הסכסוך במזרח אוקראינה מתנהל מאז 2014. מאות אלפי יהודי אוקראינה, בתוך כלל אזרחי המדינה, חיים במציאות זו, לצד המתח. אוקראינה היא המדינה הגדולה באירופה, חיים בה קרוב ל־50 מיליון אזרחים. גם בעת הסלמה, כמו בימים אלה, המפעלים ממשיכים לעבוד, התלמידים לומדים בבתי הספר, החנויות פתוחות, אנשים נוסעים לחו"ל וחוזרים, מתחתנים, ונפגשים לחגוג ימי הולדת. בישראל, בכל פעם שיש הסלמה בדרום ובצפון, יש תושבים שרגילים לקבל שיחות טלפון מקרוביהם וממכריהם החיים בקהילתנו, הקוראים להם לשקול הפוגה קטנה בחו"ל, למלט את עצמם מאשקלון או משדרות. גם באוקראינה המצב מתוח כעת, אבל החיים נמשכים.
הקהילות היהודיות חיות וקיימות, ויתרה מזאת: בשנתיים מאז פרוץ המגפה הפכו חיי הקהילות היהודיות למלאי תוכן עוד יותר. אנו מפתחים כל הזמן פעילויות חברתיות, אספקת מזון לנזקקים או למבודדים, חוגי העשרה לילדים, ומפגשים פנים אל פנים ובזום בשביל לשמור על קשר.
מאז הגיעו ראשוני היהודים לאוקראינה לפני מאות שנים, לא חוותה הקהילה היהודית עדנה ושגשוג גדולים יותר מהיום; וכולנו מכירים את ההיסטוריה המורכבת של העם היהודי על אדמת אוקראינה. אם מישהו היה אומר ליהודי אוקראינה בתחילת המאה הקודמת כי הנינים שלהם ילמדו כאן בבתי ספר יהודיים מלאים עד אפס מקום, עשרות קהילות ובתי כנסת יפעלו בלי חשש תוך דו־קיום וידידות אמת עם העם האוקראיני, או שנשיא המדינה יהיה יהודי – איש לא היה מאמין. כך שכל השוואה בין המצב באוקראינה כיום לבין מצבים עגומים אחרים בהיסטוריה, הרומזת להתעלמות מהסכנה, או לגילויי האנטישמיות שבהם נתקלות היום הקהילות בעולם – היא מיותרת, לא במקום ואף מעליבה. הקריאה הבהולה השבוע לכל הישראלים לעזוב את המדינה אומנם יישרה קו עם מדיניות ארה"ב, אך היא סותרת את המציאות ומוסיפה מתח מיותר. למותר לציין, לא רבים נענו לה.
כרבני הקהילות, עלינו להמשיך לשרת בלי חשש את בני עמנו בכל מקום שבו הם נמצאים. חשוב להדגיש כי נושא העלייה לישראל לא זר לנו. רוב בוגרי בית הספר של קהילתנו כבר חיים בישראל. לפני כשבע שנים, כשהמצב במזרח אוקראינה היה מאוד מסוכן והתנהל מבצע מורכב למלט מאזור הקרבות את הקהילה היהודית, רבים מבניה בחרו לעלות לארץ. עם זאת, בזמנים כאלה אנו מצפים להבנה ולהתייחסות לכל מקרה לגופו. אנחנו רוצים שמדינת ישראל על שלוחותיה תעזור לנו לשמור על חיי קהילה שלווים ומאופקים בלי הגברת החרדה.
כאן באוקראינה חיים כיום מאות אלפי יהודים חיי קהילה פתוחים ללא מורא, מקושרים לכל העולם אך בוחרים בחירה חופשית לחיות כאן, בדיוק כמו יהודים בכל מקום אחר
בסיפור חטא העגל מתוארת התנהגות מוזרה ולא ראויה של "עם קשה עורף – המפנים עורף כלפי עושה טובתם". מאותו אירוע לומדים גם על אהבת מנהיג האומה לעמו עד כדי הקרבת עצמו: "ואם אַין מחני נא מספרך אשר כתבת". משה מבקש להימחק מהתורה, שהיא כל מה שהוא – "משה קיבל תורה".
אך התגובה המיוחדת ביותר היא סליחתו של הבורא. הקב"ה עשה כל כך הרבה למען עמו – הציל אותו מהמצרים, קרע את ים סוף לפניו ונפגש עימו בפגישה שכמותה לא הייתה ולא תהיה עוד, ולאחר הכול קיבל מהם כתף קרה ופוגעת.
אלא שאנו בני אנוש. הבורא מבין אותנו היטב, מקבל את גחמותינו ותומך בנו כשאנו מחליטים להפוך לבני אדם הראויים לתואר. ומהיחסים שבינינו לבין הבורא – ליחסים שבין עם לעם. דווקא בזמני שפל, כשאומות רבות מביאות את אזרחיהן לתהום המלחמה, אנו נזקקים לתזכורת על ערכי הסליחה הפיוס. אנו אומנם לא מושלמים ולא תמיד מתנהגים כראוי אלו לאלו, אך יש לנו אפשרות לחזור לדרך האהבה והשלום ולשמור על חיי אדם רבים, האהובים כל כך על בוראם.
כאן באוקראינה – ואגב, גם ברוסיה – חיים כיום מאות אלפי יהודים חיי קהילה פתוחים ללא מורא, חיים כבני חורין, מקושרים לכל העולם אך בוחרים בחירה חופשית לחיות כאן, בדיוק כמו יהודי ארה"ב או כל מקום אחר. אנו כראשי הקהילה מחויבים לדאוג לשגשוגם ולשלומם. אם חלילה תהיה סכנה לשלום הקהילות, נהיה הראשונים שיתייצבו להצלתן. כעת, יותר מכול, אנו נדרשים להוריד את מפלס החרדה, לתת מענה לצרכים האמיתיים, ולא "להאכיל" את הפחדים.
הרב לירון אדרי הוא רבה של העיר קריבוי רוג באוקראינה וראש האיגוד לפיתוח הקהילות היהודיות במדינה
