ירושלים תלבש מחר (שני) חג, כאשר המעצמה הגדולה בעולם תשיק את השגרירות החדשה שלה בבירה. נתניהו ושרי הממשלה ישמיעו הצהרות חגיגיות, אלא שבחינה של המתרחש מאחורי הקלעים מלמדת שהדיבורים היפים על ירושלים של מעלה ממשיכים לתחזק את הערפל סביב מחדליה ואי־מימוש אחריותה של הממשלה לחיזוק חוסנה של הבירה.
במציאות, ירושלים של מטה היא עיר ענייה, ענייה מאוד. אפשר לדבר על ההגירה השלילית, על הגירעון החמור במקומות תעסוקה, על ההתחרדות וההתערבות של שכונות שלמות, על מצבה של מערכת החינוך ועל התשתיות הכושלות. אבל לפני כל אלה כדאי להתעכב על נתון אחד קטן שמסביר הכול: אם אתה תושב ירושלים – השכר הממוצע שלך הוא 7,400 שקלים בלבד, לא הרבה יותר משכר המינימום. לשם השוואה, השכר הממוצע בישראל הוא 10,300 שקלים, ובקרב עובדי המדינה הוא כבר עומד על למעלה מ־17,000 שקלים.
אי־אפשר להגיד שהמדינה לא חשבה על זה. פעמיים, ב־2007 וב־2014, העבירה הממשלה החלטה על העברת היחידות הארציות של משרדי הממשלה לתחום המוניציפלי של ירושלים. החלטות הממשלה תוארו ככאלה שיחזקו באופן דרמטי את מצבה הכלכלי של העיר: הן באמצעות משיכת אוכלוסייה חזקה ומבוססת, הן בהגדלת מספר המשרות האיכותיות המוצעות לתושבי העיר, והן באמצעות חיזוק מספר גדול של חברות במעגלים שניים ושלישיים המספקות למשרדי הממשלה שירותים מסוגים שונים. משרדי הביטחון והחקלאות קיבלו אמנם פטור, יחד עם השב"כ והמוסד שהעדיפו גם הם את מנעמי תל־אביב, אך ככלל, ההחלטה הייתה אמורה לחייב את שאר המשרדים. בפועל, דו"ח מבקר המדינה משנת 2013 מלמד שדבר כמעט לא נעשה. לא תכנון, לא הקצאת שטחים, לא גיבוש מסגרת תקציבית ולא הכנת העובדים.
הנה כמה דוגמאות: במשרד המשפטים, לא פחות מ־11 יחידות פועלות מחוץ לבירה; מהסנגוריה הציבורית, דרך הרשות לאיסור הלבנת הון, גוף הביקורת על הפרקליטות והיחידה להגנת עדים, ועד מחלקת התאגידים והכונס הרשמי. המשרד גם מתכנן לעזוב את משכנו הוותיק ברחוב צלאח א־דין, ובכך להחליש את אחד המאחזים השלטוניים החשובים ביותר במזרח־ירושלים.
גם מערכת המשפט אחראית למחדל. במקום לחזק את בית המשפט בירושלים, הוחלט על פתיחת ערכאה מחוזית חדשה בלוד. כשהחליטו לפתוח בית משפט לעניינים כלכליים מורכבים, עשו זאת בתל־אביב. ערכאה נוספת כזו הוקמה בחיפה. וירושלים? יוק. התוצאה היא שהתובעים והנתבעים נוהרים לערכאות החדשות, ולמשרדי עורכי הדין הגדולים אין תמריץ לפתוח שלוחות בבירה. אף שמדובר בעיר של מיליון תושבים, ירושלים היא מחוז השיפוט הקטן ביותר, בגודל של נצרת. לבנקים, לחברות הביטוח ולחברות הגדולות נוח לציין בחוזים שהסכסוכים יידונו בתל־אביב, כי שם יושבות ההנהלות ומשרדי עורכי הדין. אם שרת המשפטים הייתה מובילה רפורמה של הסטת כוח אדם שיפוטי, וקובעת שסמכות השיפוט של כל התדיינות מול המדינה היא רק בבירה, המצב היה משתנה.
