צמרת צה"ל ומשרד הביטחון מאכזבים בשבועות האחרונים את מנהיגי הנגב – אומנם לא מבחינה ביטחונית, אך בהיבטים חשובים לא פחות. שני מהלכים גדולים עשויים להשפיע על עתידו של הנגב בעשורים הקרובים, שניהם תלויים במערכת הביטחון, ובשניהם היא גוררת רגליים.
המהלך הראשון הוא מעבר חיל המודיעין לקריית המודיעין החדשה שעומדת לקום בסמוך למחלף שוקת. מדובר במהלך משלים למעבר בסיסי צה"ל דרומה, שהחל בהקמת עיר הבה"דים בצומת הנגב וממשיך בקריית התקשוב המוקמת בימים אלו בבאר־שבע. כבר בשנת 2008 נקבע כי יחידות אמ"ן יועתקו למתחם ליקית־עומר עד סוף 2015, אבל עיכובים רבים חלו בדרך. רבים מהם נבעו מחוסר התלהבות, בלשון המעטה, של ראשי אגף המודיעין מהמהלך. לפני חודשיים התקיים סוף־סוף טקס הנחת אבן פינה להקמת הקריה, אבל בימים האחרונים נוצר משבר חדש.
המעבר של חילות התקשוב והמודיעין אמור להזניק את תעשיית ההייטק בנגב ולייצר אלפי מקומות עבודה חדשים, אבל הצלחתו של המהלך תלויה רבות בשיתוף פעולה עם הכוחות המקומיים בנגב, ואחד המרכזיים שבהם הוא אוניברסיטת בן גוריון. בשנת 2018 נבחרה אוניברסיטת בן־גוריון בנגב על ידי ות"ת, משרד הביטחון ומשרד האוצר כאוניברסיטה המתאימה ביותר להעניק תארים אקדמיים לחיילים ולקצינים שישרתו ביחידות הצפויות לעבור לנגב.
האוניברסיטה השקיעה עד היום משאבים רבים, כספיים וארגוניים, כדי להתאים את עצמה לצורכי הצבא. גם הממשלה השקיעה באוניברסיטה כדי שתהיה ערוכה לקלוט את החיילים, והעניקה לה כספים להרחבת המחלקות למדעי המחשב ולהנדסת מערכות מידע. הצעד גם היה כרוך במשא ומתן אינטנסיבי עם יחידה 8200 לגבי הדרישות הספציפיות לחיילי היחידה. לכן, אנשי האוניברסיטה התקוממו לשמוע בימים האחרונים שבמקביל למשא ומתן המתמשך איתם פנתה יחידה 8200 לאוניברסיטה אחרת, במרכז הארץ, ונתנה לה בדיוק את אותם המפרטים של התואר האקדמי שהם מעוניינים לקבל. בנוסף, משרד הביטחון החליט לפתוח את האקדמיזציה של יחידות הסייבר של 8200 למכרז פומבי לכל האוניברסיטאות.
במכתב שפרסם בסוף השבוע שעבר פרופסור דניאל חיימוביץ, נשיא אוניברסיטת בן־גוריון, הוא מתקומם נגד האפשרות שחיילי קריית המודיעין בנגב ירכשו את השכלתם האקדמית במרכז הארץ. "מתן תארים אקדמיים לחיילי אמ"ן מאוניברסיטה במרכז הארץ, על המורכבות הלוגיסטית הכרוכה בכך, כאשר בסיסם סמוך כל כך לקמפוס אוניברסיטת בן־גוריון, מהווה עלבון הן לחזונו של דוד בן־גוריון והן לכבודה של האוניברסיטה שלנו". חיימוביץ משוכנע שאם בסופו של דבר, אחרי כל התוכניות והתקציבים, חיילי המודיעין לא ילמדו בבאר־שבע, זו תהיה לא רק החמצה של הזדמנות ענקית לקידום הנגב, אלא גם נסיגה מהיעדים שהמדינה הציבה למהלך.
שדה תעופה בסדר גודל של נתב"ג יוכל להיות מנוף אדיר להתיישבות, לכלכלה, לתעסוקה ולתיירות בדרום הארץ
אפילו לא בדקו
המהלך הגדול השני שעשוי למנף את הנגב הוא הקמת נמל התעופה הבינלאומי השני של ישראל, באזור נבטים. נמל תעופה בסדר גודל של נתב"ג יוכל להיות מנוף אדיר להתיישבות, לכלכלה, לתעסוקה ולתיירות בדרום הארץ. ההערכות מדברות על אלפי משרות ישירות שנמל תעופה כזה יספק, ועל עוד עשרות אלפי מקומות עבודה במעגלים רחבים.
