הכרזת טראמפ על פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן, המחישה פעם נוספת את הקיטוב בין המחנות השונים במזרח התיכון. בעוד איראן השיעית ותומכיה באזור גינו כצפוי את הצעד האמריקני, המדינות המשתייכות לציר הסוני בירכו על המהלך.
אבל השבוע האחרון הביא עמו גם חדשות פחות טובות למדינות הסוניות: בבחירות שהתקיימו בלבנון נחל המחנה הסוני תבוסה לטובת השיעים. סעד אל־חרירי, נציגהּ של סעודיה, כשל בניסיונו להביא את הצעירים הלבנונים לקלפיות ולמנוע את השתלטות איראן על ארץ הארזים. המנצח הגדול היה מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, שתוצאות הבחירות העניקו לו ולבני בריתו רוב בפרלמנט. מתוך 128 מושבים זכו נציגי הארגון השיעי ותומכיו בכ־67 מושבים (12 לחיזבאללה עצמו). מפלגתו של סעד אל־חרירי, 'אל־מסתקבאל', קיבלה 21 מושבים, 12 פחות ממה שהיה להם עד כה. עם זאת, היא עדיין המפלגה הגדולה ביותר, וחרירי ימשיך לכהן כראש הממשלה, שכן החוקה הלבנונית קובעת כי ראש הממשלה יהיה סוני, הנשיא נוצרי ויו"ר הפרלמנט שיעי.
הבחירות תוארו בלבנון כהיסטוריות, שכן כבר תשע שנים שאזרחי המדינה לא הלכו לקלפיות, לאחר שחברי הפרלמנט הלבנוני האריכו את כהונתם שלהם לא פחות משלוש פעמים. עוד לפני הבחירות היה ברור שמאחורי המאבק המקומי עומדות שתי המעצמות האזוריות, המתייצבות זו נגד זו ובוחשות במזרח התיכון כולו: איראן השיעית וסעודיה הסונית.
כמיטב המסורת של העיתונות הערבית, מלחמת הפרוקסי הזו באה לידי ביטוי גם בקריקטורות שפורסמו במהלך מערכת הבחירות. באחת מהן נראה עץ הארז, סמלה המפורסם של לבנון, כאשר מצד אחד מושכים אותו האיראנים ומצד שני הסעודים. בקריקטורה נוספת, שפורסמה לאחר הבחירות, נראה המנהיג של איראן, עלי חמינאי, מזיז את עץ הארז ממקומו במרכז דגל לבנון, ומציב במקומו את סמל הרפובליקה האסלאמית.
"שתי המדינות השקיעו כספים רבים בלבנון", אומר ל'מקור ראשון' פרשן מקומי. "האיראנים השקיעו ברובע דאחייה השיעי בביירות, המעוז של חיזבאללה. הסעודים בנו גשרים וכבישים שנהרסו בימי מלחמת לבנון השנייה. סעודיה השקיעה כסף רב בלבנון, ועכשיו היא רואה את ההשקעה שלה יורדת לטמיון. הניצחון של חיזבאללה בבחירות נותן תוקף פוליטי ברור להשתלטותה של איראן".
במסיבת העיתונאים שכינס חרירי לאחר ההפסד, הוא ניסה להפחית ממשמעותו. "אנחנו יודעים שהיו זיופים בקלפיות, אבל אני מודיע שניצחנו בכל התחומים. הלבנונים הרימו את ראשם והוכיחו שהם עם גדול שנועד לגדולות", אמר חרירי, ותלה את שיעור ההצבעה הנמוך – 49 אחוזים בלבד – גם בשינוי בשיטת הבחירות, שהפכו מאזוריות ליחסיות. "חשבנו שהתוצאות יהיו טובות יותר", הודה, "אבל אנחנו מסתכלים קדימה. יש הרבה משימות במישורים השונים – פוליטי, מדיני וכלכלי – ומוטלת עלינו אחריות כבדה כלפי הלבנונים. אמנם השגנו פחות מושבים בפרלמנט, אבל זה לא ממש חשוב. ככה זה בבחירות, פעם משיגים יותר קולות ופעם פחות. מה שעומד לנגד עיניי הוא השאלה איך לבנות את לבנון ואיך לשפר את איכות החיים של האנשים. זה העיקר. לאנשים נמאס מהפוליטיקה. הם רוצים עבודה, יציבות כלכלית ותעסוקה לצעירים".
