האיש שלא דיברו עליו מספיק השבוע (או באופן כללי מאז שהממשלה הזו קמה) הוא שר התפוצות נחמן שי, חבר מפלגת העבודה.
יש הרבה סיבות טובות לכך ששי לא מגיע לכותרות העיתונים והחדשות: שכונת שמעון הצדיק בוערת, המשטרה והפרקליטות כושלות, שר האוצר שכח מהרפורמות הליברליות שהבטיח, שר החוץ וראש הממשלה החליפי בגדר נאלם ונעלם רוב הזמן, וראש הממשלה דואג להאשים יהודים (איתמר בן־גביר) בהבערת המזרח התיכון, בזמן שדווקא ערבים הם שניסו להבעיר יהודים וגם את המזרח התיכון. ועדיין, למרות הכול, נוכחותו המיניסטריאלית של שי בחיינו היא אירוע שיש לתת עליו את הדעת.
ארגון יהודי־בריטי שאינו מוכר לרוב אזרחי ישראל, ובינתיים התברר שיש לו מורשת מפוארת והווה דל מאוד, העלה בשבוע שעבר (גם בעברית) ציוץ בוטה נגד עצם ביקורו של יו"ר מפלגת הציונות הדתית בבריטניה: "אנו דוחים את דעותיו המתועבות ואת האידיאולוגיה המעוררת שנאה של בצלאל סמוטריץ', וקוראים לכל חברי הקהילה היהודית הבריטית להראות לו את הדלת. תחזור למטוס, בצלאל, ותהיה לדיראון עולם. אתה לא רצוי כאן".
במקום להצטרף לחלק מחבריו במחנה ולגנות את הציוץ, בחר השר שי ליישר קו עם תוקפי סמוטריץ' בחו"ל ועם הדה־לגיטימציה שנערכה לו. בעשותו זאת הפך שי את אזרחי ישראל ונבחרי הציבור שלה ללא לגיטימיים. שהרי סמוטריץ' הוא נבחר ציבור ישראלי, ובביקורו מחוץ לישראל הוא קודם כול סמל לאומי כמו כל חבר כנסת ציוני שמייצג את מפלגתו, את בוחריו ואת המדינה. כאשר שי מאמץ את העמדה האנטי־ציונית של הארגון הבריטי הטוען שסמוטריץ' לא לגיטימי, הוא מאמץ על הדרך גם את כל האנטי־ציונים והאנטי־ישראלים באשר הם.
אבל אולי זו לא התנהגות מפתיעה כאשר היא מגיעה משי. באוגוסט שעבר השמיע שר התפוצות, שמשרדו מתוקצב במאות מיליוני שקלים מקופת המדינה, הצהרה מדהימה: "לא באתי לעודד עלייה לישראל, היא לא חלק ממטרות המשרד". האם זהו התפקיד של המשרד לאיכות הסביבה? לעומת זאת, דווקא את סמוטריץ' הוא "עודד" לפני שבוע לשוב לישראל, לא את יהודי בריטניה, חלילה.
היה אפשר לחשוב ששי מתנהל כך משום שהוא אוחז בעמדות אנטי ישראליות, אבל זה כנראה לא נכון. גם כי שי בוודאי אוהב את המדינה, וגם כי קשה לשנוא מדינה שנתנה לך משכורת של תת־אלוף לכל החיים על שלוש שנות דברור בסך הכול. נחמן שי כיהן שלוש שנים בלבד כדובר צה"ל, והועלה לשם כך לדרגת תת־אלוף. עם סיום התפקיד יצא לחמש שנות חופשה ללא תשלום, וכך, לאחר שמונה שנות ותק, הוא נמצא זכאי לפנסיה תקציבית לכל החיים מהמדינה שהוא מתקשה עכשיו לדאוג לאינטרסים הציוניים שלה או לייצג אותה בכבוד.
לאילו אינטרסים הוא כן הצליח לדאוג? לאלה שלו, בעיקר. אף שמעולם לא הפגין יכולות מרשימות כפוליטיקאי, ואף לא כדובר, הוא הצליח לנכס לעצמו כיסא בכנסת ישראל, תוך דילוג מרשים ממפלגה למפלגה, וכעת הוא כבר שר בממשלת ישראל, סמל למפא"י הרעה, מפלגה שזיהתה עצמה עם המדינה, וכשחילקה את העוגה נתנה את הקצפת והדובדבנים לאנשי שלומה בעיקר. השכיר אולי הכי מצ'ופר בתולדות הפנסיה התקציבית של המגזר הציבורי מתנהל ביהירות כאילו המדינה שייכת לאביו (שאגב, גילה פעם בשידור חי בטקס השבעת הכנסת כי בנו שקל בכלל להצטרף לליכוד).
למזלו, עד להודעה חדשה היא אומנם תאיר לו פנים, ואמירותיו המביכות יידחקו לעמוד 6 בפינה השמאלית למטה. הוא ימשיך ליהנות מכל העולמות, והאמת, אין לו יותר מדי מה לעשות למען יהודי התפוצות. נכון לעכשיו היהודים שהכי זקוקים להגנתה של המדינה היהודית אינם מתגוררים בתפוצות אלא כאן – בלוד, בנגב, בעכו ובשכונת שמעון הצדיק. אם מצבם יחריף בגלל אוזלת ידה, שר התפוצות עוד עלול לקרוא גם להם, כמו לסמוטריץ', לבוא ארצה.