במהלך תומכות הרשויות בנגב וגם כאלו בצפון, שאינן מעוניינות בהקמת נמל התעופה באזורן, אבל המדינה עדיין לא קיבלה החלטה סופית בסוגיה. המתנגדים לאופציה הדרומית הם אנשי משרד הביטחון, שמנופפים בטענת אנשי חיל האוויר כי הקמת שדה תעופה אזרחי בנבטים תפגע בפעילות החיל באזור. במועצת הנגב דוחים את הטענות ומצביעים על שדות תעופה משולבים שפועלים בשלום במקומות אחרים בעולם.
לפני שלושה חודשים ביטלה הממשלה הנוכחית את החלטת הממשלה הקודמת על הקמת נמל התעופה ברמת־דוד שבעמק־יזרעאל. בנוסף, הוחלט להקים צוות היגוי בראשות שרת התחבורה מרב מיכאלי, שאמור להחליט בחודשים הקרובים על מיקום מומלץ לשדה תעופה חדש. בשבוע שעבר קיימה ועדת החוץ והביטחון דיון בנושא. במהלך הדיון אמר צביקה קרמן, ראש חטיבת תכנון במשרד הביטחון, שהניתוח של משרד הביטחון מצביע על היעדר יכולת בנבטים ליצור חיים בצוותא בין תעופה אזרחית לצבאית. יו"ר הוועדה ח"כ רם בן־ברק שאל את קרמן אם התבצעה במשרד הביטחון עבודה כלשהי שנועדה לבחון איך כן מבצעים את ההנחיה להקים את השדה בנבטים, וקרמן השיב בשלילה.
תשובתו של קרמן הכעיסה את ראשי הרשויות בנגב ובצפון, ובצדק. קרמן למעשה הודה שלמרות החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה בשנת 2017 להכין תוכנית מתאר לנמל תעופה בנבטים, מערכת הביטחון לא בחנה את ההיתכנות לכך מכיוון שהיא אינה תומכת בחלופה כזו. ההתעלמות של משרד הביטחון מהוראתה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה גרמה לכך שגם צוותי התכנון של נתיבי ישראל הכינו תסקיר השפעה על הסביבה רק עבור האופציה הצפונית ברמת־דוד, ולא עבור החלופה הדרומית בנבטים.
אין קשר ישיר בין השאלה באיזו אוניברסיטה ילמדו חיילי קריית המודיעין ובין ההתנגדות של חיל האוויר להקמת נמל התעופה האזרחי בנבטים. ובכל זאת, בשני המקרים מסתמן שמערכת הביטחון אינה ממהרת ליישם החלטות הממשלה שאינן נוחות לה.
כמי שעוקב במשך שנים אחרי הסיפור של מעבר צה"ל דרומה, אני עוד זוכר את ראש מועצת רמת־נגב שמוליק ריפמן ז"ל מאשים בשנת 2009 את אנשי יחידה 8200 בניסיון למנוע את מעבר היחידה שלהם לנגב. הייתי אז נאיבי והופתעתי מהתעוזה של ראש מועצה לטעון שאנשי צבא בכירים מטרפדים החלטות ממשלה. ככל שחלף הזמן התברר לי שריפמן צדק. אנשי המודיעין עיכבו את המהלך לאורך שנים, כל פעם בתואנה אחרת. פעם אחת הסיבה הייתה דרישה לרכבת קלה מבאר־שבע לבסיס החדש, פעם אחרת גובה המענקים לאנשי הקבע, וכעת הם מערערים את שיתוף הפעולה עם אוניברסיטת בן־גוריון.
בהחלטה על מעבר בסיסי צה"ל דרומה היו מעורבים שיקולים ציוניים וכלכליים. לא רק פיתוח הנגב עמד מול עיניהם של מקבלי ההחלטה, אלא גם שחרור שטחים יקרים במרכז הארץ לטובת נדל"ן. גם בהחלטה לבחון את הקמת נמל התעופה האזרחי בנבטים יש שיקולים שונים ומגוונים. אבל העיקר הוא שמהרגע שמקבלי ההחלטות בממשלה או במועצה הארצית לתכנון ובנייה מקבלים החלטות, בין אם מדובר במעבר חיל המודיעין ובין אם בבחינה יסודית של הקמת נמל התעופה בנבטים, הציפייה מצה"ל וממשרד הביטחון היא ליישר קו, ולפעול בהתאם.