אכן, מצבה הכלכלי של לבנון מצוי בשפל. על קופת המדינה מעיקים חובות של מאות מיליוני דולרים, המגזר הציבורי מנופח, ושיעור האבטלה בקרב צעירים גבוה מ־40 אחוזים. מיליון וחצי פליטים סורים שנכנסו ללבנון מאז פרוץ המלחמה בארצם יוצרים נטל נוסף על המדינה. בקמפיין הבחירות שלו הציג חרירי את הנתונים העגומים והבטיח רפורמות כלכליות. באמצעות גימיקים שונים, ובהם צילומי סלפי עם בוחרים, הוא ניסה למשוך קהל בוחרים צעיר, והזהיר כי הפתיחות והחופש ייעלמו מהמדינה אם איראן תיכנס ללבנון באמצעות חיזבאללה.
מלחמות רחוב
בהמשך מסיבת העיתונאים השיב חרירי גם לשאלות כתבים. אחרי כמה שאלות מוזמנות שנועדו להחניף לו ולשבחו על הישגיו, קם כתב אמיץ והציג שאלה פשוטה, הנוגעת לנושא הנפיץ ביותר בפוליטיקה הלבנונית: קיומו של חיזבאללה כמיליציה עצמאית נושאת נשק, בנפרד מצבא לבנון. "האם אנחנו יכולים להאמין שישנה יציבות בלבנון, כאשר אנחנו יודעים שבידי חיזבאללה יש נשק, שנחשף בין היתר על ידי ישראל?" שאל הכתב, וציטט את אמירתו של השייח' נעים קאסם, סגנו של נסראללה, כי אחרי הבחירות חוקי המשחק בלבנון ישתנו. חרירי התעשת והשיב: "הוא יכול לומר מה שהוא רוצה. אתם יודעים שאני בעד פירוק חיזבאללה מנשקו, אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם חילוקי הדעות בעניין הנשק צריכים למנוע מאיתנו לפתור את הבעיות של המדינה. אבי, רפיק אל־חרירי, הגיע ללבנון בשנת 1992. המדינה הייתה הרוסה אחרי מלחמת האזרחים. לא הייתה לו תמיכה פוליטית. ולמרות זאת הוא לא התייאש ועבד למען שיפור המדינה.
"יש לנו חילוקי דעות פנימיים בלבנון בנוגע לאסטרטגיה האזורית שלנו", המשיך חרירי, "אבל זה לא צריך למנוע מאיתנו לעבוד למען טובת האזרח. צריך לפתח את המדינה ולהחזיר את הכלכלה ואת התיירות, במקביל לדיונים חשאיים שמתקיימים בין החברים בלבנון. צריך לדבר ולא לצעוק זה על זה בלי שאף צד ישמע. היום עשינו בחירות, מחר נרכיב ממשלה ואז נדון בכלל הדברים".
הביקורת לא פסקה. כתב אחר ציטט גורמים ישראלים שאמרו לסוכנות 'רויטרס' כי מבחינת ישראל, בעקבות תוצאות הבחירות לבנון היא חיזבאללה. חרירי השיב כי לבנון איננה נושאת באחריות למעשי חיזבאללה. "ישראל רק מחפשת סיבה לעימות. היא מתעמרת בפלסטינים ופוגעת בהם. לבנון מיוצגת על ידי ממשלת לבנון. בלבנון יש מפלגות פוליטיות שונות, לחיזבאללה יש ייצוג בפרלמנט. יש להם נשק, כי הם מתערבים בנושאים אזוריים. לבנון כולה לא נושאת באחריות למעשיהם. הישראלים יודעים היטב שזה לא נכון".