הלאה: משרד הכלכלה מחזיק לא פחות מ־18 יחידות שלמות מחוץ לבירה. המשרד להגנת הסביבה פועל כמעט כולו מתל־אביב. משרד האוצר מחזיק 17 יחידות גדולות בשפלה, רובן של רשות המיסים. משרד התקשורת מנהל 13 יחידות מתל־אביב.
משרד החינוך מעסיק קרוב ל־1,700 עובדי מטה מחוץ לירושלים, במשרדים ששטחם מגיע לעשרות אלפי מטרים רבועים. השר בנט עצמו כמעט אף פעם איננו מתראיין מלשכת שר החינוך ברחוב שבטי ישראל. ליבת הפעילות של המשרד לא נמצאת שם. במשרד ראש הממשלה מדובר על שבע יחידות שעשו אקזיט ונמלטו מהעיר הקדושה, בהן יחידת הסייבר יה"ב ולשכת נתיב. במשרד התחבורה עשו זאת לא פחות מ־12 יחידות, כולל יחידת המחשוב, אגף מערכות מידע, השירות המטאורולוגי, חדר המצב ועוד. מנכ"לית משרד התחבורה יושבת גם היא בתל־אביב, ומכריחה את משלם המיסים לשלם על שתי לשכות: אחת בתל־אביב, ואחת נטושה בירושלים. אפשר להמשיך ולסקור את שאר המשרדים עם התירוצים וההסברים המוזרים שכל אחד מהם מספק, אך קצרה היריעה מהשתרע.
כשהאירוניה התאבדה
אם כבר מדברים על משרד התחבורה, שר התחבורה ישראל כץ מתהדר במהפכת התשתיות שהוביל במטרה 'לחבר את המדינה'. אלא שהיקף המשאבים לתשתיות המוקצים לבירה הוא עלוב. המשרד מתכנן להשקיע 140 מיליארד שקל ברכבות עד שנת 2030, אך כל התוכניות אינם כוללים אף קו חדש לירושלים. בישראל העתידית, מי שירצה להגיע לבירה ברכבת מבאר־שבע, דימונה, בית־שאן או הגליל – יהיה חייב לעבור דרך תל־אביב. אף אחד לא חשב על הקמת צומת משמעותי באזור כביש 6 כדי לקצר טווחים. למה? כי המתכננים עובדים כולם בתל־אביב, וכשאומרים להם לתכנן רכבת הם חושבים על המסילות שמתחת למגדלי עזריאלי. הם רוצים להוסיף שם מסילה רביעית, לפני שהראשונה הגיעה לבירה. עיר הלוויין מודיעין נהנית משני כבישים דו־מסלוליים ומקו רכבת לתל־אביב. ומה עם קו רכבת לירושלים? זה אפילו לא בתכנון. גם עיר הלוויין בית־שמש נהנית מקו רכבת יעיל לתל־אביב, אולם הקו לירושלים איטי ומיושן כל־כך, שרוב התושבים העובדים בבירה מכתתים רגליהם באוטובוסים או ברכבים פרטיים.
על מחדלי התחבורה לבירה וממנה אפשר ללמוד גם מהסאגה של כביש 16, שאמור להוסיף כניסה חדשה לעיר מכביש 1. הכביש מתוכנן לצאת מסיבוב מוצא, לעבור דרך הר־נוף ושערי־צדק ולהתחבר ללא רמזורים לדרך בגין. התכנון הסתיים לפני שנים, אפילו שם כבר נתנו לו – הרב עובדיה יוסף, ועכשיו "גילו" אתר ארכיאולוגי שהיה ידוע לכל ארכיאולוג מזמן. אף אחד לא חשב לתקצב את רשות העתיקות כדי שתסיים את החפירות מהר, ולכן אלה ייקחו לפחות שנה. המשמעות היא עיכוב של עוד כמה שנים טובות עד שסלילת הכביש תסתיים.
