מה מחבר את אמיר אוחנה, חבר בשדולת ארץ ישראל השלמה, לצחי הנגבי, שהצביע בעד תוכנית ההתנתקות? את חסיד השוק החופשי יריב לוין, עם חיים כץ שנבחר בזכות קולות ועדי העובדים? את גדי יברקן, שיוצא נגד כל מגבלות הקורונה, עם יולי אדלשטיין, שקידם את התקנות הללו? את מירי רגב הפופוליסטית עם יובל שטייניץ הפילוסוף?
לכל השאלות הללו, והן לא היחידות שאפשר לשאול, יש תשובה אחת: הליכוד. המפלגה הגדולה ביותר בישראל, זו שלפי הסקרים רק הולכת וצומחת, מכילה בתוכה אינספור ניגודים ומחלוקות אידיאולוגיות בשלל נושאים, ולא רק בין נציגיה בכנסת. חלוקות דומות, משמעותיות אף יותר, קיימות גם בקרב מתפקדי המפלגה. תוכלו למצוא שם קבוצות כוח שונות, מליברלים ועד חברים בוועדי עובדים, מ"הליכודניקים החדשים" משמאל ועד אנשי המטה הלאומי מימין.
בתוך שורות הליכוד לא שוררת אהדה אישית רבה בין החברים. הצעה שמקדם חבר כנסת מסוים במפלגה עלולה ליפול בעקבות מהלכים שקידם בסתר אחד מעמיתיו לסיעה. גם הבחירות המקדימות בליכוד נחשבות למסע מתאגר שמצריך עור עבה וכריתת בריתות שונות, כשמאחורי הקלעים מסתובבות רשימות מומלצים לצד רשימות חיסול.
ובכל זאת, לכל אחד מהחברים במפלגה ברור שהשלם גדול מסך חלקיו. שאת המחלוקות והוויכוחים מנהלים בתוך הבית פנימה, וכלפי חוץ משדרים מסר אחיד ככל האפשר לטובת קידום המחנה הלאומי. בסוף קשה להתווכח עם ההצלחה בקלפיות. יהיה אפילו מי שיאמר שדווקא המגוון בתוך אותה מפלגה מאפשר למנעד רחב של אזרחים להצביע לה ולמצוא בה את קולם.
את ההפך הגמור אפשר לראות כיום במפלגה שמימין לליכוד ובקרב מצביעיה הפוטנציאליים, שפעם אחר פעם מתקשים להתכנס תחת דגל אחד. גם כעת, המפקד שמנהלים במפלגת הציונות הדתית לא ממש ממריא. מי שהצביעו לה בבחירות הקודמות אינם נוהרים להתפקד לשורותיה. במקביל, רבים ממאוכזבי ימינה מבהירים אומנם שלא ייתנו שוב את קולם לנפתלי בנט וחבריו, אבל גם לא מוצאים את מקומם בציונות הדתית. פה ושם עולים קולות הקוראים להקמה של מפלגת ימין נוספת, ויש אפילו מי שמנסים לערוך החייאה מלאכותית למפלגת הבית היהודי.
ייתכן שחלק מהטעות היא בשם שנבחר. המיתוג של מפלגת הציונות הדתית עלול להרחיק אנשי ימין חילוני, ולא רק אותם. בציבור החרדי תמצאו לא מעטים שמתעקשים להגדיר את עצמם כחרדים, אף שלמתבונן מהצד לא ברור במה החרדיות שלהם באה לידי ביטוי; לעומת זאת, במגזר הציונות הדתית תפגשו גברים ונשים בעלי תפיסה ציונית־דתית לכל דבר, שכל מי שפוגש בהם בטוח שהם חלק מהמגזר הסרוג, ובכל זאת הם יתעקשו שהם לא חלק מהקבוצה הזו.
אבל זה לא רק השם של המפלגה. חלקים גדולים בציבור הדתי־לאומי ובימין האידיאולוגי מתקשים למצוא שיקוף לעמדותיהם במפלגת הציונות הדתית. ברבים מהנושאים השנויים במחלוקת בקרב קהל מצביעיה, בעיקר בנושאי דת ומדינה אך לא רק בהם, מפלגת הציונות הדתית מתעקשת לדבר בקול נחרץ שמוצג כעמדת המפלגה, ולא כעמדתו האישית של חבר כזה או אחר.
כדי לפנות לקהל רחב יותר, יו"ר המפלגה וחברי רשימתו נדרשים לעמול על פתיחת השורות באופן שייתן מקום למגוון עמדות. אחרי המסע שערך בצלאל סמוטריץ' בקרב יהדות התפוצות, מומלץ לו לערוך מסע דומה גם בקרב קהילות דתיות בארץ, מהתורניות ועד לליברליות. אולם השינוי נדרש גם מהציבור. במקום לעסוק בפילוגים, יתכבדו כל אגפי הציונות הדתית וכל מי שמרגיש שמקומו מימין לליכוד, וישכנעו כמה שיותר חברים להצטרף למפקד. אם דמותו של היו"ר הנוכחי מפריעה להם, הם יכולים לחפש מועמד מתחרה ולפקוד אנשים שיצביעו לו. גם אם סמוטריץ' יהיה ראש המפלגה, הרשימה יכולה לכלול חברים בעלי דעות שונות.
מפלגת הליכוד ומצביעיה יודעים להכיל מגוון דעות רחב ולאפשר לחברים להוביל אג'נדות שונות, בעודם מתאחדים סביב כמה נושאי ליבה. אם נציגי הימין האידיאולוגי ומצביעיהם רוצים לראות את המפה הפוליטית זזה ימינה, הם חייבים לפעול באופן דומה.