בעוד ראש ממשלת לבנון התמקד בנאומו באתגרים הכלכליים של לבנון, מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה התפאר בניצחונו. "הבחירות הוכיחו שמשולש הזהב של ההתנגדות, העם והצבא חייב להימשך", אמר נסראללה בנאום שנשא, ושיבח את הבוחרים הלבנונים שהביעו תמיכה בהתנגדות לישראל. נסראללה התייחס גם למתיחות הגואה בין סוריה, לבנון וישראל, ושמר על עמימות. "כולנו היינו עסוקים בבחירות, אבל עקבתי אחרי ההתבטאויות בישראל ואחרי האיומים שלה על לבנון ועל סוריה. המתיחות בין איראן לישראל הולכת לכיוון בלתי־ידוע". אלא שהמעשים האיראניים בסוריה בהחלט מבהירים את כיוון המתיחות. ההישג של חיזבאללה בלבנון היה ניצחון נוסף לשאיפות האיראניות להתבסס במזרח התיכון.
כפי שהאשים חרירי, במהלך הבחירות התקבלו דיווחים על זיופים, אך אלה לא בוצעו רק על ידי יריביו. ברשתות החברתיות הופצו סרטונים שבהם נראו פעיליו של חרירי מחלקים כסף לבוחרים. מנגד, תומכי חיזבאללה נצפו כשהם מניחים את ידיהם על קלפיות ומשמידים פתקים של המחנה היריב. כמה מועמדים הודיעו ביום הבחירות על פרישה, ומקורביהם הסבירו כי עשו זאת בעקבות לחץ ואיומים שקיבלו מאנשי חיזבאללה, שרצו להבטיח את ניצחון נציגיהם.
היריבות העזה בין "מחנה 8 במארס", הכולל את חיזבאללה ומפלגת 'אמל' הוותיקה, ל"מחנה 14 במארס" של חרירי ומפלגתו (שני התאריכים קשורים לאירועי "מהפכת הארזים" ב־2005), הביאה לכמה אירועי אלימות ברחובות הבירה ביירות במהלך מערכת הבחירות. קבוצה גדולה של צעירים רכובים על אופנועים הגיעה באחד הימים למתחם אנדרטת הזיכרון של חרירי האב, וביקשה להרוס אותה. כזכור, רפיק אל־חרירי התנגד כראש הממשלה לארגון חיזבאללה, ודרש לפרקו מנשקו. הוא חוסל ב־2005 ממכונית תופת שהתפוצצה ליד שיירתו. צוות החקירה הצביע על חיזבאללה כאחראי לחיסול, אך הארגון מעולם לא שילם את המחיר. הצעירים המשולהבים השמיעו קריאות למותו של חרירי הבן, ורקדו בכבישים כשהם מניפים את דגל הארגון. כרזת בחירות ובה דמותו של סעד אל־חרירי הועלתה באש, לקול קריאות "ביירות הפכה לשיעית". אחד הנוכחים הכריז כי "זוהי תמונתו של הכלב שימות במהרה".
גם המחנה הנגדי ניסה להפגין נוכחות. רעולי פנים סונים ארגנו מפגן כוח מאולתר, וצעדו ברחובות ביירות חמושים במקלעים וירו באוויר. הם שרפו דגלי חיזבאללה ודרכו על שלט בחירות של תנועת אמל, שבבחירות האחרונות חברה כאמור לגוש הפוליטי של חיזבאללה.
"תוצאות הבחירות המעניקות ניצחון לחיזבאללה, הן בהחלט סיבה לדאגה", אומר לנו שגריר האיחוד האירופי בישראל, עמנואל ז'ופרה. הוא ציין שהאיחוד האירופי שיגר פקחים מטעמו כדי לעקוב אחר התנהלות הבחירות. "התערבותה של איראן במדינות אחרות היא דבר שלילי. אנחנו לא רוצים לראות הסלמה של העימות בסוריה, ושואפים להשיג יציבות אזורית".
