פעם שעברה כתבתי טור על איך לא להרוס את הטוב שהאיש שלך הביא איתו לנישואין השניים, אבל מה עם טור על איך לא להרוס אותך ואת מה שאת הבאת איתך?
אני יודעת איך זה.
בלי ששמת לב התחלת להפיל עליו את הדאגה, את הבנק ואת הטסט לאוטו
את נשואה בפעם הראשונה ולא טוב לך כבר הרבה זמן. אולי הרגשת כל הנישואין הראשונים שלך שהכל עלייך, שאת לבד בזה. אולי אמרת לעצמך כמה פעמים שעם כל הכבוד למעט שהוא עושה מדי פעם כדי לרצות אותך, את יכולה להסתדר לבד.
את מתגרשת ולפתע את באמת לבד. רק שלבד מבחירה זה שונה בתכלית מהבדידות שחווית כשהיית נשואה. זה לבד נושך. כל האחריות עלייך וזה מתיש. אין את מי להאשים יותר, אין ממי לצפות יותר. אין עם מי לריב על זה.
את מתחילה להבין איך לנהל חשבון בנק, כי אין לך ברירה. ולעשות טסט לאוטו – כי אין ברירה. אם לא היית הבשלנית, אז את עכשיו חייבת ללמוד להכין כמה דברים. אם כשהילד שלך היה חולה בלילה היה עוד מישהו איתך, אז עכשיו אין. אם את נורא מודאגת ממשהו, אין מישהו איתך בבית להחזיק את זה.
זה קשה ובודד להיות לבד.
והרבה פעמים כשאת מוצאת את האיש לבסוף, פתאום את ממש צריכה שהוא ייקח ממך את כל הלבד הזה ויחזיק אותו קצת בשבילך. לרגע. שתנגבי את הזיעה ותשחררי את הכתפיים הקמוצות.
ולמה לא? באמת למה שלא יחזיק קצת מכל זה? הרי את עייפה והוא נראה חזק. אם הוא לא מסוגל להיות חזק גם בשבילך אז אולי זה לא זה? וכך, בלי שאת שמה לב, את מתחילה להפיל עליו את כל הלבד שלך. את הדאגה, את הבנק, את הטסט והבישול והשקיות מהמכולת. את שוכחת שנשבעת לעצמך שזה יהיה רק לרגע עד שתשחררי את הכתפיים ותנגבי את הזיעה. זה נעים ונוח ואת מתרגלת מהר מדי, עד שההרגל הופך לטבע. טבע קשה לשנות.
וזה אסור. זה אסור בפרק א' וזה אסור בפרק ב'.
כל תלות היא סכנה אבל יש מסוכנות יותר מאחרות.
אני זוכרת את ההתמודדות של המשפחה שלי כשאבא שלנו נפטר. ידענו כבר לבנות סוכה בעצמנו. ידענו לפתוח סתימות בצנרת. אבא שלנו חינך את הבנות שלו לדעת כל מה שהוא יודע. אולי זה משום שלא היו לו בנים. אמא שלנו התמודדה כאן לבדה בארץ, בלי משפחה ואחר כך גם בלי בן זוג. היא לימדה אותנו את כל מה שהיא יודעת. הדבר הזה יצר בדיעבד חבורת בנות 'שדות משחת' שלא רואות בעיניים. מצד שני, תמיד היה לי חלום שמישהו ייקח ממני את העומס, את הלבד וישמור אותו לעצמו. קצת לשים את הראש. לנוח. מה יש? מה, לא בשביל זה יש זוגיות?
בזוגיות חייבת להיות אפשרות לשני הצדדים להניח את הראש מדי פעם, אבל צריך לזכור להרים אותו בחזרה. צריך לזכור שהאחריות היא שלך. וזהו. תמיד. גם אם אתם עושים משהו יחד, האחריות לבדוק ולשים לב, היא שלך. היא תמיד תהיה שלך.
אל תשכחי את כל מה שנאלצת ללמוד כשהיית לבד. זה כנראה היה השיעור החשוב בחייך.
