באחד הבקרים של השבוע שעבר פגשתי את שימי, הגבאי הטרי של הישיבה, והנה פניו נפולות. "אתה נראה מבואס", אמרתי לו בטקט וברגישות אופייניים.
"שמע, כשהסכמתי להיות גבאי לא לקחתי בחשבון את ההערות והפוליטיקות שכרוכות בתפקיד", נאנח שימי. "אנשים משגעים אותי עם החשבונות שלהם. מתחילים להיעלב, להתפלפל, להאשים אותי במינוי מקורבים. החברותא שלי היה חזן בקבלת שבת פעמיים החודש, ומישהו נזף בי שזה לא מקובל. ביקשתי מעשרה אנשים, אני אשם שהוא היחיד שהסכים? והשבת העליתי לתורה במקרה כהן ולוי שלמדו באותה ישיבה תיכונית – עד סוף מוסף חמישה אנשים ניגשו לשאול אותי אם יש פה שבו"שים מאותה ישיבה. אפילו כשהעליתי לתורה ברצף את יוסי משיעור ג', אחריו את אהוד משיעור ו' שלאבא שלו קוראים יוסף-חיים, ואז את שלמה מהשיעור שלי שמסתבר שקוראים לו שלמה-יוסף, באו לשאול אותי מה העניין. אני לא יודע מה לעשות. אין לי כוח להסביר בכל פעם שאני לא עושה את החשבונות האלה, שאם שכחתי יום הולדת זה לא היה בכוונה, שאין לי כוונות נסתרות".
"אתה יודע מה הבעיה שלך?" שאלתי.
"ספר לי!" התלהב שימי. "בדיוק אתמול עוד מישהי חתכה אותי בדייט שלישי, אני ממש רוצה לדעת איפה ה…"
"לא, לא, לא", ציננתי אותו. "אני מדבר כרגע על הבעיה עם האנשים שמטרחנים אותך. בעניין הדייטים אני לא יודע לדקור את הנקודה, אם כי אמליץ שלא תיקח אותה לטיולים רגליים ארוכים, גם אם היא אומרת שזה בסדר. קר בחוץ והיא הגיעה מהשירות עם תיק כבד. שבו באיזה מקום מחומם".
"איך ידעת ש…" הופתע שימי.
"ניחוש מושכל. לא משנה, בוא נדבר על ההערות. הבעיה שלך היא שאתה יותר מדי רציני. נסה קצת להטריל".
הגבאי הופתע עוד יותר. "למה הכוונה?"
"מישהו שואל אותך למה העלית את החברותא שלך חזן?" הדגמתי. "תאמר לו שזה נטו בגלל שהוא החברותא שלך, ויותר מזה: בשבוע הבא אתה הולך להעלות פעמיים חברים מהחדר שלך, למרות שיש להם קול של עורב".
"אבל אין להם קול של עורב, הם דווקא חזנים סבבה", קטע אותי שימי בבלבול.
"עוד יותר טוב, המטרה היא הרי שלא ייקחו אותך ברצינות. תגזים כמה שיותר. תסביר שבאופן עקרוני אתה מעלה דווקא חברים שלך, כי לתפיסתך קיבלת את המשרה כדי לדאוג קודם כול למי שקרוב לצלחת. אנשים שאתה לא סובל יקבלו לכל היותר מגביה, וגם זה דווקא בבקרים שיש להם פרצוף-כרית. תגיד שאת ראש הישיבה אתה מעלה מפטיר לא בגלל שהוא ראש הישיבה, אלא בגלל שהוא חייך אליך בסוף התפילה כשאמרת לו שבת שלום, בניגוד לאותו מתלונן שאמר לך "שבת שלום" והסתכל בכלל על מישהו אחר, מה הסיפור, עולה כסף להסתכל על מי שאומר לך שבת שלום? ואחרי זה אתה עוד רוצה לעלות חזן? ואם שואלים אותך על שמות של אנשים, תגיד שזה קשור לספירות, חודש אדר א' הוא חודש מסוגל במיוחד, אבל אתה לא יכול להסביר למי שלא למד קבלה. אני מאלתר כמובן, אפשר למצוא תשובות מוצלחות יותר. אתה מבין את הראש?"
"אני מבין", הרהר שימי והתחיל לחייך. "אבל אתה חושב שזה יעבוד? אנשים לא עלולים לקחת אותי ברצינות?"
"בשביל זה אתה צריך כמובן ללכת עד הסוף", אמרתי. "לא להשאיר ספק שאתה צוחק. די מהר אנשים יבינו את מהסר, שהשיקולים האמיתיים שלך ענייניים, וירדו ממך".
הבוקר פגשתי אותו שוב.
"אתה נראה הרבה יותר טוב", בירכתי אותו. "נו, פעלת לפי העצה שלי?"
"כלשונה", אמר שימי בגאווה. "אפילו ישבתי להכין כמה תשובות מחץ מוגזמות יותר מאלה שהצעת".
"ואני מבין שזה עבד? או שהטרחנים קצת נרגעו בלי קשר…"
"לא בדיוק", הודה שימי. "למען האמת שלושה אנשים לא מדברים איתי יותר. אבל בימים האחרונים קיבלתי ארבע הצעות לחברותות, כולל מאחד הר"מים. אנשים נותנים לי לעקוף אותם בתור בארוחת צהריים, מרימים לי דברים שנפלו, אפילו הרבה יותר אנשים מחייכים אלי".
הפעם הגיע תורי להיות מופתע. "אני מודה שלא לתוצאה הזו התכוונתי", אמרתי בסוף. "אבל לפחות מבחינתך הכול הסתדר".
"בהחלט", אמר שימי. "והכול בזכותך. תודה. אגב, תכין את ההפטרה של השבת הקרובה".