נקמת טהרן
בטהרן לא המתינו לתוצאות הבחירות בלבנון. בערב הבחירות דווח כי ישראל זיהתה תזוזה של סוללות טילים איראניות הסמוך לגבול, ותושבי הצפון הונחו לרענן את המקלטים. התשתית הנרחבת שאיראן ביססה בסוריה מציבה איום משמעותי על ישראל. בחסות המלחמה נגד דאעש בעיראק ובסוריה, הצליחה איראן לממש את תוכניתה ליצור רצף שיעי מאיראן ועד גבול ישראל. בשם המלחמה בטרור נכנס ארגון חיזבאללה לשטח סוריה והתבסס שם, וכך גם מיליציות שיעיות מאפגניסטן ומפקיסטן. הכוחות הנאמנים לאיראן בסוריה מונים כמה רבבות לוחמים. אמצעי הלחימה המתקדמים שהעבירו האיראנים לסוריה כוללים טילי קרקע־קרקע ארוכי טווח, כלי טיס בלתי מאוישים ומערכות נגד מטוסים המאיימות על מטוסי חיל האוויר הישראלי.
על כל התשתית הזו מנצח אדם אחד – מפקד 'כוח קודס' קאסם סולימאני, המפקד על פעילותה של איראן מחוץ לגבולותיה. סולימאני, הנוהג להופיע בגזרות השונות במפתיע ונחשב אגדה במזרח התיכון, ספג בשבוע החולף מתקפה נוספת (שיוחסה לישראל). בתקיפה משולבת יורטה שיירת נשק איראנית והופצץ בסיס איראני בפאתי דמשק. על פי כלי התקשורת בסוריה, תשעה חיילים איראנים נהרגו בפעולה, בהם כמה מפקדים. התקיפות האוויריות המדויקות שמיוחסות לישראל בסוריה מביאות לאבדות קשות מבחינת סולימאני. השמדה מהאוויר של מתקנים צבאיים ואמצעי לחימה והריגת מפקדים בכירים פוגעות בכבוד האיראני, ובטהרן שואפים לנקום.
חשיפת היכולות האיראניות על גבולה של ישראל מאיצה את המתיחות הישירה בין טהרן לירושלים. שאלת המפתח היא התזמון האיראני. האם סולימאני ישתמש בארסנל שנחשף בצורה ישירה מול ישראל, ויפתח בעימות אזורי מר וקשה שיגרום לסוריה, לחיזבאללה ולאיראנים להתגעגע ללחימה בדאעש? למרות רגש הנקמה, סולימאני ידוע כאדם שקול ויש להעריך שישקול את צעדיו בקפידה.
סולימאני יצטרך להתחשב גם בשחקן נוסף ומרכזי בזירה הסורית: ולדימיר פוטין. האינטרסים שלו נוגדים את אלה של האייתוללה חמינאי,יש להניח כי בין השניים אין יחסי אהבה גדולים מדי. הרוסים לא ישושו לראות את האזור מידרדר למאבק אלים נוסף. בינתיים פוטין מאפשר לישראל לתקוף את הבסיסים האיראניים ולשמור על עליונות צבאית מול משמרות המהפכה.
למרות ההפסד של נציגהּ סעד אל־חרירי, סעודיה יכולה להתנחם בכך שישראל וארה"ב מתקדמות לעימות ישיר עם האויבת הגדולה שלה – איראן. נסיגת טראמפ מהסכם הגרעין, הטלת סנקציות חדשות על טהרן והתקיפות האוויריות נגד הכוחות האיראניים בסוריה, הן בשורה טובה לציר הסוני, שראה בתקופה האחרונה את יריביו משתלטים על המזרח התיכון.
"יש פה מטרה מדינית וצבאית משותפת לארה"ב ולישראל – למשוך את האיראנים ואת הצבא הסורי להגיב לתקיפות בזמן ובמקום שיהיה להן נוח", העריך גורם צבאי סורי בריאיון לערוץ 'אל־אחבריה' הסורי. "אני לא חושב שהאיראנים יתפתו להגיב לניסיונות האלו, אבל אין ספק שהאיראנים ייתנו את המענה שלהם בזמן ובמקום שיתאימו להם ולא לאויביהם".
