגרו לנו מייל: digital.makor@gmail.com