"אנחנו היהודאים שוכני ההר, מדינת ישראל הקיאה אותנו מתוכה", אומר עו"ד אמנון לורך. "נלחמנו שנים על הקמת רשות מטרופולינית של ירושלים, שתתכנן רכבת קלה לערי הלוויין ולשכונות המרוחקות. תקציב להקמת רשות כזו אפילו נכנס לחוק ההסדרים, אבל נעלם מתקציב 2019־2020". לורך, מבכירי הפרקליטים במשרד יגאל ארנון, מקדיש חלק ניכר מזמנו למלחמה סיזיפית במשרדי הממשלה כדי שיתחילו להשקיע קצת יותר בעיר הבירה. בשנים האחרונות הפך הנושא למפעל חייו, והוא מעסיק בהתנדבות פרקליטים שרוב זמנם מוקדש לעיסוק בנושא זה.
"אפילו האכלוס של בניין הממשלה החדש, 'ג'נרי 2', כרוך במלחמות", ממשיך לורך, "מישהי אמרה לי: 'למה שאעבור לירושלים? זו עיר ענייה ומגעילה. האוכל לא אוכל והתרבות לא תרבות'. ואני אומר למקבלי ההחלטות, איך נשנה את זה אם לא נביא לכאן את אלו שמשתכרים 17 אלף? הרי למי שמשתכר 7,000 אין כסף להוציא על תרבות ומסעדות. כך נוצר מצב שמשנת 2012, שניים מכל שלושה אנשים שנוספים לעיר הם ערבים. האוכלוסייה החרדית לא גדלה, והחילונית מצטמקת. העדר הגדול של בני מעמד הביניים שרוצה להתפרנס טוב, נודד לתל־אביב".
בניין 'ג'נרי' נבנה בקריית הממשלה, בסמיכות לבניין משרד החוץ. הקשיים באכלוסו ממחישים את הבעיה. כך למשל, אמורים לעבור אליו גם עובדי המשרד להגנת הסביבה, שכתבו את 'התקן לבנייה ירוקה'. התקן כולל סעיפים שונים העוסקים ביעילות אנרגטית ובשימוש בחומרים סביבתיים, וכולל סעיף המגביל את כמות מקומות החניה כדי לעודד שימוש בתחבורה ציבורית. והנה האירוניה: לקראת סיום בנייתו של ג'נרי שלח יו"ר ועד עובדי המשרד, סטיליאן גלברג, מכתב לעובדים: "כעובדי המשרד להגנת הסביבה כולנו בדעה שאין להגיע לעבודה עם מעל 1,000 קילוגרם של פח אחריך. מנגד, המדינה משלמת 'אחזקת רכב' וקונסת בכך כל עובד שאין לו בעלות על רכב. סיום ג'נרי הקדים במספר שנים הגעת תחבורה ציבורית סבירה למקום. מתוך ידיעה שאין ולא צפויה להיות חניה במקום, ושאין עדיין תחבורה ציבורית סבירה, מבקש מכל מי שגיבש עמדה לסייע גם לוועד לגבש עמדה המייצגת נאמנה את רצון הרוב". בשורה התחתונה, הם מסרבים לעבור עד שתובטח חניה לכל עובד. השר והמנכ"ל מיישרים קו עם ועד העובדים הלוחמני, ואינם מתאמצים לממש את החלטת הממשלה.
ההתנהלות השערורייתית של עובדי המשרד להגנת הסביבה ממחישה את בעיית המנהיגות: ראש הממשלה והשרים לא באמת מעלים את ירושלים על ראש שמחתם, ובהיעדר נחרצות ומנהיגות, החלטות הממשלה ממשיכות להיות תלויות ברצון הטוב של עובדי המדינה. במצב שנוצר, רק 'משפרי דיור' ממשרדי ממשלה שעובדים בירושלים במשרדים ישנים, מוכנים לעבור לג'נרי. קשה למצוא לקוחות חדשים מחוץ לעיר.
