עוד בטרם הוזז טנק אחד ממקומו בגבול רוסיה־אוקראינה בתנועת התקפה או נסיגה, בישראל כבר הסתערו הידענים והמדינאים והסיקו מסקנות חותכות ונחרצות מהמצב שנוצר במזרח אירופה לאזורנו אנו. מאגרי החירום של הפוסטים נפתחו, מאות ציוצים שוגרו, אינספור מילים נחתו על מטרתן. באופן שבוודאי יפתיע אתכם עד מאוד, כל אחד מהמשתתפים בדיון האסטרטגי הזה לקח את דעותיו על מה שקורה כאן, הלביש אותן יפה־יפה על המתיחות המתגברת בגבול הרוסי־אוקראיני, ומיד גזר ממנה בקלות את המסקנות הברורות והנדרשות, שבאופן פלאי התיישבו היטב עם מחשבותיו על הסכסוך כאן, שהוא הביא אותן מוכנות מהבית.
מצד אחד טענו: "הנה, תראו מה שווים הסכמים בינלאומיים: ישראל חייבת ללמוד מזה שאין לה על מי לסמוך חוץ מעל עצמה ועל כוחה, ובשום פנים ואופן אסור להסתמך על הבטחות האמריקנים ובוודאי לא לחתום על הסכם בגיבוי בינלאומי עם הפלסטינים לעולם ועד". ומהצד האחר אמרו: "הסיבה היחידה שפוטין מהסס למחוץ ברגע את אוקראינה היא שיש מולו ברית חזקה בראשות ארה"ב. ישראל קטנה בהרבה מאוקראינה ולכן חייבת לייצר לעצמה ברית חזקה עם מדינות המערב, מה שלא יקרה ובוודאי יתערער אם לא נתחיל לעשות את מה שהמדינות האלה רוצות, כלומר הסכם עם הפלסטינים".
זה בסדר להיות פרובינציאלי עד רמה מסוימת. אנחנו אכן מדינה קטנה בעולם עם מגמות מדיניות, כלכליות וחברתיות שעלינו להתחשב בהן אם ברצוננו להיחשב כעם וכמדינה שווים בין שווים. אבל מי שעיניו בראשו ולא בוחר להתעלם מעוד פן חשוב של המציאות, יגלה שפשוט אי אפשר – כלומר אפשר, אבל זה יהיה חסר כל טעם ופשר – לערוך השוואות בין דברים שקורים סביבנו ובין מה שקורה בחלקת הארץ שאנו יושבים בה. זו לא מחשבה קלה. הודאה בכך שאתה שונה, מיוחד ולא רגיל היא מעשה שדורש אומץ. ולנו אין זכות להתעלם מהמחשבה הזו, ולהתחיל לנסח אותה לעצמנו ואז לעולם במרץ. אחרת, לא כל כך יהיה לנו סיכוי להמשיך.
הגיע הזמן להכריז בפני מי שמעוניין לשמוע, ובעיקר בפני מי שלא: הסכסוך הערבי־ישראלי בארץ הקודש אינו סכסוך שאפשר לפתור בכלים שסכסוכים אחרים נפתרו בהם. למה? קודם כול כי מדובר, ובכן, בארץ הקודש. אין כאן תחושת קדושה לוקאל־פטריוטית רגילה כפי שקיימת במידה זו או אחרת גם במדינות אחרות. האדמה הזו נחשבת קדושה לא רק לאנשים שיושבים עליה אלא למיליארדים ברחבי העולם. נרצה או לא, עיני העולם נשואות לכאן מראשית שנה עד אחרית שנה. יעידו על כך מהעבר האחד עשרות או מאות מיליוני נוצרים אוונגליסטים ברחבי העולם – ממש לא רק בארה"ב – שארץ הקודש היא רכיב חשוב באמונתם, ומהעבר האחר יעידו על כך מאות מיליוני שונאי ישראל שנציגיהם בארגונים בינלאומיים מתמקדים שוב ושוב זה עשרות שנים בעוולות הפעוטות יחסית של ישראל לעומת אומות ומדינות רצחניות להפליא, באופן שאין להסבירו בהיגיון אלא במשיכה מיסטית למה שקורה בארץ הקודש.
שנית, זו המדינה היחידה בעולם שהוקמה לעם שכמעט הוכחד בניסיון ההשמדה המתוכנן, המקיף והממושך ביותר בתולדות האנושות. רוב תושבי המדינה הזו, להלן יהודים, לא יכולים ואסור להם לקחת סיכונים שמדינות ועמים אחרים אולי יכולים להרשות לעצמם. כשמביאים בחשבון שבתוך שטחי המדינה הזו נמצאת אוכלוסייה מוסלמית שחלקה רואה ביהודים היושבים בארץ ישראל מטרד שצריך להסיר בכל אמצעי – שלא לדבר על עשרות מיליוני המוסלמים המקיפים אותה במעגלים קרובים ורחוקים, שלא מסתירים את שאיפתם המוצהרת להשמיד את המדינה היחידה הזו – המסקנה פשוטה: בלמו את פיכם, צבועים, וצאו לנו מהווריד.
יש כמובן עוד סיבות שונות ומגוונות, נראה שכל אחד ואחת עם ראש על הכתפיים מבין מדוע המצב כאן לא דומה, ואי אפשר להסיק ממנו על מקומות אחרים ולהפך. יותר מכך, זה מסוכן. כי מה יגידו ימנים אם בסופו של דבר רוסיה לא תפלוש לאוקראינה ותיסוג בחזרה? האם אז הדבר יוכיח שגם ישראל יכולה להרשות לעצמה לסמוך על הסכמים ובריתות בינלאומיות? ודאי שלא, למשל מהטעמים שמנינו לעיל. אותו הדבר מהצד השמאלי, אם פוטין מכריז מלחמה על אוקראינה, האם לפתע תבינו שבריתות בינלאומיות הן משענת קנה רצוץ?
להשוואות האלה אין מקום, סיבה או צורך. עולם כמנהגו נוהג, ועלינו להביט בו בעיניים פקוחות. לקחת את מה שטוב, לא לקחת את מה שרע, הכול בסדר. אבל להשליך ממקומות אחרים לכאן? לא. מדינת ישראל היא יצור ייחודי ושונה. יודעים מה, משונה. אין בעיה. והיצור השונה והמשונה הזה ימשיך להילחם על חייו בדרכים רגילות פחות מאשר מדינות אחרות, כי אנחנו שונים ואחרים. לא מורמים מעל אומות אחרות, לא פחותים מהן. פשוט אחרת.
כשנפנים את המצב הטבעי שלנו, השונה והמשונה, ייפתח לכולנו – ימין ושמאל כאחד – פתח לחשיבות אחרות, מחוץ לקופסה, שמדעני מדעי המדינה, דיפלומטים ושליחי או"ם פשוט לא מצליחים להעלות על דעתם. ממילא אף אחד מהם לא יודע "מה בעצם רוצה פוטין", כי "מדובר בדמות מסתורית כבר שנים רבות".