המשרד להגנת הסביבה איננו היחיד. כמעט כל היחידות הממשלתיות שמחוץ לירושלים מנהלות קרבות מרים במטרה לבטל את מה שנתפס מבחינתם כ'רוע הגזירה'. כך, למשל, המשרד לפיתוח הנגב והגליל של דרעי. עובדיו של השר מסיעת ש"ס יושבים ב'בית אמות משפט' בשדרות שאול המלך בתל־אביב. הממשלה משלמת עבורם דמי שכירות שערורייתיים, ולא מצליחה לאכוף את החלטותיה על העובדים הסוררים. כך גם במשרד לשיתוף פעולה אזורי של צחי הנגבי. לורך מספר שבכל פעם שמופעל לחץ על משרד ממשלתי כלשהו להעביר יחידה לירושלים, "מתנהל מחול שדים שלם. נציג ההסתדרות מגיע לכנסת ונושא נאומים שלמים על הרעת התנאים לעובדים, וטוען שהעובדים המסכנים ייאלצו לעמוד בפקקים במקום לעבוד קרוב לבית. כאילו שבכניסה לתל־אביב אין פקקים".
והנה עוד אנקדוטה: לפני שיקום ובניית פרויקט שרונה בתל־אביב, ישבו במתחם הטמפלרי העתיק יחידות של המשרד לביטחון הפנים. במסגרת חידוש האזור הם קיבלו הוראה לעלות לירושלים, אולם סירבו בתוקף. הם חסמו את החניה, וההסתדרות שלחה בשמם רשימת דרישות: מענק של 100 אלף שקל לכל עובד, מכונות קפה חדשות, ותוספת נסיעות כאילו שהם צריכים להגיע מאילת.
החתול והשמנת
אחת הבעיות הקשות היא הפטור הגורף שסידר לעצמו משרד הביטחון. כתוצאה מהמחטף, כל מי שקשור לביטחון, אפילו בעקיפין, מנצל את הפרצה ובורח מהבירה. כך למשל מרכז הסייבר האזרחי. במסגרת פינוי מתחם הקריה פונו גם 25 אלף מטר משרדים של עובדי משרד הביטחון, בהם יחידת הסייבר. לחץ מי שלחץ, ובמקום להעלות אותם לבירה הם הועברו לבניין משרדים גדול ב… קריית־אריה בפתח־תקווה.
לנוכחות המסיבית של גופי הביטחון בשפלה ישנה השפעה גם על הגירה שלילית. כך, למשל, הימצאות משרדי השב"כ והמוסד בתל־אביב גורם להרבה מעובדי קהילת המודיעין לעזוב את הבירה ולנדוד לתל־אביב. בראיון למקור ראשון הסביר מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך מדוע נאלץ לעזוב את היישוב מעלה־מכמש: "הבנתי שכל התפקידים הבאים שלי יהיו בתל־אביב. הרבה יותר נוח לסיים ישיבה בחצות ולהיות בחצות ועשרה במקלחת, מאשר לנסוע שעה ויותר", אמר.
לורך מתקומם על הפטור הגורף שקיבל משרד הביטחון. "אני יכול להבין שיש יחידות שצריכות לשבת קרוב לבור בקריה, והעברה של הקריה תעלה מיליארדים, אולם מדוע היחידה להנצחת החייל לא יושבת בהר הרצל? מה הזיקה בין היחידה הזו לקריית־אונו? למה הגדנ"ע יושב בקריית־אריה בפתח־תקווה? יש שם בניין גדול עם 25 אלף מטר, שמאכלס למעלה מ־2,000 עובדים של יחידות שונות במשרד הביטחון. למה הם לא בירושלים? מדוע משרד הביטחון לא יושב ליד ממשלת ישראל? מדוע ישיבות הקבינט נערכות בתל־אביב?"
הפרויקט הגדול ביותר שנתקע בינתיים הוא בניין משרד ראש הממשלה, 'אלמוג'. את החלטת הממשלה על בניית הפרויקט במגרש המערבי לסינמה־סיטי הוביל בשעתו אהוד אולמרט. ועדה ציבורית בראשות השופט אליעזר גולדברג אישרה את התקציב לבניין חדש וכן למטוס עבור ראש הממשלה והנשיא, והממשלה אשררה את החלטות הוועדה ב־2014. המטוס נקנה, אולם פרויקט המשרדים תקוע. מדובר במבנה גדול שאמור להחליף גם את מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור וגם את משרד ראש הממשלה. הוא יכלול כ־90 אלף מטר של משרדים ושטחי עזר, וירכז את כלל יחידות משרד ראש הממשלה, גם אלו שממוקמות כיום בתל־אביב.
לפרויקט ישנן השלכות רוחב רבות וחשובות: הקמת הבניין החדש תאפשר למדינה להרוס את משרד ראש הממשלה הישן ולבנות תחתיו מבנה גדול יותר; וגופים כמו המועצה לביטחון לאומי יעברו ל'אלמוג' ויפנו נדל"ן יקר ליחידות ממשלתיות נוספות שיוכלו לעלות לבירה. התב"ע אושרה במארס 2017, אולם מאז נכנס הפרויקט להקפאה עמוקה. נראה שגם כאן החתול שומר על השמנת. יחידות הביטחון שנדרשות לעלות לבירה הן שאמורות לאשר את תוכניות הביצוע של הבניין החדש. עבור אנשיהם, מדובר בגזירה שעדיף לדחות עד שהפריץ ימות או הכלב ימות. הם מורחים את הזמן, משום שכל שנה שבה הם מצליחים לדחוק את הקץ נתפסת בעיניהם כרווח נקי.
הזכרנו לעיל את רשות התקשוב של מדינת ישראל. מדובר על כל מערכי המחשוב והתקשוב שאינם ביטחוניים. מבחינת כוח אדם מדובר בכ־200 עובדים עתירי ידע, והתוכנית היא להעביר אותה לירושלים. משרד האוצר כבר קיבל את ההחלטה, אלא שכרגיל הכול מתנהל בעצלתיים. האוצר עדיין לא תקצב את הפרויקט, וההליכים התכנוניים, הרגולטוריים והלוגיסטיים עשויים לקחת עוד שנים ארוכות. רשות הסייבר אמורה להגן על כלל המידע הממשלתי, זה שמרוכז במשרדים כמו האוצר, הפנים, העבודה, המשפטים ועוד. אותה אפשר להעביר כבר עכשיו, אולם זה לא קורה.
מהמשרד לענייני ירושלים נמסר בתגובה: ״השר לענייני ירושלים ומורשת זאב אלקין יזם את החלטת המציעים בנוגע למעבר היחידות הממשלתיות לירושלים, על מנת לשים קץ להשתהות הלא מקובלת של משרדי הממשלה בישום ההחלטה המקורית מ־2007. בהחלטה החדשה אכן יוקם צוות יישום בראשות מנכ"ל משרד ירושלים והמורשת ויהיו בו נציגים מאגף תקציבים, ממנהל הדיור הממשלתי, מהנציבות ומנציג הרשות לפיתוח ירושלים. השר אלקין התעקש על כך שההחלטה החדשה לא תהיה ריקה מתוכן ועל כן הכניס לראשונה סנקציות על משרדי הממשלה שלא יעמדו בלוח הזמנים המדויק שהציבו בפניהם. בין היתר ייגבו דמי שכירות כפולים, יוקפאו תקציבים גמישים, לא יתאפשר גידול בתקציב השוטף בשנה העוקבת ועוד. השר אלקין מאמין שהעברת היחידות הארציות לירושלים היא חשובה ביותר ותתרום לעיר הן ברמה הכלכלית הן ברמה התדמיתית כעיר ממשל מתקדמת, ועל כן יפעל לכך שההצעה שתעבור תיושם במלואה עד למעבר סופי של כל היחידות הממשלתיות.
"יש להבהיר כי בהחלטה הנוכחית אנו לא משנים דבר לגבי חברות ממשלתיות לא לכאן ולא לכאן, לכן הטענה כאילו אנחנו מאשרים לחברות הממשלתיות שלא לעבור לירושלים אינה נכונה לחלוטין. ההחלטה התייחסה מראש למשרדי ממשלה בלבד, כדי לזרז בצורה ניכרת את המעבר שלהם לירושלים״.
